שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    מנהל מח' פנימית: "את המשפחה שלי לא אאשפז בבי"ח"

    מטופלים שמשוחררים הביתה ללא אבחנה, מאושפזים חצי עירומים במסדרונות, ורופא אחד שאחראי על עשרות חולים במצב קשה. בעקבות סגירתם של שיבא והעמק לחולים חדשים הערב, ולאחר שברזילי נסגר אף הוא למספר שעות, בדקנו את המצב בבתי החולים. "את המשפחה שלי", אומר מנהל מחלקה פנימית בביה"ח ברזילי, "אמנע מלאשפז פה"

    שדה קרב. כך ניתן לתאר בצורה הקרובה ביותר את מצב המחלקות הפנימיות בישראל. משרד הבריאות הורה הערב (א') למד"א שלא לפנות פצועים וחולים במקרים שאינם דחופים לבתי החולים שיבא בתל השומר, ברזילי באשקלון והעמק בעפולה. זאת, לאחר שמנהלי בתי החולים התלוננו על תפוסה גבוהה של מעל 100% במחלקות הפנימיות, וביקשו ממשרד הבריאות להקל על העומס של בתי החולים. משרד הבריאות הורה בשעה האחרונה למד"א לשוב ולפנות נפגעים לבית החולים ברזילי באשקלון. זאת, לאחר שהתברר כי גם בבתי החולים סורוקה וקפלן התפוסה מלאה. במשרד הבריאות עורכים דיון בראשון סגן השר יעקב ליצמן, בניסיון למצוא פתרון לעומס בבתי החולים.

     

    זוהי הפעם השניה בימים האחרונים שבו בית החולים שיבא דורש לא לפנות אליו חולים, ולדברי גורמים בבית החולים ברזילי, במחלקה פנימית שאמורה להחזיק 35 איש, מאושפזים כרגע בין 60 ל-70 איש. ח"כ חיים כץ, יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, הודיע הערב כי יכנס דיון דחוף בשבוע הבא בנושא. לדבריו, "הוועדה תתכנס בדחיפות בשבוע הבא לדון בהשלכות החמורות של המצב שמשמעותן סגירת בתי החולים דה פקטו". הוועדה תזמן לדיון את גורמי המקצוע שיצטרכו לספק תשובות בנושא המחסור החמור במיטות בבתי החולים.

     

    שיבא, ברזילי והעמק, יש לציין, בהחלט לא לבד: גורם בכיר במשרד הבריאות אמר הערב ל-ynet: "כרגע אנחנו משתדלים לווסת בין בתי החולים, אך בקושי נשאר לאן לווסת, כל בתי החולים בתפוסה גבוהה". במחלקות פנימיות שונות ברחבי הארץ יש המתנה של שעות במיון, תפוסה של יותר מ-150%, חולים המאושפזים במסדרונות ובחדרי האוכל, מאושפזים שמשוחררים כבר לאחר יום אשפוז ללא בדיקות וטיפול, וצוותים רפואיים שקורסים מעומס העבודה.

     

    "מקום שלא מכבד את החולים או המקצוע"

    "יום העבודה שלנו הוא קטסטרופה", מספר פרופ' שמואל אורן, מנהל מחלקה פנימית בבית החולים ברזילי מזה 20 שנה. "המחלקה הפנימית נראית כמו מקום

    שלא מכבד את החולים או את המקצוע, וחוק זכויות החולה שמחייב תנאים בסיסיים מבחינת שהייה, פרטיות ובדיקת חולה - כלל לא מתקיים. זה רק נהיה גרוע מיום ליום".

     

    וכך נראה יום בחייו המקצועיים של פרופ' אורן: בבוקר הוא חותם בעצמו על מכתבי שחרור של חולים - עבודה של רופא מתמחה, כדי לאפשר לחולים חדשים להיקלט במחלקה. ביום אחד מתאשפזים כ-20 חולים חדשים, מספר ש"סותם" את המחלקה לגמרי. חלק מהחולים משוחררים גם מבלי שנמצאה בעייתם הרפואית וללא הבירור המתאים, כבר לאחר יום או יומיים של אשפוז.

