הבמאי נדב לויתן הלך לעולמו

"נדב היה אדם מאוד עדין, איש תרבות אמיתי שכל כך מעוגן בשורשי המקום הזה", אמר כתריאל שחורי, מנהל קרן הקולנוע הישראלי וידיד קרוב של לויתן. "הוא היה אדם מאוד מפוכח, שהלך בדרכו והאמין שצריך לעשות גם בתנאים קשים, העיקר לעשות. לא תמיד הבינו אותו, אבל במה שהוא עשה הוא הביא לביטוי חזק את כל העבר הקיבוצי שלו, כמו בסרט 'אין שמות על הדלתות' שבו הוא נוגע בצורה קשה וחזקה בבית הגידול הפרטי שלו. אבל מעבר להכל, נדב לויתן היה בן אדם. הוא אהב את מה שעשה והיה חבר טוב".

השחקנית מילי אביטל, ששמעה על מותו בביתה בלוס אנג'לס, ביקשה להיפרד מחבר ומורה דרך. "הידיעה על מותו של נדב העציבה אותי מאוד", אמרה אביטל ל-ynet. "הוא היה אמן אמיץ ומלא תשוקה ואדם יוצא דופן. אני חייבת לו את הקריירה הקולנועית שלי, לא רק כיוון שהוא זה שפתח לי את השער, על ידי כך שאפשר לי לעשות את התפקיד הראשון שלי בקולנוע, אלא חשוב מכך, כיוון שלמדתי ממנו את אהבת הקולנוע וחדוות היצירה, שתי מתנות שאני נושאת עמי לכל החיים. אני שולחת את תנחומי לאשתו יוצאת הדופן --- מקור ההשראה שלו, ולמשפחתו", אמרה.

"אני נדהם, היה לי חיבור מאוד חזק עם נדב", סיפר איש הרדיו הוותיק מולי שפירא. "ב-1975 הקמתי איתו את מחלקת התרבות של גלי צה"ל, רצינו לעשות משהו שלא נעשה קודם. נדב היה אז במאי צעיר שהרים הפקות בידור אינטליגנטיות והא מצא חן בעיניי. הוא ערך לצידי במשך שמונה שנים ולמעשה עשינו הכל יחד. הוא היה בור סוד שלא איבד טיפה, בחור משכיל וחכם עם חוש הומור נהדר. לאחר שעשה את 'סיפור אינטימי' הוא החליט לעזוב את הרדיו ולעשות קולנוע, אהבתו הגדולה, ונפרדנו. בעיניי הוא עשה קולנוע יפה ואינטליגנטי, ממש כמותו. שיחות שאפשר היה לקיים עם נדב אי אפשר לקיים עם אף אחד אחר. הוא ייחסר לי".

השחקן אבי פניני, שעבד עם לויתן, אמר עם היוודע דבר מותו: "הוא היה ענק. כשמו כן הוא. נדב היה נדיב, אוהב אדם. הוא נתן לנו המון, היה מבין ורגוע. כבמאי, היה נעים מאוד לעבוד איתו. הוא לא היה הסטרי או קפריזי. אינטלקטואל אמיתי ואיש לרוחי. זה עצוב מאוד".

לויתן, יליד קיבוץ כפר מסריק בימי טרום המדינה, ביים, בין היתר, את הסרט "סיפור אינטימי", שעל סט צילומיו נרקם הרומן עם אלברשטיין, ששיחקה בתפקיד הראשי. הסרט ייצג את ישראל בפסטיבל קאן ב- 1988.

לאורך שנותיו כבמאי, לויתן יצר 11 סרטים עלילתיים ועשרה סרטים דוקומנטריים, שאת רובם כתב והפיק. בין הסרטים שביים ניתן למצוא את "הכלה", "בנות", "ילדי סטאלין" "גרופי" ו"החברים של יעל", סרט טלוויזיה של ערוץ 1 אשר גילה לעולם את השחקנית מילי אביטל והיה לסרטו היחיד שזכה לפופולריות והצלחה מסחרית.

לויתן לימד קולנוע במכללות ברחבי הארץ, ערך תוכניות תרבות בגלי צה"ל ופרסם שני קבצי שירים. הבמאי זכה בפרס אופיר למפעל חיים מידי האקדמיה הישראלית לקולנוע בשנת 2006 ובנאום התודה שלו אמר, "למזלי, אשתי אהבה את הסרטים

שלי, בניגוד למבקרים. בכל פעם שהם הוציאו לי את החשק, היא החזירה אותי לעבודה, כך שהיא לא רק שותפה לחיים, היא גם שותפה למה שהאקדמיה מכנה 'מפעל חיים בקולנוע'".

ב-1997 ביים סרט נוסף, בכיכובה של רעייתו, "אין שמות על הדלתות", בו שיחקו גם מוסקו אלקלעי, אבי פניני ודורית לב-ארי. הסרט ייצג את ישראל בפסטיבל ברלין בשנת 1997. אלברשטיין היתה שותפה ביצירתו של בעלה, לא רק במשחק אלא גם בהלחנת פסי הקול של סרטיו "ילדי סטאלין" ו"גרופי". לויתן, מצדו, היה שותף ביצירתה של רעייתו, וכתב את כל שירי אלבומיה "מוצאי חג" ו"טבע האדם", וכן חלק משירי האלבום "קוקוס".