אני אוהב אותך, אבל כמה זה יעלה לי?

אני לא יודע אם זה רק אני, או שכולם עסוקים מכדי לאהוב. לא מזמן הכרתי מישהי בנסיעה באוטובוס (כן, נותרו עוד כמה שעדיין פוגשים אנשים בדרך הישנה) ומאז, כבר שלושה שבועות שאנחנו מנסים לקבוע להיפגש, ולא הולך. היא גרה במרחק חמש דקות נסיעה ממני, ופעם היא עסוקה בעבודה ופעם אני עסוק בענייניי.

הם החזיקו מעמד שנים, עד שהיא קיבלה עבודה חדשה

לתהליך הזה יש השלכות מרחיקות לכת – מושגים מעולם הכלכלה חדרו לעולם היחסים ולהיפך, יחסים כלכליים הפכו להיות רגשיים. אין סיבה להמעיט בחשיבות הקריירה, אבל לפעמים הבלבול בין השניים גורם לאנשים לתעדף אותה על פני חייהם האישיים בכלל והזוגיות בפרט.

ידידה שלי ובן זוגה נשארו שנים יחד למרות הקשיים. הם החזיקו מעמד עד לרגע בו היא קיבלה משרה מבטיחה. חודשיים אחר כך היא עזבה אותו ושכרה דירת חדר. ודוגמה אישית, אני מציע לבחורה שהכרתי להיפגש ככה סתם בלי לשבת במסעדה, קולנוע או בר, והיא מרימה גבה ואומרת: "אז מה נעשה?" אז הבנתי שיש בעיה.

ועוד לגבי הספונטניות, למה לפני כל פגישה צריך לפתוח יומנים ולבדוק שזה לא מתנגש לי עם עוד אירועים? ואם כבר הצלחנו לקבוע, חלה עליי החובה להיראות הכי טוב שאפשר. אם קמתי הפוך או סתם מלנכוליה פשטה בגופי, זוהי כבר סיבה מספיק טובה לדחות למועד אחר ולהתחיל את כל מסכת התיאום מחדש. ואין צורך להבהיר שלא הייתי מעז לחשוב על היעדרות מהעבודה בנסיבות דומות.

הרכוש חשוב, אבל מה עם האהבה?

אנחנו מתייחסים לעבודה בחרדת קודש, משקיעים זמן ומחשבה איך להתקדם ולהרוויח עוד כסף. אנחנו קשורים לטלפון שלנו ומבועתים מהמחשבה שנישאר דקה בלעדיו. התחושה זהה לגבי הבית והרכוש שקנינו.

לעומת זאת, בחיים האישיים הכל קיבל אופי כלכלי: אנחנו שוקלים אם לפתוח חשבון משותף או לא, אם מי מאיתנו עשה לשני טובה אנחנו מצפים לקבל גמול עליה בהמשך ומחשבים כל הזמן מי שילם על מה וכמה. יחסי מיקוח וסחר חליפין חדרו, פלשו וכבשו להם מקום של קבע בעולם הזוגי.

אם אתם מרגישים כמוני, אולי הגיע הזמן לעשות מעשה, להפוך להיות מודעים לתהליכים שקורים לנו ולא להיכנע לתכתיבים. אין שום סיבה שנקבל אותם ונכנע להם ללא מאבק, כי בכל זאת מדובר בדברים היקרים לנו מכל. וחוץ מזה, ערכם של רגשות לא נמדד לפי מחיר מנה במסעדת היוקרה הקרובה לביתך.