לא מוכנה לזרוק לפח את החברוּת עם האקס
כשאומרים לי "שחררי" כשאני כבולה, זה קצת כמו להגיד לי "תרגעי" כשאני עצבנית. זה מרתיח. כבלים של אהבה, למרות שהם בלתי נראים, לא משתחררים מהם כל כך בקלות
אני בטוחה שכולכם מכירים את המונח "לשחרר". הוא נאמר בדרך כלל בטון מתנשא. אני שמעתי את הביטוי הזה לא פעם, בכל מיני וריאציות: "תשתחררי ממנו", "שחררי אותו. זה, לא יצא ממנו כלום".
ואני שואלת את השאלה המתבקשת, מה בדיוק ציפיתם שייצא? אם אנחנו לא סוגרים על חתונה ורצים לרבנות, אז אין טעם לדבר עם מר בחור מלכתחילה? ולאן נעלם ערך החברות? יש שני צדדים למטבע הזה. אולי רק האוהבים שבינינו יוכלו לראות את שניהם.
כשאומרים לי "שחררי" כשאני כבולה, זה קצת כמו להגיד לי "תרגעי" כשאני עצבנית. זה מרתיח, ובטח שלא משחרר או מרגיע אותי. כבלים של אהבה, למרות שהם בלתי נראים, לא משתחררים מהם כל כך בקלות. ואם הצלחת להשתחרר בקלות, אולי זה מעיד שלא אהבת.
אומרים שהכל בראש, מתחיל מהחלטה. אבל אצלי הכל בלב, בא מאהבה. אומרים שבגללך אין לי אחר, אז אומרים. שיגידו. אולי הם מכירים אותך ואותי, אבל הם רק חושבים שהם מכירים את האהבה הייחודית שיש לנו בפנים.
גם החבר'ה של שב"ק ס' אומרים ש"האהבה באה רק מיליון לאחד, אומרים שאין סיכוי שהשמש עוד תזרח עלי. אומרים שאני אפול, הם אומרים שאברח, אומרים שאשאר לבד". אבל, בסופו של דבר, אנחנו אלו המחליטים לגבי עצמנו מה יהיה, אם נאהב ואיך נאהב.
איפה אתה אם לא אצלי בלב?
אתם יודעים, אהבה לא חייבים להיות רומנטית עם פרחים, ארוחות ערב, נרות, משפחה וסקס. אהבה היא בפנים, עמוקה ועקשנית, בלתי ניתנת להזזה. אני אוהבת לאהוב, אוהבת שאיכפת לי מאנשים, אוהבת לחבק וגם אוהבת שאוהבים אותי. זה מה שחסר כרגע.
אני יודעת שאתה אוהב אותי בפנים, אבל לפעמים האהבה שלך נסתרת היטב, גם מעיניי. ולפעמים, במצבים הכי קטנים ויומיומיים, כשכואבת לי הבטן או שיש לחץ בעבודה או בלימודים, אתה חסר. אני יודעת שאפשר להתבכיין לחברות, אבל מחפשת את תשומת ליבך. איפה אתה בכל זה, בחיים האמיתיים? איפה אתה אם לא אצלי בלב?
אז עכשיו אנחנו חברים, חברי נפש, כבר ארבע שנים. אתה יודע עליי הכל, לפעמים נדמה שיותר ממה שאני יודעת על עצמי. הקירבה הזו מפתיעה אותי כל פעם מחדש. איך אחליף חבר כזה?
התשובה שלי פשוטה: לא מחליפים. נכון שהיינו ביחד, אבל האם בגלל שאנחנו אקסים חייבים לזרוק את החברוּת לפח, ו"לשחרר"? בוא נעשה לנו טובה גדולה ונתעלם משאר האנשים, בכל מקרה האהבה היא אצלנו בפנים.
נכון, לפעמים זה מוזר. מבלבל להסתובב ביחד ולדעת בראש שאנחנו לא זוג. אבל מה עם הלבבות? את שלי קשה לי להבין, ואת שלך עוד יותר. נבנתה ביניהם גדר הפרדה, כדי שלא נפגע, או ניפגע.
כמו זו האמיתית, גם שלנו לא ממש משנה. לא הפננו עורף והלכנו כל אחד לבית שלו. ובכל זאת, החומה הולכת איתנו לכל מקום. לפעמים בא לי לשבור אותה ולהגיע אליך באמת, אבל הייתי שמחה לקצת עזרה מצידך.
אם היא לא משאירה סימנים - זו לא אהבה
יש חברוּת ויש זוגיות. אצלנו החברות מעבר לכל, והזוגיות כבר בקושי קיימת. נשאר ממנה רק היסוד החשוב, המרכיב הסודי: השיתוף. בוא נשתמש בו כמה שיותר, נתבלן את החיים בהזדהות והקשבה לאחר, נשתף זה את זו. ככה הרבה יותר מעניין מלחפור לבד ולהתייאש מהסרבול. תן לי להסביר את זה בפשטות, תן לי לעזור לך, תשתחרר מתהיות ותנסה. תן לך לעזור לי.
לא צריכה שתבנה לי חומות וגם לא גדרות, בית או הבטחות. רק, תן לי להרגיש בצורה טוטאלית. תן לי אותך הכי אמיתי שאפשר. נקי ממלט ואבק, פוזה ומחשבות. תן לי לדבר עם הלב שלך.
אולי אתה קצת כועס, אולי קצת מפריע לך שאני כולי רגש ואתה קצת עצור. אבל למה לכעוס כשאפשר לאהוב? אני לא מבינה. לפעמים זה נדמה שאתה בורח מעצמך, לא כועס עליי אלא על עצמך, ואין סיבה. אוהבים אותך ככה, כמו שאתה.
דניאלה ספקטור שרה: "תאהב אותי באלימות כזאת שתשאיר בי סימנים. תשאיר בי משהו כשאנחנו משתנים", ואני מסכימה איתה. אני לא מזוכיסטית, אבל אהבה צריכה להיות חזקה. אם היא לא משאירה סימנים, היא לא מספיק אהבה בעיניי, לא כמו שאני רוצה וכמו שליבי מבקש. אז תאהב אותי, באלימות כזאת, ובמקום סימנים, תישארו אתה וליבך.
השיר ממשיך: "כי נגלה עוד מעט הצלחנו להחביא כמעט. בחוץ אנחנו ביחד. בפנים מפחדים לבד". אז אל תחביא, בוא תתקרב עוד קצת, נתגבר על הפחד, ביחד. למה לפחד לבד?
בוא אני אפשט לך את זה בכמה מילים ברורות: חוסר החלטיות זה כל כך 2009. והאמת, שמעולם לא עשה לי את זה. תהיה גבר ותתחיל להרגיש.
- סיפורים, מאמרים וטורים אישיים על אקסיות ואקסים מיתולוגיים
לפנייה לכתב/ת 
