אני רוצה אותך, אבל לא מוכנה יותר לפחד

חזרת מתוך החלומות. אחרי שנה וחצי לבד, פתאום התקשרת. עניתי, הלכנו, דיברנו, וזה היה כאילו לא קרה כלום, ממש כמו שקיוויתי. כך דמיינתי כשרציתי להחזיר את הזמן לאחור: הוא, אני, הכלבים והים.

משאלת הלב שהתגשמה נראית אותו הדבר במציאות, אבל ההרגשה אחרת. עכשיו אני יודעת שלא החזרתי את הזמן לאחור. על פני השטח אנחנו הולכים לאורך הים ומדברים, ומתחת לפני השטח יש לבה מבעבעת של רגשות, שמאיימת להתפרץ ולשרוף הכל.

אחרי שנה וחצי של דייטים כושלים וקשרים לא קשורים ולא נקשרים, התחזקה בי ההרגשה שאני רוצה אותך, ואותך בלבד. נזכרתי בכל הסיבות לכך, בדברים שמצויים בך שחיפשתי אצל אחרים ולא מצאתי. והנה, בלי להקים מהומה קיבלתי את מבוקשי, שוב אתה כאן.

בסיבוב השני אני מודעת יותר, ומה שלא הסתדר פעם עדיין בועט מבפנים. כשאני יודעת מה היה לא בסדר אז, בעברנו, אני מנסה לפעול אחרת עכשיו, למען עתידנו. אותך אני לא מתיימרת לתקן, אז מה שנשאר זה לשנות את עצמי.

וכך, אני מוצאת את עצמי מתאמצת לא להגזים בשליחת סמסים ולהשתדל שלא יהיו ארוכים מדי, לא לחפור בטלפון או וגם לא פנים אל פנים. בגדול אני מנסה לתת לך אוויר, אבל איך אני אמורה להתנהל אם אתה החמצן שלי?

חושבת שמי שאוהב אותי יאהב גם את הפגמים הקטנים

אני רוצה אותך ורוצה שתישאר, אבל חושבת שמי שאוהב אותי יאהב גם את הפגמים הקטנים. אני באמת לא כזו קרציה בלתי נסבלת כמו שאתה גורם לי להרגיש לפעמים. אי שם מאחורי מסך העשן של התיקונים הקטנים שאני עושה מסתתרת אמת גדולה, וליבת הרגשות מאיימת לפרוץ.

אני יכולה לנסות, אני גם מאמינה שאני יכולה להשתנות, אבל כבר לא בטוחה שאני רוצה אם לא רוצים אותי. כפי שהמצב עכשיו אני פוחדת שתמיד אצטרך להמשיך לתקן, כי תמיד יימצאו בי עוד פגמים, דברים שמפריעים או במילים אחרות סיבות לא להיות ביחד.

אני עושה את הצעדים הפשוטים כביכול והטכניים האלה לקראתך, אבל בעודי צועדת אני תוהה אם אני לא מפספסת את העיקר ואולי הדברים שאני צריכה לשנות בי הם לא הבעיה, אלא רק הסימפטום. אולי הסיבה שאתה לא מקבל אותי כמו שאני, בדיוק כשם שאני מקבלת אותך, היא היעדר אהבה.

מה אתה כלפיי? ממגנט, מאזן, שלילי או חיובי, אמת או חלום? נמאס לי לפחד מהתפרצות געשית ובגללה לשמור על מרחק ולהגן על עצמי ממך.

אני לא רוצה להמשיך לחשוש בכל פעם שאתה לא מתקשר שאולי זה נגמר שוב. אני ממשיכה בשלי, בחיים שהמצאתי מאפס מאז שהלכת. אני גם יוצאת לדייטים, כי אנחנו לא מוגדרים. אני חושבת שאולי כך אגן על עצמי מלהיות טוטאלית איתך ומלהתאהב בך מחדש.

אני מגנה על עצמי על ידי כך שאני משתמשת באחרים - ורע לי עם זה, עד שאני מגלה שגם בי משתמשים, ואז רע לי יותר. אני מנסה למצוא מישהו אחר, שיאהב אותי כמו שאהבת אותי פעם, בינתיים בלי הצלחה.

בוא תחלום איתי ויחד נהפוך את החלום לאמת

אני מלכת המציאות שהכתבתי לעצמי, וכעת בא לי לוותר על הכתר. אני מעדיפה לחלום, למלוך בממלכה שדמיינתי בשבילנו, שם אין ספקות, בוודאי שאין פחד, אלא רק אהבה, טהורה וזכה מכל אלה. העניין הוא שחסר בה מלך. האם תיתן לממלכת האהבה שלנו להתקיים? כתר המלוכה יכול להיות שלך אם תרצה בו.

אתה מוזמן לחלום איתי ויחד נהפוך את החלום לאמת. רק שבינתיים, אתה עסוק בלאסוף דעות של אחרים, אותה טעות שגם אני עושה. הן אומרות שאני עיוורת, לא רואה את מי שאתה באמת. איך הן יודעות, אם הן מכירות אותך רק מהסיפורים שלי?

אולי הסיבות לא להיות ביחד נמצאות גם שם, בסיפורים שסיפרתי להן, ורק אני בוחרת להתעלם, מאמינה באהבה נצחית ובלתי מנוצחת. הנביאים שלך פחות מדויקים, הם שואלים בנימה מפקפקת אם אתה "יודע מה אתה עושה". מי בעולם הזה יודע מה הוא עושה? הכל השערות ותקוות.

נדמה שפעם היה יותר קל לאהוב. פעם היינו חיוביים יותר, ועכשיו השליליות מחלחלת ללב. נבואות זעם עולות מכל עבר, ואתה מתקשה לישון. אני רוצה להוכיח את נביאי השקר, ולנצח נגד כל הסיכויים. אולי אני נהנית מהאתגר, וזו עוד סיבה שאני איתך.

תן לי להאמין שאנחנו שונים, מיוחדים וקוסמיים. תן לי לנבא לנו עתיד יותר טוב ואוהב. בוא נחלום, ונרחף מעל הלבה, מעל הפחד, העשן, הפגמים, התיקונים והסיבות.

האדמה תחתינו בוערת, אז בוא ניתן לעצמנו דרור ונעוף לממלכת האהבה שלנו.