האקזיט של דגניה ב': "לא יהיו פה מיליונרים"
קיבוץ דגניה ב' אמור לקבל 100 מיליון שקלים עבור מכירת מפעל דגניה סיליקון. בהנהלת הקיבוץ מסרבים לדבר על העסקה, אבל התושבים כבר חושבים לאן יילך הכסף. "אני מניח שלא נראה מזה יותר מדי, כי הרוב יופנה לחובות", אמר אחד החברים. ומה אומרים השכנים מדגניה א'?
חוגגים 100 מיליון בשנת ה-90. בחודש ספטמבר יחגוג קיבוץ דגניה ב' את יום הולדתו ה-90. לרגל האירוע המשמח מונה "צוות ה-90" - קבוצת חברים שתגבש תוכנית אומנותית לציון יום ההולדת. בקושי שבועיים חלפו מאז יצאה הודעה רשמית על מינוי הצוות, וכבר עומדת על הפרק סיבה למסיבה מוקדמת: מכירתו הצפויה של מפעל דגניה סיליקון, בסכום המוערך בלא פחות מ-100 מיליון שקלים.
הרווח הנאה, שמסתמן לחברי דגניה ב', קיבוץ שטרם עבר תהליך הפרטה ופועל במודל הקיבוצי השיתופי, הוא שיחת היום בין 220 חברי הקיבוץ ויחד עם זאת, רבים
דורמן הסביר מדוע בקיבוץ מעדיפים שלא לדבר לפני החתימה הסופית: "אנחנו נמצאים כרגע במשא-ומתן מתקדם ואני מאמין שתוך חודש הדברים ייסגרו. בשלב הזה אנחנו לא מגיבים פה על שום דבר שנוגע לעסקה. בסוכות יחגוג הקיבוץ את יום הולדתו ה-90 ודבר כזה כמו מכירת המפעל - עושים פעם אחת בחיים ולכן לא היינו רוצים לקלקל".
תמי, ילידת הקיבוץ, מחזיקה אצבעות למימוש העסקה. "כולם כאן מדברים על העסקה הזו ואני מקווה שהיא אכן תצא לפועל, גם אם לא ברור כמה מזה יופנה לכיסוי חובות. בילדותי, להוריי לא היה אפילו קומקום חשמלי. כשהיינו מקבלים מארה"ב חבילות עם קפה ונקניק חשבנו שזו פסגת האושר. החיים משתנים ואנחנו, כמו כולם, מתקדמים עם הזמן".
אבל לא כולם בטוחים שיהנו מהכסף. "אנחנו עדיין בליגה הנמוכה של הקיבוצים", אומר תושב הקיבוץ שממאן להתרגש מהפרסומים על מכירת המפעל. "תברכו את הקיבוצים מהליגה הבכירה, כמו לוחמי הגטאות שמכרו בהרבה מאד כסף. אני מניח שלא נראה מזה יותר מדי, כי הרוב יופנה לחובות. כנראה שבדגניה ב' לא יהיו יותר מדי מיליונרים".
"הקפיטליזם הגיע גם לדגניה ב'"
עבור אנשי קיבוץ דגניה ב', מדובר בעידן חדש. בשנים האחרונות עקבו אחר תהליך ההפרטה שחל בקיבוצים אחרים והשינויים שבאו בעקבותיו באורח החיים. "קפיטליזם'", מושג שנחשב פעם למילת גנאי, הוא היום הגדרה לרוח התקופה ואף אחד בדגניה ב' לא מתכוון ללכת נגד הרוח."כמו כולם אנחנו רוצים לחיות טוב יותר", אומרת תמי. "אנחנו חיים את רוח התקופה והרוח היא קפיטליסטית. כמו כל חבריי מחוץ לקיבוץ גם אני רוצה שתהיי לי האפשרות בחיים להתפטר מהעבודה ולטייל בעולם, לעזור לילדיי בחיים. גם אם דברים משתנים, עדיין המסגרת הקיבוצית היא הטובה ביותר. יש לי ילדים שבחרו לחיות בחו"ל ולהקים שם משפחה. בסופו של דבר, למרות החיים הטובים שהיו להם, הם החליטו לחזור לקיבוץ ולגדל פה את הילדים".
תמי סבורה כי מכירת המפעל תזכה לתמיכה מלאה מצד חברי הקיבוץ. "גם מי שמתנגד לזה, לא פועל מתוך נוסטלגיה לעידן אחר, אלא מתוך אינטרסים. ברור לי שאם יגידו שכולם מקבלים כסף, אז כולם יצביעו בעד. אני לא חושבת שאם יהיה לי קצת יותר זה דבר רע, כל עוד שהערכים הבסיסיים כמו גידול ילדים ועזרה לחולים נשארים".
ומה אומרים השכנים מדגניה א'? "כל-כך קרוב ועם זאת כל כך רחוק. זה כמו לראות את הארץ המובטחת ולא להיכנס. גם ככה יש בין שני הקיבוצים קנאה", אמר אחד החברים בקיבוץ השכן.
לפנייה לכתב/ת 
