פרויקט משותף לאופרה וסוזן דלל

ארבע שנים אחרי ניסיון שלא צלח להקים לבית האופרה הישראלי להקת מחול רפרטוארית, כנהוג במוסדות מקבילים בעולם, החליטה ההנהלה בשיתוף עם מרכז סוזן דלל לנסות שוב, הפעם בצעדים מדודים יותר וללא הצהרות גדולות.

לעת עתה, מדובר בפרויקט הפקתי בודד שנמצא בשלבים מתקדמים של הכנה. הפרויקט ימשיך שיתופי פעולה קודמים ומוצלחים במיוחד בין המוסדות שהפיקו במשותף בשנתיים האחרונות את "מונגר" ו"רוסטר", יצירות שהוזמנו במיוחד מהכוריאוגרף הישראלי המתגורר בארה"ב, ברק מרשל, וזכו להצלחה בישראל ומחוצה לה.

מונגר. הצלחת ההפקות הקודמות אפשרה את הנוכחי (צילום: רן בירן) 

בסוף השבוע האחרון הסתיים השלב השלישי באודישנים ללהקה החדשה. בסופו נבחרו 25 רקדנים ורקדניות שיעברו בחודשים הקרובים סדרת סדנאות וכיתות אמן. בסוף התהליך ייבחרו 15 רקדנים ורקדניות שישתתפו בפרויקט שעתיד להתחיל כבר בחודש אוגוסט הקרוב.

מספר מרשים של יותר מ-260 רקדנים הגיעו לשלב הראשוני של האודישנים, אותם מרכז הרקדן והכוריאוגרף, מאטה מוראי, לשעבר סולן בלהקת הבלט הישראלי ומנהל תכניות המחול לנוער במאת"ן. מוראי, יליד הונגריה ובוגר האקדמיה למחול בבודפשט, ינהל בפועל את הפרויקט וילווה אותו לכל אורכו מטעם מרכז סוזן דלל ובית האופרה הישראלי.

טליה פז מתוך X-ray. הנסיון הקודם (צילום: גדי דגון)

תקציב הפרויקט, שנועד בין היתר לפתוח שערים ליצירות שהן חלק מהרפרטואר המחולי העולמי (כמו גם בפני יוצרים ישראלים שפועלים בארץ או בחו"ל) צנוע באופן יחסי. תקציב ההפקה, שייגזר מהתקציב השוטף של הגופים, יעמוד על סכום של כ-700 אלף שקל.

פונים לכיוונים חדשים

לדברי יאיר ורדי, מנכ"ל סוזן דלל, מדובר בפרויקט שממשיך את שיתוף הפעולה עם בית האופרה, אך פונה בגרסתו החדשה לכיוונים חדשים. "אחרי שני הפרויקטים הקודמים אנחנו הולכים הפעם על מופע שיורכב מעבודות של שלושה יוצרים עם קו יותר ניאו-קלאסי", אומר ורדי.

"מסתבר שיש הרבה מאוד רקדנים מצוינים בטכניקה ובסגנון הזה", מוסיף ורדי. "התפקיד שלנו הוא למצות את מלוא הפוטנציאל שקיים בישראל ולכן מחובתנו לתת להם במה ומקום לביטוי, בין היתר גם כדי להשאיר אותם בארץ. בשלושת ימי האודישנים ראינו מאות רקדנים כשרוניים מכל הארץ שצמאים למקום ולחומרים האלה.

ורדי. למצות את הפוטנציאל המקומי (צילום: מרב יודילוביץ')

"הגיעו רקדנים שאינני מכיר וזה אומר: 'דרשני'. זה ממלא את הלב לדעת שיש בשטח היענות לקריאה שלנו. תהליך הסינון אינטנסיבי וקשה, זה סיפור ארוך שמצריך נשימה ארוכה. אנחנו רוצים להיות בטוחים שמצאנו את המיטב, כפי שעשינו בהפקות הקודמות".

יש כל כך הרבה להקות מחול בישראל. למה בעצם צריך עוד אחת?

"כיוון שיש חוסר ממשי ברפרטואר בינלאומי על הבמה בישראל. יש בארץ להקות מצוינות שכל אחת מהן עובדת בסגנון מאוד ייחודי של יוצר כזה או אחר, אבל אנחנו לא רואים באופן מניח את הדעת יצירה בינלאומית. משמעות הדבר היא שאנחנו לא מאפשרים לרקדנים שלנו להתנסות ביצירה בינלאומית וזה חשוב מאוד.

"יש רקדנים נפלאים בארץ ואני לא מצפה מהם להישאר פה לעולמי עד, בטח לא כעת כשהעולם פתוח ורעב לרקדנים טובים. יש ביכולתנו כעת לאפשר להם את ההתנסות הזו ואני חושב שזה מתבקש. חברו לזה שני גופים שהנושא בדמם ואנחנו מתכוונים לקחת את מלוא האחריות על כך".

הזהירות מלכנות את הגוף החדש "להקה" קשור בניסיון הקודם להקים להקת מחול לאופרה?

"לאופרה לא היתה להקה. זה היה ניסיון שהיה כישלון קולוסאלי מכל מיני טעמים. מטבע הדברים אנחנו זהירים. יש כאן מן הסתם סיכונים ששני הגופים לוקחים על עצמם. אני אשקר אם אומר שלא קיוויתי שהפרויקטים 'מונגר' ו'רוסטר' יובילו להקמת להקה קבועה, אבל כרגע אנחנו מתייחסים לזה כאל פרויקט ומתקציבים אותו בהתאם".

ארוך או קבוע בזמן?

"הוא ינהל את הפרויקט ביומיום. מאטה היה רקדן והוא עוסק בהוראה. הוא בא עם הרבה מאוד ידע וחי את התחום שנים רבות. לצד הידע, יש בו גם פתיחות לעבודה עם חבר'ה צעירים ויכולת להנחות אותם. אנחנו מאוד שמחים בבחירה".

"זה מוקדם מדי לדבר על תכנים. היינו בקשר עם רבים וטובים וביניהם כמובן גם איציק גלילי וחופש שכטר. זה לא סוד שאנחנו מאוד מעוניינים לתת מקום של כבוד על הבמה בישראל גם ליוצרים ישראליים שעובדים בחו"ל. הכוונה היא לשמור ספוט בכל תכנית לכוריאוגרף ישראלי. לעת עתה אני יכול לומר שיצירה אחת בערב תהיה של הכוריאוגרפית הקנדית, אז'ור ברטון, שעובדת עם להקתה בארצות הברית. ברטון, אגב, מתוכננת להגיע להופעות בישראל במסגרת פסטיבל 'תל אביב דאנס' הבא".