     

    לאחר השחרורים מתבצע ביקור הבוקר, אולם העומס הרב ומיעוט הרופאים מחייב לקצר בזמן המוקדש לכל חולה. "הם מקבלים טיפול דחוף", מסביר פרופ' אורן, "אחרים שאינם דחופים משתחררים ואנחנו לא מבצעים להם את הבדיקות הנדרשות. הם נאלצים להמתין שבועות ארוכים בקהילה עד שהם מוזמנים למומחה או לבדיקה שהיתה אמורה להתבצע בבית החולים. העומס הוא אדיר ואנחנו קורסים כל יום. העומס כל-כך גדול עד שאנחנו גם לא מוצאים זמן להקדיש לסטודנטים לרפואה שרואים את המצב האיום ולא רוצים להתמחות ברפואה פנימית. ההרגשה היא של מלחמה יום-יומית".

     

    עדותו של רופא פנימאי מהמרכז הרפואי שיבא מחזקת את דבריו של פרופ' אורן: "התחושה מדי יום היא כמו בפיגוע", הוא מספר ל-ynet. "אנחנו נאלצים לטיפל רק במקרים הדחופים ביותר ומי שאינו דחוף - או שלא מתאשפז, או שמשתחרר לביתו מוקדם מהנדרש. אי הספיקה הולכת ומחמירה וגורמת למתן בלתי הולם של שירותי רפואה; עד כדי כך, שכל יום אנחנו נמצאים במצבים הזויים ולא אתיים. הרבה מתמחים מסרבים להגיע להתמחות בגלל תנאי העבודה המחפירים".

     

    תורנות של 26 שעות על 60 חולים

    המצב הולך ומחריף לעת ערב, מספר פרופ' אורן, כשרופא מתמחה אחד נותר בתורנות שנמשכת 26 שעות רצופות, על 60 חולים מאושפזים (כשתקן המחלקה עומד על 35 חולים מקסימום). חלק מהחולים מחוברים למכונות הנשמה במחלקה הפנימית במקום ביחידות לטיפול נמרץ, המלאות אף הן עד אפס מקום. "קורה שיש מקרי חירום מקבילים במהלך תורנות והרופא נאלץ לתזז בין החולים שלא מקבלים את הטיפול הראוי. במצב כזה, ברור שיש סכנת חיים למאושפזים", קובל פרופ' אורן."חלק מהחולים מועברים לבית החולים קפלן שמלא גם הוא עד אפס מקום, ואחרים ממשיכים לזרום למחלקה ומתאשפזים על כל רצפה פנויה".

     

    החיים הסבוכים במחלקה הפנימית מוכרים היטב לד"ר אייל (השם המלא שמור במערכת), מתמחה ברפואה פנימית בבית חולים גדול בגוש דן. אחת ההשפלות הגדולות, לדבריו, מתרחשת במסדרונות. "חולים שוכבים לאורך כל המסדרון חצי ערומים", הוא מספר, "יש לנו רק שלושה פרגודים במחלקה, כך שחלק מהמאושפזים אפילו לא מוסתרים במסדרון, ואנחנו נאלצים לעשות להם בדיקה גופנית ולשמוע על הבעיות הרפואיות שלהם לעיני כל, בלי אף טיפת פרטיות".

     

    "בבדיקת האק"ג", מספר ד"ר אייל, "אנחנו צריכים להפשיט גם נשים ולהשאירן בלי חזיה, וגם זה קורה במסדרון. אנחנו משתדלים לעשות זאת עם פרגוד שאנחנו לוקחים מחולה אחר במסדרון, אבל הפרגוד נמוך ולא מסתיר את החולה. חלק מהקשישים הדמנטיים שוכבים במסדרון כשהם מושפלים לעיני כל".

     

    "אותם חולים חוזרים עם אותן תלונות" 

    "כדי לפנות מקום", מסביר ד"ר אייל, "אנחנו כל הזמן משחררים חולים, בלי טיפול נדרש, בלי אבחנות, והם שבים וחוזרים אלינו למיון עם אותן תלונות. זה הופך את

    הפנייה לבית החולים מיותרת, מלאה בסבל ועוגמת נפש. לפני כמה ימים שחררתי חולה עם כאבי בטן בלי בירור, והוא ייאלץ להמתין כמה שבועות בבית עד שיהיה לו תור דרך קופת החולים. חולה לב אחר שחררתי בלי בדיקת "הולטר" שבודקת את קצב הלב במשך יממה שלמה. גם הוא יצטרך להמתין כמה שבועות עד שהקופה תמצא לו מכשיר פנוי. יש לציין שבקלות מצבו עלול להידרדר עם איזו הפרעת קצב קשה. אנחנו משחררים חולים כל הזמן עם טיפול נגד כאבים ומחזירים אותם לרופא בקופת חולים, רק כדי לפנות מיטות".

