הילד מתמרד? הגיע הזמן לאלף אותו

"כשהתחלנו לצפות בהופעות שלו, עמדנו ליישם את העצות על הכלבים שלנו", אומרת איימי טוומי, בלוגרית באתר הורים, המגדלת 3 ילדים מתחת לגיל 10 ביחד עם בעלה מט כשהיא מדברת על אילוף כלביה לפי עצות של מאלף כלבים. "אבל גילינו שהרבה מהעצות שלו יכולות להיות שימושיות גם עם הילדים". פיסקה זו הופיעה ב-20 לנובמבר בכתבה של אלכס ויליאמס בניו יורק טיימס.

בכתבה מסופר על כוכב עולה בשמי ארה"ב – סיזר מילאן, מאלף כלבים מפורסם הידוע בכינוי "הלוחש לכלבים". בתחום התמחותו, מילאן ידוע כבר מזמן, אך בכתבה מצוטטים הורים המכריזים כי רבים מהרעיונות שלו ניתן ליישם גם על ילדים.

יאמר לזכותו של מילאן אגב, שהוא אינו מתיימר לעסוק בחינוך ילדים, אך הוא מודה שהורים מציגים לו שאלות כל הזמן. "אני אומר להם מהי נקודת המבט שלי. אני עצמי אב לילדים", הוא אומר. כיליד מקסיקו, הוא דבק בגישה מסורתית והיררכית יותר של חינוך ובעיניו היא יעילה הן בלהקת בעלי החיים והן במשפחה. "במשך אלפי שנה, המבוגר ביותר הוא תמיד מנהיג החבורה. לעולם לא הילד. באמריקה לילדים יש יותר מדי אפשרויות, אבל הם זקוקים לאפשרות אחת בלבד: 'תעשה מה שאני אומר. למה? ככה'".

"כולם שם ממילא מטורפים", אולי תהיה התגובה המיידית שלכם. יהיו כאלה שיזדעזעו, מה הקשר בין חינוך ילדים לאילוף כלבים? ועכשיו, תנשמו עמוק, תתרכזו בילד אחר (לא שלכם), דמיינו את הוריו (לא אתם) ותחשבו בצורה הכי רציונאלית שאפשר האם יש קווי דמיון מסוימים בין שני המקרים. האם כאשר אנחנו יוצרים התניות בתהליך החינוך של ילדנו - "אם תעשה כך, יקרה כך וכך" ואפילו מקיימים אותן, אין קווי דמיון לאילוף כלבים?

רוצים ילדים ממושמעים

פנינו למיכאלה צמח, מנחת קבוצות הורים ומרצה במכללה להכשרת מנחים במכון אדלר, על מנת שתסדר לנו את הראש, רגע לפני שנתחיל לכשכש בזנב.

"באילוף יש משהו מאוד חד ערכי שחסר כיום. הורים היו שמחים לגלות שאיזשהו ציווי או משהו נוקשה וברור יביא את ילדיהם לעשות את מה שהם רוצים. הורים רוצים שילדיהם יהיו ממושמעים ויקשיבו להם. בזווית ההסתכלות הזו, מדובר באילוף. מלמדים את בעל הכלב תנועות מסוימות שהוא חוזר עליהן עוד ועוד עד שהכלב מציית להן. זה קוסם להורים כי זה הדבר הכי פשוט. הוא לא דורש מיומנויות מעבר ללהגיד מה לעשות".

"זה לא נראה לי ביזארי, אלא נובע מצורך מאוד גדול של הורים בשליטה. רוב ההורים מתנדנדים מקיצוניות לקיצוניות או שנותנים לילד לעשות מה שהוא רוצה או מנסים לשלוט בו באופן נחרץ. הרעיון של הילד במרכז הוא לא לאפשר לו כל מה שהוא רוצה, אלא לדעת מהם הצרכים ההתפתחותיים שלו ולדעת להיענות להם. מותר לו להיות עצוב ומתוסכל ומתפקידנו להרשות לו לחוות טווח רחב של רגשות. הוא שותף, אבל לא עם כל דבר אנחנו יכולים להסכים".

אילוף מלמד ציות. לא יחסי אנוש

"מי שלוקח את המקום של אילוף, מוצא את עצמו במצב של חוסר אונים", טוענת צמח. "אין לו מיומנויות נוספות, כמו הידברות, הקשבה, אמפטיה (שהיא אגב מיומנות נרכשת), יכולת לדעת להסביר את עצמו ולא מנחה אותו היגיון הברור לו. אם רוצים שילד יתנהל בצורה עצמאית בחיים, הוא צריך להבין את החיים. הוא צריך לקחת אחריות, לדעת מה המוטיבציה שלו, מהם הרצונות שלו ואיך הוא מממש את עצמו לא על חשבון האחרים, אלא ביחד עם האחרים. אילוף מלמד ציות. הוא לא מלמד יחסי אנוש".

"מעבר לכך ששניהם נחשבים בעלי חיים, אני לא מוצאת שום קווי דמיון. אילוף משאיר את הכח והשליטה אצל המאלף. אין צורך להסביר למה, מה המטרה ומה הסיבה".

