שתף קטע נבחר

הכלב ההיפראקטיבי – קווים לדמותו האמיתית

האם כלבים סובלים מהיפראקטיביות התנהגותית או שמא מדובר בפעלתנות או נבחנות יתר שמגיעה דווקא בזמן ובמקום שאינו מקובל על הבעלים? ד"ר נועה הראל עושה סדר בבלגן

"הכלב שלי היפראקטיבי. כל פעם שאני חוזרת הביתה הוא משתולל סביבי במשך רבע שעה לפחות ולא מצליח להירגע. הוא קופץ עלי, לפעמים אפילו מפיל כיסא תוך כדי ריצה בחדר, ונובח כל הזמן. זה ממש מתיש לפעמים".

 

"הכלבה שלי בת חמש אבל מתנהגת כמו גורה. היא יכולה לטייל בחוץ ולשחק עם כלבים אחרים, ואחר-כך לחזור הביתה ולהתחיל לחטוף חפצים אישיים שלי ולהתחיל לרוץ איתם בבית, בלי להתעייף! היא מהירה מאד – זה בלתי אפשרי לתפוס אותה. אני מתעייף מהמרדף הרבה לפניה. מתי היא תתבגר כבר? לדעתי היא זקוקה לריטלין...".

 

התלונות על כלבים היפראקטיביים הן תלונות נפוצות ביותר. לרוב הכוונה היא לרמת פעילות הנראית מופרזת, פעילות שאינה במקומה, או לנבחנות. למעשה, היפראקטיביות נוירו-התנהגותית אמיתית (בדומה להפרעת קשב וריכוז אצל ילדים) קיימת בכלבים, אך הינה הפרעה נדירה ביותר. התנהגות של פעלתנות-יתר או נבחנות-יתר אצל כלבים מוסברת כמעט תמיד ע"י סיבות אחרות, נפוצות הרבה יותר.

 

לעיתים קרובות מדובר בהתנהגות נורמאלית של כלבים, המקבלת ביטוי בזמן או במקום שאינם מקובלים על הבעלים. במקרים אחרים מדובר בטעויות טיפול וחינוך המעודדות התנהגות בעייתית שלא במתכוון. כמו כן, ישנן הפרעות התנהגות הגורמות לכלבים להגיב באופן דרמטי למצבים מסוימים – דבר המתפרש בטעות כהתנהגות היפראקטיבית.

 


 

מלאי מרץ, סקרנים ובודקים את העולם

מספר דוגמאות להתנהגות כלבית הנתפשת כ-"היפראקטיביות" אך נובעת מסיבות אחרות: גורים, מתבגרים וכלבים צעירים הם מלאי מרץ ועסוקים בהיכרות עם העולם שסביבם: בכל יום הם לומדים משהו חדש. את המידע על העולם הם מגלים דרך חמשת החושים, כשהאיבר העיקרי האחראי על חוש המישוש הוא הפה, הממשש באמצעות לעיסה.פעילות זו היא צורך התפתחותי נורמאלי וחשוב אצל כל גור.

 
לכן, בדומה לפעוטות הבודקים את העולם דרך הפה, חשוב לספק להם צעצועי לעיסה מתאימים לגילם ולגודלם, ובמקביל לסלק מטווח ההישג שלהם חפצים בלתי מתאימים או מסוכנים.

 

בגיל צעיר גורים הם פעילים מאד, וזקוקים לפריקת מרץ במשחק וריצה באופן יומיומי. דפוס פעילות נורמאלי לגור עד גיל 3 חדשים הוא פרצי אנרגיה שביניהם פרקי זמן של שינה. לאחר מכן, מתקצר בהדרגה זמן השינה, ורמת הפעילות עולה בהדרגה.
 
הצורך במשחק חברתי קיים כבר בגיל שלושה חודשים, והולך וגובר עד לשיא בבגרות החברתית – בין גיל 1.5- 3 שנים. כאשר אין מספקים להם הזדמנויות לכך, הם ינסו לספק את הצורך בעצמם – לעיתים באופן שאינו מקובל על הבעלים. לדוגמא: חטיפת חפצים שונים גוררת לעיתים קרובות מרדף בבית, כאשר מנסים להציל את החפץ מפיו של הגור.
 
המרדף, מעצם טבעו, מספק לגור הנאה רבה – ומבטיח חזרה על החוויה בפעם הבאה, לרוב גם אם בסופו של המרדף הוא נענש. כך, לומד הגור להפעיל את בעליו למשחק באמצעות גניבת חפצים חשובים.

 

ישנם גזעי כלבים שטופחו להיות אנרגטיים יותר – בין הגזעים הנחשבים לאנרגטיים בישראל נמנים הויימרנר, ויסלה, בוקסר, לברדור, בולדוג צרפתי, ג'ק ראסל טרייר ועוד – אם כי כלבים מעורבים רבים הינם אנרגטיים יותר באופיים, יחסית לאחרים. כלבים אלה זקוקים להוצאת מרץ בצורת ריצה ומשחק אינטנסיביים, גם בגילאים הבוגרים, וכאשר אינם מקבלים הזדמנויות מספקות לצרכים אלה - עלולים לפנות להתנהגות הרסנית המתפרשת כהיפראקטיביות.

 

כלבים מגזעים עובדים טופחו לבצע עבודות מסוימות, והצורך לביצוע עבודות אלה קיים אצלם – ברמה כלשהי. לדוגמא: כלבי רועים מסוג בורדר קולי טופחו לאגף עדרי צאן בנעיצת מבט, מרדף ונשיכות קלות בקרסול. גזעי טרייר שונים טופחו לבצע חפירה בקרקע. כלבי רטריבר רצים אחר חפצים נעים ומחזירים אותם, וגזעים רבים אחרים כגון ניופאונדלנד – שמחים לקפוץ למים ולשחות.
 
