האבולוציה, הרב קוק והגננת

קמתי בבוקר, חיממתי מים לקפה על הפתיליה, ורצתי לתפוס את רכבת הקיטור שלי. כשישבתי בקרון עיינתי במכתבי העתים. הכותרת לא הפתיעה אותי: "פולמוס - ספר בראשית נגד האבולוציה". אין פלא שעוסקים בנושא בלהט רב. הרי אין נושא חם יותר בתקופתנו, במאה ה-19.

אין פלא שבמאה ה-19 אנשים התווכחו בהתרגשות על התנגשות התורה והמדע לאור ספר בראשית. אבל במאה ה-21 זה כבר קצת מפתיע. הרי הנושא הזה כבר נידון ונידוש עד תום במאה וחמישים השנים האחרונות.

תפישה דתית בוגרת ובשלה נשענת בהקשר זה על דברי רבותינו. כבר הרמב"ם פירש את סיפור גן העדן כמשל רוחני. לדעתו, זהו משל על תהליך התפתחות אישי, שכלי-רוחני, שעובר על כל אדם: המלחמה בין התאווה והדמיון לבין השכל (מורה נבוכים ח"א פ"ב, ובייחוד ח"ב פ"ל). אם "אדם" ו"חווה" הם משל לשכל ולחומר, כפי שפירש הרמב"ם, הרי שהפרקים הראשונים של ספר בראשית אינם מתיימרים כלל לתאר התרחשות ריאלית. ממילא

לא יכולה להיות כל סתירה בינם לבין המדע.

לפני קרוב למאה שנים כבר כתב הרב קוק שלא יכולה להיות סתירה בין ספר בראשית לבין תיאוריית האבולוציה:

"שאפילו אם היה מתברר לנו שהיה סדר היצירה בדרך התפתחות המינים, גם כן אין שום סתירה... והתורה ודאי סתמה במעשה בראשית, ודברה ברמיזות ומשלים, שהרי הכל יודעים שמעשה בראשית הם מכלל סתרי תורה, ואם היו כל הדברים רק פשוטם - איזה סתר יש כאן?!... והעיקר היא הידיעה העולה מכל הענין לדעת ד', וחיי המוסר האמיתי" (אגרות ראי"ה ח"א אגרת צא).

"על דבר הדעות הבאות על ידי המחקרים החדשים, שהם ברובם סותרים את פשטי דברי תורה. דעתי בזה היא, שכל מי שדעותיו ישרות ראוי לו לדעת, שאף שאין כל אמת מוכרחת בכל אותן החדשות, מכל מקום אין אנחנו חייבים כלל להכחישן בבירור ולעמוד נגדן, מפני שאין זה כלל עיקר של תורה לספר לנו עובדות פשוטות ומעשים שהיו. העיקר הוא התוך, ההסברה הפנימית שבהענינים..." (שם, אגרת קלד).

כמה יפים ואמיתיים דבריו של הרב קוק. "העיקר הוא הידיעה העולה מכל העניין לדעת ד'"; "אין זה כלל עיקר של תורה לספר לנו עובדות פשוטות ומעשים שהיו...". התורה אינה מתיימרת להיות ספר מדע. היא מתארת את הצד הרוחני של הבריאה: הקב"ה ברא את העולם והוא שולט בו. התורה אינה מתיימרת לתאר את הפרטים המעשיים של תהליך הבריאה. מבחינה רוחנית-מהותית, אין זה משנה כלל אם הבריאה התרחשה תוך שישה ימים או תוך

שישה מיליארד שנים. ייתכן שהקב"ה ברא את האדם בתהליך התפתחות איטי וממושך, שהוא שלט בו וניהל אותו. אין בכך כל סתירה ליסודות אמונתנו.

התורה מעבירה לנו מסר ערכי מהותי על ה' והעולם. את הפרטים היא משאירה למדענים. למה קשה לנו להשלים עם התפישה הזו? כי אנו שבויים בשיר שלימדה אותנו הגננת: "מה ברא ה' ביום הראשון? מה ברא ה' ביום השני?". אנו מתעקשים להבין את פסוקי הבריאה כפשטם, אף שברור, כפי שכתב הרב קוק, שיש בהם סודות עמוקים, ואין להבינם כפשטם המילולי. הגיע הזמן שפירושו של הרב קוק לפרקי הבריאה יגבר סוף סוף על פירושה של הגננת.