ילדה אחת ו"משפחה אחת"

ב- 9 באוגוסט 2001, במהלך טיול משפחתי בחו"ל, נדהמו בני משפחת בלזברג מהתמונות ששידרו כל ערוצי החדשות אודות אחת ממתקפות הטרור הכואבות ביותר מאז פרוץ אינתיפאדת אל-אקצא: הפיגוע במסעדת סבארו בירושלים, שגבה 15 קורבנות ו-132 פצועים. באותו רגע החליטה מיכל לתרום את כל כספי בת המצווה שתוכננה לה לטובת משפחות הנפגעים. ההורים אף החליטו לאסוף סכום נוסף לטובת העניין וכך נוסדה קרן "משפחה אחת", על שם מארק שנטאל בלזברג, אבי המשפחה, שאותה מנהלת בפועל שאנטל בלזברג, אם המשפחה.

העמותה מטפלת במאות מקרי שכול באמצעות כינוס מפגשים, יציאה לטיולים וקשר אישי במטרה להקיף את המשפחה בחום ובתמיכה. פיני, אחד מחמשת רכזי העמותה ברחבי הארץ, שכל את בתו דפי שמתה ממחלת הסרטן, ולפיכך יודע עד כמה חשוב לדבר על השכול. "אצלנו, זה לא בשקט. לא שמים בפינה, אלא מדברים, מבינים אחד את השני, לא מחביאים מתחת לשטיח". לדבריו, "אני מגיע למשפחה מיד אחרי השבעה, מברר פרטים על נסיבות האירוע ומבקש רשות להגיע שוב. לא כולם רוצים".

מדוע פעילותכם נחוצה? הרי יש גורמים האמונים על הטיפול במשפחות מטעם המדינה."ישנן משפחות שלא מבינות מה מגיע להן, משפחות שלא מצליחות לגשר על פער השפה, למשל, ואין מסמכים המותאמים לצרכיהם. אנחנו עושים את הקישור ואת גישור, לא נגד אף גורם. ישנן גם משפחות של פצועים שרבות מהן לא מצליחות לעמוד כלכלית בטיפול ובזמן שנדרש לו. במבצע עופרת יצוקה התקשרתי לאם של פצוע ראש, עובדת כוח אדם של עירייה, שעמדה לאבד את מקום עבודתה בגלל שהחסירה שעות. היא לא ידעה למי לפנות, וזכתה לאטימות מצד כל הגורמים. אנחנו פנינו למנכ"ל העירייה שהסיפור נגע לליבו והאשה קיבלה קביעות בעבודתה".

"אנחנו נשארים איתם לפני ואחרי, לדברים הקטנים והגדולים". צילום: דן כהן

פיני הוסיף, כי ישנם פצועים שמגיעים לבתי החולים "ובתחילה הציבור מקיף אותם באהבה, זמרת כזו או אחרת מגיעה לביקור, קבוצת כדורסל שולחת כדור חתום ושפע שוקולדים. אני שואל את הפצוע מה הוא צריך, והוא אומר: מברשת שיניים, חולצה נקייה, לבנים, לפעמים צריך את הדברים הבסיסיים. מה יעזרו השוקולדים? אנחנו נשארים איתם לפני ואחרי, לדברים הקטנים והגדולים".

מה אופי הפעילות של העמותה בזמני שגרה?

"אנחנו עומדים בקשר רצוף עם המשפחות, באזכרות, בשמחות. ישנם מפגשים של קבוצות הורים בכל אזור בארץ, ישנם טיולים, אנחנו מוציאים את המשפחות לנופש בכל שנה. אנו עוזרים גם במימון של חוגים וסדנאות שיקום, שלא בטוח שהמשפחה יכולה להרשות לעצמה. יש בעמותה גם פסיכולוג ועורך דין לשירות המשפחות ולעזרתן".

דליה חוברה, אמה של אודליה שנהרגה בפיגוע במועדון הסטייג', סיפרה על הפעם הראשונה שפגשה את פיני, שליווה את משפחתה. "במהלך השבעה הוא ניגש אלי והציג את עצמו. שמו היה מוכר לי מהסיפור על בתו שהתפרסם בתקשורת. ישבנו ודיברנו, ומיד הבנתי שיש לנו אבא, יש לנו על מי להישען. כבר בהתחלה אמרתי לו שאני עוד אבוא להתנדב אצלם, והיום אני עצמי נקראת בכל פעם שצריך עזרה ומארגנת בעצמי קבוצה של זוגות הורים שכולים".

"בטיול הראשון היה לי קשה נפשית. נסענו באוטובוס והרגשתי שכל המשפחות כבר מכירות אחת את השנייה. לא ידעתי שיש כל כך הרבה... ממש רציתי לברוח מהסיטואציה. יש רצון להדחקה גם אם אתה בן אדם חזק. פתאום הבנתי שאני שם, שיש עוד אנשים כמוני ואני לא יכולה לברוח. אחר כך הפכתי לוותיקה וכבר באו משפחות חדשות, והנה אני זו שמנסה להתקרב, לדובב, לרכך את האבל".

"חוץ מהמחנות והמפגשים הקבוצתיים, יש מדריך אישי לכל אחד מאיתנו שדואג להתקשר בכל יום שישי, לשאול איך עבר השבוע. המדריך הופך להיות מעורב בחיים האישיים. יש אפילו מדריכים שהזמינו אותנו לחתונות שלהם. הקשר הוא מאוד קרוב", היא מודה. "אני לא אחת שיוצא לה לדבר על הנושא הזה. עם 'משפחה אחת' זה יותר קל, את מבינה שאת לא היחידה שעברה את זה". אדווה הבטיחה לעצמה להדריך ב'משפחה אחת', "כדי להחזיר מעט ממה שקיבלתי".

• לפרטים והתנדבות ב"משפחה אחת" לחצו כאן