במחי-עכבר גיליתי: האגו שלי משוטט בערוץ יחסים
הכרתי אותו בבר אפל עם מוסיקה פועמת. תפסנו ראש עם מי-שפיר שמיחזרו בתוכם את השתן של עצמנו.
כשהשתן עלה לנו לראש, זרקו אותנו החוצה וסלקטורית בלבן, שמה לי ולאגואי צמיד ותווית על היד, כניסתנו הזוגית למועדון העולם.
משם הקשר זרם מהר. בסביבות הבר-מיצווה הוא התחיל לשלוח לי מסרונים הורמונליים. יום אחד, לבד במקלחת, היחסים שלנו עברו ממישוש ילדותי תמים וסקרני, ללהט-נעורים חמים וסילוני. כך זה הצטייר בילדותנו שהייתה כוסית.
בגיל עשרים ומשהו, אחרי שנים בהן הכנסנו נפשות מתוקות אחרות בסוד-חיינו המשותפים שהן הן גווניהם, הגיע לפתע המשפט ממנו חששתי יותר מכל:
מה אנחנו? לאן זה הולך? איפה זה עומד? ולמה שיחות כאלה מפילות אותו?
התגברנו. סוף-סוף, אני-ואני, זה וואחד-וואחד גבר-גבר. חשבתי שהגענו אל המנוחה ואל הנחלה, איש תחת עצמו ותחת תחתו, אבל הגורל האכזר התעקש להתנקש בשלום המיוחם, שלנצח אני, אזקור אותו תמיד.
ביום בהיר אחד יקהו האופל, בעוד הבוקר פוקח עפעפיים דלוקים אל עיניי המהממות מקפה משגע, נפקח מולי המסך והבהב מולי ברשעות מנהמת של שכנה רכלנית, את האמת המרה, הארומה הקרושה, הבזיון והקצף של הקפה המתוק שלי, כפרה עליו, שנשפך אל מיפתח מכנסיי כמו תיכוניסט נמהר במבחן שזמנו נגמר. הלא יאומן נראה נאמן:
אגואי, אהובי, איש-חיקי, אבי ילדי-רוחי, משוטט ככלב שוטה בערוץ יחסים, זב מלים ריריות, מפריח סביבו פרעושי דמיונות קופצים, ומייבב ליד מלטפת, מאכילה, מצווה, מאלפת, שתעשה טוב לנשמתו המעלפת.
ידעתי יפה מה הוא מחפש. הרי אני, במו ידי העדינות, האכלתי אותו כל צורכו בבשר בעודי מתענג מן הצד על הנפש. עכשיו גם הוא רוצה:
נפש ללא גוף, אהבה ללא אהובה, חום ללא זיעה, צחוק ללא רעש, אנושיות ללא אדם, מלבד אגואי הבודד בלב ים, מוצף צונאמי של אהבה.
לא ידעתי איך לאסוף את עצמי. בסוף השארתי ככה את החדר והלכתי לישון באלכסון שעובר עלי ומוחק אותי מיומני, זכרוני, גיבויי הפנימי, הארט-דיסק שבור שלי, מדפסת גונחת מגישה לי טישו ציבעוני מוקלד בדיו מחסנית דמעותיי.
וככה אני מצפה לאגו שלי שישוב, אבל הוא כבר שם במערכת-יחסים משלו.
אני יודע. הוא עוד יחזור על ארבע עם העכבר בין הרגליים. הוא עוד יבין, יתחרט, יכה על חטא בחוטיני ביד חשופה.
הוא עוד ישוב אלי, בית-אני, כור-מחצבתי, מקורי, אורי, שלטר-אגו שלי, הסיגר הבוער בין שפתי, עשני המטקבק בעיני, יחסים שלי איתי, אני, כפרה עלי.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