     

    המסדרונות כל-כך עמוסים וצפופים, עד שכמעט בלתי אפשרי לעבור דרכם, במיוחד כשעוברת במסדרון עגלת חלוקת ארוחת הצהריים או חלוקות תרופות. "במצב כזה", מספר ד"ר אייל, "אנחנו מפסיקים את כל הפעילות, מזיזים את עגלות התיקים שלנו וממתינים עד שהמסדרון מתפנה שוב לעבודה. זה קורה כל היום, ממש כמו במעבר של מטוס צפוף".

     

    מה קורה כשכמה מטופלים קורסים?

    לעת ערב, נותר רופא מתמחה בודד בתורנות על מחלקה שלמה. כמעט מדי ערב, מספר ד"ר אייל, הוא מוצא את עצמו במצבים שבהם חיי החולים שלו עומדים בסכנה: "איך מצפים שאתן לבד מענה ל-50 איש במצב קשה? בגלל העומס מאשפזים אצלנו גם חולים מונשמים שצריכים טיפול נמרץ והשגחה. רק בשבוע שעבר, קרסו כמה חולים בלילה בו זמנית ולא הצלחתי להגיע לכולם. חולה אחד החל להזיע והראה סימנים של התקף לב, ובאותו זמן מוניטור של חולה אחר

    צפצף בגלל הפרעות קצב לב, וחולה נוסף היה זקוק להנשמה. ברור שהגעתי רק לדחוף ביותר מכולם, בעוד שהאחרים המשיכו להידרדר".

     

    "מדינת ישראל", טוען המומחה משיבא, "עשתה בחירה מודעת שמשקיעה בתחומים אחרים ומזניחה עשרות שנים את מערכת הבריאות. בשנים האחרונות הייתה עלייה גדולה ומבורכת מרוסיה שגדשה את המחלקות הפנימיות במטופלים, רבים מהם קשישים. הרופאה המודרנית אפשרה את הארכת החיים וכך, יותר ויותר מטופלים נזקקים לעוד תרופות וטיפולים ייחודיים. הפכנו למדינה המפגרת עשרות שנים אחרי הצרכים של מערכת הבריאות". 

     

    משרד הבריאות, לטענת המומחה, היא משרד אימפוטנטי שמובל על-ידי האוצר. "לא ראיתי את ליצמן נעמד על הרגליים האחוריות", קובל הרופא, "ותובע לשקם את מערכת הבריאות ואת החרפה במחלקות הפנימיות. הממשלה הזו מעדיפה לשלם לישיבות, לכבישים עוקפים ולהתנחלויות מאשר לבריאות. מצוקת האשפוז

    הזו שאנחנו עדים לה אינה גל חולף. זו תולדה של עשרות שנים של הזנחה נפשעת ואת המחיר כולנו נשלם".

     

    פרופ' אורן מסכם את רגש חוסר האונים המלווה את עמיתיו בתחום: "אני כבר בן 63, משמש 20 שנים מנהל מחלקה פנימית וחלום הרפואה מתנפץ לי מול העיניים", הוא אומר, "הייאוש הוא רב ואיש אינו מקשיב לנו. אף שר בריאות לא בא לבקר במשך השנים, אף לא מנכ"ל משרד הבריאות. אותם תקנים נשארים עשרות שנים, אותה כמות רופאים, אותו מספר מיטות בעוד שהאוכלוסייה מזדקנת, שירותי הרפואה מתקדמים וכמות החולים עצומה. המערכת באי ספיקה. אני שמח שאני כבר בסוף הדרך, המצב נעשה רע מיום ליום ואיש אינו מקשיב לנו. את המשפחה שלי אני נמנע בכל מאודי מלאשפז בבית חולים".

    פורסם לראשונה 14/02/2010 13:42

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: צביקה טישלר
    "יום העבודה שלנו הוא קטסטרופה"
    צילום: צביקה טישלר
    נסגר לעסקים ל-24 שעות. ביה"ח ברזילי
    צילום: דודו אזולאי
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים