להיחשף ולהירפא - הצגת תיאטרון לחולי סרטן

התמודדות מוצלחת עם מחלת הסרטן אינה מורכבת רק מטיפול רפואי ותרופתי. לאחרונה התקיים בכפר המכבייה ברמת גן 'סוף שבוע רגוע' בחסות חברת התרופות 'רוש', לחולי סרטן מכל רחבי הארץ. הדגש הושם על שחרור מהפחדים והלחצים הנובעים מהמחלה ועל מתן תמיכה רגשית ונפשית לחולים.

במהלך סוף השבוע נחשפו החולים להרצאות וסדנאות שונות, ביניהן סדנת 'משחק מהחיים' של תיאטרון פלייבק, בניצוחה של אביבה אפל, אשר מגולל על הבמה את סיפוריהם האישיים של היושבים בקהל. אלו שסיפורם האישי הוצג חוו שחרור רגשי ניכר, שחלקם ייחל לו מאז נודע כי חלו.

את תיאטרון פלייבק הגו ג'ונתן פוקס ואשתו ג'ו סאלס ב-1975 בניו יורק. להקת הפלייבק שהקימו היוותה חלק מתנועת התיאטרון הניסיונית של שנות ה-70 שחיפשה דרכים חדשות לגעת בקהל ולקרב את התיאטרון למציאות, הן היום-יומית המשותפת והן הרגשית והאישית. פוקס הושפע ממסורת הסיפור שבעל פה והקים את תיאטרון פלייבק לפי עקרונות הפסיכודרמה שניסח יעקב לוי מורנו, שקרא לביטוי ספונטני ולשחרור של אנרגיות היצירה כבסיס לעבודה, להשראה ולריפוי.

תיאטרון הפלייבק יוצר על הבמה מעין חלל טקסי, מדורת שבט, בה סיפורי הקהל מומרים מחוויות יום יומיות אישיות לסיפור קולקטיבי, דרכו מזדהים הצופים עם החוויה האישית אשר נרקמת לנגד עיניהם על קרשי הבמה. "תיאטרון פלייבק", ציין ג'ונתן פוקס, "הוא כלי עתיק-מודרני, המציע אפשרות של דיאלוג בעל כוח של טרנספורמציה אמיתית. ההצגות נותנות ביטוי נאות ואמיץ לסיפורים משמעותיים בחיינו. בטרם נעסוק בחיפוש אחר פתרונות, אנו עשויים לחוות את הידע הטמון בסיפורים עצמם ולגעת אחד בשני באופן עמוק ומעורר השראה".

דרך שימוש בסיפור חייהם של היושבים בקהל ובאימפרוביזציה ספונטאנית, נבנה שיתוף פעולה ייחודי בין הקהל לשחקנים. מתנדב מהקהל מספר סיפור או רגע מחייו, בוחר בשחקנים שיגלמו את התפקידים השונים וצופה בסיפור המוצג על הבמה והמקבל תוך שניות אינטרפרטציה חזותית שנותנת לו הזדמנות לא רק להתבונן על עצמו מהצד, אלא גם להבין כיצד אחרים מבינים את הסיפור שלו. כאשר מדובר במקרים קשים וכואבים כמו זה של קירה דורון, 30, אם לשני ילדים, חולת סרטן אשר הרופאים הודיעו לה כי נותרו לה שנתיים לחיות, התוצאה היא חזקה ומטלטלת לא רק עבור דורון אלא גם עבור שאר הצופים. "ההצגה הוציאה החוצה את מה שהרגשתי וגרמה לי לפרץ של רגשות. וזה נותן לי עוצמה, עוצמה להמשיך", אמרה דורון.

"לא הצלחתי להוציא מעצמי דמעות במשך שלוש שנים", התוודתה חולה נוספת שהשתתפה בהצגה. "והיום בכיתי. ואני שמחה על שבכיתי".