"את תמיד מנשקת בחורים זרים ברחוב?”
בסוף השבוע שעבר קבעתי להיפגש עם לילך-שם-בדוי. המיקום היה לא נוח והשעה לא היתה אופטימלית, אבל מעבר לעובדה שכבר התלבשתי במיטב מלבושיי, דחייה נוספת היתה מוציאה את העוקץ מכל העניין. טעות לעולם חוזרת
יש רגעים שאתה יכול לצפות אותם מראש, חבל שברגעים אחרים אתה נאלץ לצפות בזמן התרחשותם מבלי שתהיה לך היכולת לעשות כלום.
כך עמדתי קפוא על מקומי, מנסה להבין מי טעה פה בדיוק - הוא, אני או שמא בכלל היא. לילך, שכאילו שמעה את המחשבות שלי, הרימה מבט והבחינה בי, ביקשה ממנו יפה סליחה והשאירה אותו המום לשתי שניות לפני שהדייט שלו הגיעה. הדייט שלו, אגב, לא דמתה ללילך אפילו במקצת, אבל יכול להיות שזה רק היה מבחינתו המאיץ לטעות.
אתם מכירים את ההתנהלות הזו, שמתחילה באתר ההיכרויות ומסתיימת בפגישה? בתווך יש תהליך שאורך בין כמה שעות במקרה המאוד טוב לבין חודשיים במקרה הביזארי. בדרך כלל, יום-יומיים אחרי שהחלפתם מספרי טלפון/אימיילים/פייסבוק ולאחר שעשיתם "וי" על הרושם הראשוני, אתם גם נפגשים. מה שקורה בפגישה שונה ממקרה למקרה, ובכל מקרה, ה"קליק" הוא מבחינתי תנאי הכרחי להמשך.
בסוף השבוע שעבר קבעתי להיפגש עם לילך-שם-בדוי. המיקום היה לא נוח והשעה גם היא לא היתה אופטימלית, אבל לאחר שהפגישה נדחתה כבר פעמיים, החלטתי לענות בשלילה להודעת הסמס ששלחה לילך בה שאלה אם ארצה לקבוע ליום ומיקום אחר. מעבר לעובדה שכבר התלבשתי במיטב מלבושיי והתארגנתי לצאת מהבית, דחייה נוספת כבר היתה מוציאה את העוקץ מכל העניין.
הגדלתי לעשות והגעתי 20 דקות לפני הזמן
בלב שקט ויתרתי על משחק לא אטרקטיבי מהליגה הסלובנית החצי מקצוענית ששודר בדיוק בטלוויזיה ושמתי פעמיי אל המקום. אני תמיד אוהב להגיע לפגישות, מכל סוג שהוא, מוקדם יותר. לפעמים זה גם מצליח לי. הפעם הגדלתי לעשות והגעתי 20 דקות לפני הזמן והעברתי את הזמן בשיחות עם מעגל שלישי של חברים ובספירת מכוניות הצופרות שלא לצורך.
במכונית ה-204 הרמתי טלפון אל לילך ושאלתי למיקומה. “אני בדיוק במדרגות", ענתה לילך, ואני סידרתי את הגבות, מתכונן לרגע שתגיע.
לאורך כל חיי הבוגרים אני שומע הערות כגון "אתה נורא דומה לבן דוד רחוק שלי", או "אמרו לך שאתה דומה לטל ברמן?". הפעם הבן דוד הרחוק היה גבוה למדי ועמד במרחק ארבעה מטרים ממני, בקו ישר ביני לבין לילך. לפני שהספקתי להגיד "הבנק של מוני פנאן", הבחור אמר ללילך שלום ונשק לה על לחיה.
עוד מבט:
מדריך הלוזר ליוצאים לבליינד דייט
יקי לוזר
בתיכון פספסת את נערת חלומותיך, בצבא הבחורה היחידה ששירתה איתך בגדוד ענתה לשם ג'ולייט בומבכר ומקצועה הצבאי היה נהגת משאית, ובחוג לריקודים נקעת רגל ובמקום אחות רחמניה נפלת לידיו של האח ולדימיר. אז לא היה מנוס מיציאה לפגישה עיוורת. ויש עצות גם בשבילך, אחותי
"את תמיד מנשקת בחורים זרים ברחוב?”, שאלתי חמש דקות מאוחר יותר, כשהתיישבנו אל שולחן עגול וסימפטי, מגלגל בזכרוני את השניות שאחרי המקרה המביך, עת נשקתי לה גם אני על הלחי השנייה. או כך קיוויתי, לפחות.
"בדיוק רציתי לומר לו שהוא לא דומה לתמונה. אבל למה לא אמרת כלום כשראית שהוא מתבלבל ביני לבינה?”, שאלה.
“את הגבת יותר מהר ממני”, עניתי. “זה לא שהייתי לוקח את עצמי בחזרה הביתה ונותן לך להעביר איתו ערב”.
אילו הייתי יודע מראש שהפגישה הזו ממילא לא תוביל לשום מקום, ייתכן שהייתי מעדיף לקחת את עצמי בחזרה הביתה, אבל זה הרי חלק מהעניין וחלק מהתהליך. בסוף זה יוביל למקום הנכון מבחינתי, ומה שלא הורג מחשל, ואינספור קלישאות נוספות.
גם ככה המשחק בין גוריצה לאולימפיה לובליאנה הסתיים בתיקו אפס.
לפנייה לכתב/ת 
מי טעה, הוא, אני, או היא?
צילום: index open
מומלצים