"חשוב להסביר תמיד. אם מדברים על לא לרוץ לכביש, למשל, התפקיד שלנו הוא קודם כל להרחיק ממקור הסכנה ואחר כך להסביר את הסיבה והמניע. ההסבר חשוב כדי שהילד יוכל לפתח את הדיבור הפנימי שלו ולא יהיה תלוי רק בזה שאנחנו נגיד לו לא לעבור או כן לעבור".

"אני לא רואה בזה אילוף, אלא אימון בבחירה של הילד - יכול לאכול בסלון מי שמפנה את הצלחת ומי שלא, יכול לאכול במטבח".

"התהליך הוא שונה לגמרי. כשרוצים להרגיל כלב, נותנים לו פרס. הכלב תמיד תלוי בגורם חיצוני. מאוחר יותר, ככל שהוא לומד לעשות דברים, מספיקה לו תנועת יד. כשאומרים לילד 'אם אתה לא מפנה את הצלחת תאכל במטבח ולא בסלון', הוא לא תלוי בגורם חיצוני. זה לא קשור לפרסים או לעונשים, אלא בבחירה אישית שהילד עושה ולוקח עליה אחריות.

"אנחנו רוצים לעזור לילד להיות עצמאי ויחד עם זה לעמוד בחוקים של הבית, מבלי לוותר על העצמיות שלו. רוב הבית הוא חופשי ואנחנו מציבים את הגבולות במקום שהיחסים משתבשים. כאשר הורה חוזר על אותו מסר מספר פעמים, הוא צריך לבדוק למה זה לא עובד. יכול להיות שהוא לא עומד בעצמו בחוקים שהתווה.

"מעבר לכך, בגיל מסוים ממליצים מאוד לקבל החלטות משותפות וזה הבדל מרכזי נוסף לעומת אילוף. ככל שהילדים שותפים בקביעת ההחלטות, הן יקוימו ביתר קלות. חשוב גם תמיד לשמוע את הילד. הכרתי אמא שאמרה לילדה שלה 'את צריכה כל יום להיות במיטה עד 21:00'. התחילו מריבות כי הילדה הלכה בכל יום לישון קצת אחרי. כשהן דיברו היא אמרה 'אני מבקשת עוד רבע שעה. יש תוכנית טלוויזיה שאני מאוד אוהבת'. המקרה הזה נפתר בקלות לאחר ההידברות והילדה קיבלה עוד רבע שעה. באילוף לעומת זאת יש ציות מוחלט".

"אילוף ממש לא, אבל מה שמזכיר לי קצת את הסיטואציה הזו היא למשל משפחות שדוגלות בהכאת ילדים. כשהורה מרגיש שהוא הגיע למצב של חוסר אונים ומרים יד על הילד, הוא אומר פעמים רבות 'זה הדבר היחיד שעוזר ליישר אותו'. במקרה כזה, אני מבינה שההורה לא ידע לנהל את התהליך. הוא הגיע לנקודת קצה כי הרגיש חסר אונים וממצב זה הרים יד על הילד. הרעיון הוא ללמד את ההורים לא להיגרר אחר סיטואציות במשפחה, אלא לדעת לנהל אותן. הילדים לוקחים דוגמא לא רק ממה שאנחנו אומרים להם, אלא גם מאיך שאנחנו מתנהגים בסיטואציות שונות".

"זה באמת יותר מורכב ובגלל זה כל כך חשובה התשתית של הגיל הצעיר. כשיש תקשורת ומיומנויות של דיבור, הקשבה ופתיחות במקום שליטה, גיל ההתבגרות יכול להתנהל אחרת. זה לא בלתי אפשרי בגיל ההתבגרות, לסגל את המיומנויות הללו, אבל זה יותר מורכב. זהו גיל בו הילד מאמת אותנו עם הבעייתיות של אילוף. אין דרך אחרת בגיל ההתבגרות, חוץ מתקשורת עם הילדים, בירור עניינים והעברת אחריות. אם משהו מתפשל, חשוב שלא נרוץ לפתור את הבעיה, גם אם התוצאות הן לא נעימות, כי זו בדיוק הלמידה".

"היום יודעים שישנה חשיפה לתכנים אלימים במדיות השונות הגורמת למצב של עוררות אלימה מתמדת. צריך קודם כל לבדוק את הנושא הזה בבית. מעבר לכך, הרבצה לאחים היא סימפטום. חשוב לבדוק מה מסתתר מאחוריו. זה לא מספיק להגיד רק 'תפסיק להרביץ'. במיידית, חשוב לגשת ולהפריד. גם אם זה חוזר, לא לתת עונש. עונש לא מלמד כלום. לחזור כל הזמן ולהגיד אני לא מרשה להרביץ".

מעל לשולחן ומתחת לשולחן

"אני בעד להפריד ואם רוצים לשלוח ולהירגע לזמן קצר בחדר, אז לשלוח את שניהם, כי לא תמיד ראינו את הסיטואציה. לא תמיד רואים את הטיזר של הילד הצעיר מתחת לשולחן ומתייחסים הרבה פעמים לביטוי מעל לשולחן. ההנחה היא שבדרך כלל יש שניים לטנגו. זה כמובן לא תחליף לתהליך מכוון. חלק מהמריבות קשור ליחסים שבינם לבין עצמם. כל זמן שזה לא מגיע למצב של התעללות אלא פעם זה ופעם זה, זוהי סוג של דינמיות ואולי אפשר לאפשר אותה".