5 שנים לצונאמי: בנייה מאסיבית בצל זיכרון וחשש
חמש שנים חלפו מאז היכו הגלים האימתניים בחופי דרום-מזרח אסיה. בתאילנד ערכו נזירים בודהיסטים תפילות המוניות, ובסרי-לנקה עצרה התנועה לשתי דקות דומיה. באיי אנדמן, שאיבדו כמחצית מאוכלוסייתם, עדיין חוששים לבנות קרוב לקו המים
ב-26 בדצמבר 2004, ב-7:53 בבוקר (שעון תאילנד) צנח הלוח ההודי-אוסטרלי כ-15 מטרים ונלחץ אל מתחת ללוח הבורמזי הסמוך אליו, כ-30 קילומטרים מתחת לפני האוקיינוס ההודי. התנועה הטקטונית נתנה את האות לאחד מאסונות הטבע הקשים ביותר שידעה האנושות בעת המודרנית - צונאמי - או ביפנית, tsu - נמל; nami - גל.
ברחבי דרום-מזרח אסיה הורגשה רעידת אדמה אדירה בעוצמה של 9.3 דרגות בסולם ריכטר, החזקה ביותר ב-40 השנים האחרונות. הרעש הרים גלים שהגיעו לגובה של עד 30 מטרים, ואלה החלו לנוע במהירות גבוהה לעבר חופי אינדונזיה, מלזיה, תאילנד, סרי-לנקה, הודו ועד סומליה שבמערב. לא חלפו יותר מדקות ספורות וגלי הענק שטפו את חופיהן של 13 מדינות ועוד איים רבים.
לפחות 230 אלף בני אדם נהרגו, מאות אלפים נפצעו ומיליונים נותרו ללא קורת גג - חלקם עד היום. הנזק הסביבתי היה בלתי יתואר: עיירות וכפרים שלמים נמחקו, בתים ובניינים קרסו, ורצועות חוף שלמות, שהיוו מוקד עלייה לרגל לתיירים, הפכו באחת לגהינום אנושי שהים פולט אליו עוד ועוד גופות שנשטפו.
ברחבי דרום-מזרח אסיה ציינו היום (שבת) ניצולי הצונאמי 5 שנים לאסון. בחוף פטונג שבאי התאילנדי פוקט, ערכו נזירים בודהיסטים תפילות המוניות, ועמדו לדקת דומיה בדיוק כשגלי הענק פגעו בחופים. המשתתפים התחבקו, מחו דמעה והשליכו זרי פרחים אל האוקיינוס. בערב התקיים שם טקס הזיכרון המרכזי בו הודלקו אלפי נרות ומאות זרקורים הופנו אל השמיים. בסרי-לנקה, בה נהרגו כ-35 אלף בני אדם, עצרה התנועה לשתי דקות דומיה.
במחוז אצ'ה בצפון סומטרה, שנפגע בצורה הקשה ביותר מהצונאמי, התקבצו אלפי ניצולים לתפילות במסגדים וסמוך לקברי האחים הענקיים בהם נקברו עשרות אלפים מיקיריהם. אינדונזיה היא המדינה שספגה את היקף ההרוגים הגדול ביותר: כ-167 אלף בני אדם - יותר ממחצית מקורבנות האסון - נסחפו למוות בחופיה.
יותר מ-13 מיליארד דולר הזרימו מדינות העולם לשיקום נזקי הצונאמי. מחצית מהכספים הושקעו באצ'ה, הנמצאת בתנופת שיקום אדירה. מאז 2004 נבנו במחוז יותר מ-140 אלף בתים, נסללו כ-3,600 קילומטרים של כבישים, נחנכו 1,500 בתי ספר ויותר מאלף בתי חולים. ההריסות פונו, התושבים חזרו וילדים שוב רוכבים על אופניים ברחובות סלולים.
בחופה של העיר נערך טקס לזכר קורבנות סירת הדייג שנשטפה מרחק קילומטרים לתוך היבשה ונחתה על גגו של בניין מגורים בן שתי קומות. המראה הסוריאליסטי הפך ברבות הימים לאחד מסמלי האסון. "לעולם לא אשכח את היום הזה. אחרי רעידת האדמה, רצנו החוצה מהבית ובתוך דקות החלו צעקות נוראיות למראה הגלים המתרוממים", סיפר הדייג אמבסיה, שמתגורר בבניין. "המים עלו ועלו ולפתע סירה נחתה על גג הבית. טיפסנו לגג ונשארנו שם עד שעות אחרי הצהריים. ראינו את הגלים מלמעלה".
באיי אנדמן, שאיבדו כמחצית מאוכלוסייתם, יש מי שמפחד לחזור לבנות את ביתו קרוב לקו המים. כפר הדייגים באן נאם חם נותר צל של מה שהיה לפני שגלי הענק היכו בו. המרכז המסחרי ששקק תיירים, המסעדות ובתי העץ אינם עוד, ובמקומם ניצבת אנדרטה גדולה המעוצבת בצורת גל. חנויות המזכרות עוסקות כולן באסון.
למרות שהדרך לשיקום הנזקים עדיין ארוכה, מבחינת הסיוע הבינלאומי הסוף כבר נראה קרוב. "מאמצי הסיוע לנפגעי הצונאמי הסתיימו ברובם", אמר מתאם הסיוע בצלב האדום, פטריק פולר. "מרבית השיקום הפיזי נגמר, אך יש עדיין כמה עבודות תשתית גדולות שנמשכות". לדבריו, בחמש השנים האחרונות בנה הצלב האדום 51 אלף בתים, בעיקר באינדונזיה ובאיים המלדיבים.
אך יש נזק ששום הון או עבודות שיקום יצליחו כבר לתקן, וזה הרס המשפחות. בעיתון הבריטי "אינדיפנדנט" דווח כי בעיירה לאמפוק שבמחוז אצ'ה, נותרו רק 750 מתוך 6,000 התושבים בחיים. רק 40 מתוכם הן נשים.
"עברו כבר חמש שנים ואני כבר לא עצוב", סיפר אמירודין בן ה-26, שאיבד את רעייתו בצונאמי. "למרות זאת, היה הרבה יותר טוב לפני הצונאמי כי המשפחות שלנו היו שלמות. היו לנו הורים שיכולנו להתייעץ בהם. אני רוצה להתחתן מחדש, אך התייאשתי כי צריך לחפש נשים בכפרים ועיירות אחרות. זה לא קל לאחד כמוני", אמר.
לפנייה לכתב/ת 