אותם כלבים נשארים עם דחף גבוה לבצע את "עבודתם" גם כאשר אינם חיים ככלבי עבודה אלא ככלבי בית. כתוצאה מכך, קורים מקרים בהם כלבי בורדר-קולי "מאגפים" את ילדי המשפחה או את רגלי שולחן האוכל, הטריירים חופרים את הגינה והורסים אותה, והניופאונדלנד קופץ לירקון המזוהם מדי שבוע, לזוועת בעליו.

 

מהיכן מגיעה התנהגות הרסנית?

להתנהגות הרסנית בבית קיימות סיבות נוספות: כלבים רבים מתנהגים בהרסנות כתגובה לפחדים או חרדת נטישה – בניסיון להתמודד עם הפחד – בין אם באמצעות התחפרות במקומות קטנים, ניסיונות בריחה, או "טיפול" בחפצים אישיים של הבעלים כניסיון להתנחם באמצעותם.
 
אצל אחרים מבטאת ההרסנות מחסור בגירויים סביבתיים, או אף רעב. אותם כלבים הנמצאים במתח רב בזמן השהייה לבדם בבית, לרוב מקבלים את פני בעליהם בהתרגשות עצומה המתבטאת בבכי, ריצות ויללות סביב הבעלים במשך דקות ארוכות – כאמצעי לביטוי המתח ולפריקתו. התנהגות זו מתפרשת לעיתים כ"היפראקטיביות".

 

לכלבים דרכים רבות ומגוונות לדרישה ולקבלת תשומת לב מבעליהם. דרכים אלה כוללות קפיצה על הבעלים, הליכה חסרת-מנוחה בבית, יללות או "צפצופים" שונים, נביחה, וכאמור גם נגיעה וגניבה של חפצים אישיים. פעולות אלה כמעט תמיד מזכות אותם בתגובה כלשהי מצד הבעלים – בין אם מדובר בנזיפות, ניסיון להרגיע או כל התייחסות אחרת.
 

 
הפועל היוצא מכך הוא עידוד של אותה התנהגות פרועה ("היפראקטיבית") כתוצאה מקבלת היחס, וכניסה למעגל קסמים של התגברות ההתנהגות המטרידה. מעבר לכך, כאשר הכלב סוף-סוף נרגע מסיבה זו או אחרת – הוא אינו מקבל את תשומת הלב המיוחלת מבחינתו, כך שמנקודת מבטו – מתגמל יותר לפעול מאשר להירגע.

 

הבירור הראשון, אם כן, במצבים בהם נראה כי הכלב או הכלבה פעילים מדי או עוסקים בפעילות מטרידה שאינה במקומה, מיועד לבדוק האם הטיפול בכלב עונה על צרכיו – מבחינת פריקת אנרגיה, פעילות חברתית, תעסוקה, האכלה ומתן צעצועי לעיסה. בהתאם לכך - השלב הראשון בטיפול בבעיה יהיה לספק לכלב את התעסוקה הנדרשת באופן העונה על צרכיו ומקובל גם על הבעלים.

 

באם מבירור ראשוני עולה כי ההתנהגות הבעייתית קיימת למרות מתן מענה הולם לכל צרכיו של אותו כלב, יש צורך בהמשך איבחון ומתן טיפול בהתאם לאבחנה המתקבלת.

 

הכלים המשמשים לשינוי ההתנהגות הם לרוב כלים לימודיים: לדוגמא, במקרים בהם לומד הכלב לדרוש ולקבל תשומת לב באמצעים בלתי מקובלים (קפיצה על אנשים, נביחות, יללות ועוד), מתבצע תהליך למידה של עידוד ומתן תשומת לב בתמורה להתנהגות רגועה, במקביל לאי-תגמול על ההתנהגות הבעייתית (תהליך הנקרא "הכחדה").

 

כמו כן, לימוד שיטות משחק מתאימות ולגיטימיות הוא חלק מתכניות טיפול המיועדות לטפל בהתנהגות בעייתית מהסוגים המתוארים כאן. מובן שבמקרים בהם התברר כי ההתנהגות הפרועה נובעת מפחדים שונים, יכוון הטיפול בתחילה להתמודדות הדרגתית ומבוקרת עם הפחד.

 

לסיכום, הצמדת התווית "היפראקטיבי" הינה מוטעית ומטעה, ברוב המקרים של התנהגות פעלתנית מדי ובלתי הולמת בכלבים. הנזק בכך הוא מניעת הבנה של אופייה האמיתי של הבעיה ולעיתים קרובות, כתוצאה מכך, גם הימנעות מטיפול נכון ומפתרון הבעיה – הן עבור הבעלים ולרוב גם עבור הכלב. היכרות טובה עם צרכיהם המיוחדים של כלבים – בפרט בגילאים השונים ומגזעים שונים, בשילוב עם חינוך נכון ומוקדם, היא תנאי חשוב למניעה של בעיות מסוג זה. באותם מקרים בהם הבעיה לא נמנעה – איבחון נכון הוא השלב הראשון בדרך לטיפול מוצלח.
 

ד"ר נועה הראל, רופאה וטרינרית. מרצה לרפואה וטרינרית התנהגותית בבית הספר לרפואה וטרינרית, האוניברסיטה העברית. עוסקת בתחום ב-12 השנים האחרונות

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים