מאחורי העדשה: מסע בעקבות צלם טבע בעולם
גיל ארבל אוהב אדרנלין, ואם אפשר בליווי כרישים, פילים ואיזה לוויתן או שניים. ראיון (המלווה בתמונות מדהימות) עם מי שמתעד תופעות טבע מפינות שונות בעולם, רגע אחד לפני שהן נעלמות
לתוך סצנת האימה הימית הזאת קפץ צלם הטבע גיל ארבל, כשהוא חמוש במצלמת הווידאו שלו, והתחיל לצלם כמו משוגע: "זה היה רגע אכזרי, אבל מדהים, שבו האיזון העדין של הטבע נשבר", מתאר ארבל. "בדרך כלל לא רואים יונק אחד טורף יונק אחר".
סרטון טבע על גיל ארבל וצילומו בטבע (מתוך אתר יוטיוב)
יש להניח שרוב בני האדם שימצאו עצמם בסירת זודיאק קטנה בליבו של האוקיינוס ההודי, כשמסביבם טורפים אכזרים שעסוקים בצייד ארוחת הערב שלהם, ינוסו על נפשם. נדירה הסיטואציה ככל שתהיה - אין הרבה שיקפצו למים שורצי טורפים רק כדי להשיג קלוז אפ של לוויתן קטלן - גם אם הכרישים עושים לו כבוד.
ארבל, כך מתברר, הוא לא רוב האנשים. מבחינתו הדרך מנתב"ג בחזרה לביתו מסוכנת הרבה יותר מכל אוקיינוס או ג'ונגל בו יצא לו לבקר. לדעתו, קל יותר להסתדר עם הגורילות ברואנדה, מאשר עם הנהג הישראלי המצוי.
כריש עמלץ לבן בדרום אפריקה (צילומים: יניב יוסף)
התשובה הישראלית לקלינט איסטווד
רובנו פנטזנו בוודאי, לשתי דקות בערך, להפוך לצלמי טבע מיוסרים, אחרי שקראנו את "הגשרים של מחוז מדיסון". אלא שבמציאות, תואמי רוברט קינקייד לא מזכירים את קלינט איסטווד ומריל סטריפ לא מחכה להם בקצה הגשר.
גיל ארבל לא דומה לאיסטווד והוא לא מצלם עבור הנשיונל ג'אוגרפיק, אולם סיפור חייו, אהבתו לטבע בכלל ולצילום בטבע בפרט, יכול היה בקלות להפוך לסרט. בינתיים, ארבל עסוק בהפקת וצילום יצירת חייו "עולם הולך ונעלם" - סרט מרהיב וסוחף, המתעד תופעות טבע מפינות שונות בעולם רגע לפני שהן נעלמות, ואליו מצטרפים צלמי סטילס שאת תמונותיהם אתם רואים בכתבה.
אריה מתלקק בשעת מנוחה בבוצוואנה
להקת אריות מרווה את צמאונה באגם בבוצוואנה
ארבל, כך נדמה, חיי את החיים שרובנו חולמים עליהם. מטייל, נוסע, נוגע בדברים, ולא פוחד ללכת עם החלומות שלו עד הסוף.
החדשות הטובות הן, שהוא החל לצרף אליו אנשים תאבי מסעות, אתגרים וסקרנות; ועד שתחליטו אם להצטרף, אפשר לשבת בנחת, להקשיב לסיפורים ובעיקר ליהנות מהצילומים והסרטים המרתקים שעבורם הוא רץ לקצה העולם, פעם אחר פעם.
הצמיחה אל הטבע
ארבל נולד באשקלון מוקף בבעלי חיים, חוף ים והרבה שעות צפייה בסרטי הטבע של הבי.בי.סי. בהמשך הוא התגלגל לריף הדולפינים באילת, שם למד לצלול ולצלם.
אחרי שנתיים עם הדולפינים, הוא טס לאיי טונגה, כדי להגשים חלום ילדות ישן ולשחות ולצלם לווייתנים. שם, במימיו הצלולים של האוקיינוס השקט, לא רחוק מאיי פיג'י, הוא חווה את הרגע שלדבריו שינה את חייו.
באחד הימים הצליח ארבל להתקרב ללווייתן גדול הסנפיר, יצור מקסים לדבריו, שאורכו 15 מטרים ומשקלו 40 טון קלילים. בתום ארבעה חודשי שחייה משותפת עם הלווייתנים, ארבל הבין סופית שהמפגשים האינטימיים עם הטבע, ואותם רגעים שבהם נשמתם של בעלי החיים משתקפת, ברורה, בעיניהם, הם תמצית העניין.
15 מטר ומשקל של 40 טון. לווייתן גדול סנפיר (צילום: אליס מנדל)
לווייתן גדול סנפיר בדרום אפריקה (צילום: שירה הרציגר)
"מבחינתי זו זכות גדולה להצליח לחדור לתוך העולם שלהם. שני יצורים חיים, כל כך שונים וכל כך דומים. רגע המפגש הוא הקטע האינטימי אליו התמכרתי. זה מפגש ללא תנאים. הם לא כועסים עליך ולא צריכים אותך ולא רוצים ממך שום דבר".
וזה לא מסוכן?
"כשאתה חוצה את אותו גבול דמיוני, אתה מיד מרגיש את זה", הוא אומר. "למדתי שאסור לרדוף אחרי בעלי חיים, כי אין לנו שום סיכוי מולם. זה בניגוד לאינסטינקטים שלנו כבני אדם, אבל סוד הצילום והחוויה בטבע טמון בסבלנות. אתה צריך פשוט להיות ולחכות. קודם לרכוש את אמונם, ואז הם כבר יגיעו אליך".
גיל ארבל מצלם עדר פילים מהגדולים בעולם (צילום: אליס מנדל)
סרטו של ארבל על הלווייתנים זכה בפרס האוסקר האיטלקי לצילום תת ימי, והוצג גם בפסטיבל סרטי טבע באנגליה, שם פגש את מפיקי סדרת הטלוויזיה "העולם המופלא" של הבי.בי.סי, שהתלהבו מהלווייתנים שלו. ארבל טס בשנית לאיי טונגה ושב עם סרט על אמא לוויתן ותינוקה, שנכלל בהפקה של הבי.בי.סי, בשנת 2008.
"מבחינתי זה באמת היה השיא. חומר מצולם שלי משולב ב'עולם המופלא', שהיא סדרה כל כך חשובה ויוקרתית. זה היה כבוד גדול", מודה ארבל. אבל אחרי ההצלחה הבריטית הוא נאלץ להתמודד עם המציאות, שלא מצטלמת כל כך טוב. מתברר שחלומות אכן מתגשמים לפעמים, אבל הם עולים לא מעט כסף.
סולות הכף מפלחות את המים אחר סרדינים בדרא"פ (צילום: שירה הרציגר)
עולם הולך ונעלם
בחיפושיו אחר מקורות מימון עבור הפרויקט השאפתני שלו, "עולם הולך ונעלם", הוא החליט לצרף אליו חובבי טבע ומסעות, שיחלקו את עלות הפקת המסע. המשתתפים משלמים עבור החוויה לא מעט כסף, אבל זוכים להיות שותפים לרגעים המיוחדים בתיעוד החיות.
הפיילוט הראשון שבו הוא שב עם חמישה אנשים לאיי טונגה, הוכתר כהצלחה, ובעקבותיו יזם ארבל משלחת נוספת שיצאה לבוצואנה בעקבות עדר הפילים הגדול בעולם.
"הפילים הם לווייתני היבשה", מוסיף ארבל. "זו חיה מאוד עדינה שלעולם לא תפגע בך. עמדנו כמה סנטימטרים מהם וזו הייתה חוויה עוצמתית, להיות מוקף בעדר של מאות פילים. שם הבנתי סופית שגן העדן לא נמצא בשמיים, הוא ממש פה".
עדר הפילים הגדול בעולם בבוצואנה (צילום: יניב יוסף)
סרדינים על הגלים, גורילות בערפל
בשנת 2009 יצא ארבל עם משלחת למרוץ הסרדינים בדרום אפריקה: "מדובר בתופעת טבע נדירה שבה מיליוני סרדינים מגיעים מדי שנה ממעמקי האוקיאנוס, אל עבר חופי דרום אפריקה, כדי להתרבות שם. בעקבותיהם נעים מאות ציפורים, דולפינים, כלבי ים, כרישים, אורקות ובעצם כל מה שזז, כדי לטרוף את הסרדינים. זו הארוחה הכי גדולה באוקיאנוס, בופה עצום של אכול כפי שיכולתך".
בנסיעה הזאת כאמור, זכה ארבל לראות את תקיפת הדולפין על ידי האורקות. "עם כל האכזריות שהייתה שם, מדובר בקטע נדיר ומרגש ומכרתי את הקטע הזה כסרט לערוץ דיסקברי".
באוקטובר האחרון ארגן ארבל משלחת נוספת לג'ונגלים ברואנדה, בעקבות הגורילות. "אתה טס 12 שעות , מיטלטל בדרכי עפר שעות ארוכות, ואחרי זה עם ציוד במשקל 100 קילו, מתחיל לטפס למרומי ההר. וגשם, ועוקצים אותך, וקשה, ואתה מתנשם ומקלל, אבל אז, כשאתה מגיע לפסגה וזוכה לעמוד כל כך קרוב לגורילות והאדרנלין מפמפם, זה רק מגביר את עוצמת ההתרגשות.
מרוץ דולפינים אחר סרדינים בדרום אפריקה (צילום: ריינר צ'ימפ)
"ברואנדה גילינו אמא גורילה שהתינוק שלה מת בלידה, ושבוע היא סחבה אותו על הידיים וסירבה להיפרד ממנו. ראינו כיצד היא מתאבלת על התינוק שלה ודרך העדשה ראית את כל העצב שבעולם, מתנקז לתוך העיניים של הגורילה הזאת. זה היה מרגש ועצוב וכולנו עמדנו שם בלב הג'ונגל ופשוט בכינו. מכיוון שהודיעו לי שהיא שוב בהריון, אני יוצא בחודש יולי הקרוב עם משלחת נוספת, כדי לסגור מעגל".
חוויה של פעם בחיים
עלות ההשתתפות במסעות של ארבל, כאמור, אינה זולה ונעה בין 10,000-7,000 דולר, תלוי ביעד ובכמות המשתתפים החולקים ביניהם את עלות ההפקה. לא מעט כסף, אבל מצד שני, מדובר בנסיעה של פעם בחיים, למקומות הכי נדחים בעולם ואפשרות לגעת בדברים שרוב האנשים אינם זוכים בהם. "אפשר רק לצפות ולחוות, ואפשר לקבל ממני הדרכה וייעוץ בצילום ולשוב מהמסע עם חוויות לכל החיים ומזכרת שאתה יוצר." מסביר ארבל.
תמונה נדירה של צ'יטה עם גור בן שבוע בדרום אפריקה (צילום: אליס מנדל)
לפני כחודשיים הוא שב ממסעו האחרון לפטגוניה, שם זכה לראות כיצד שבע אורקות עולות מהמעמקים - בנחישות מאורגנת שלא הייתה מביישת את יחידות העילית של צה"ל - ותוקפות כלבי ים. זה קורה פעם בשנה, בחצי האי פונטה נורטה.
"בבוקר אחד ראינו 27 תקיפות שונות. כשאתה נמצא במקום אתה לא קולט, כי אתה מרוכז בצילום. רק אחר כך בחדר העריכה אתה מבין כמה החומרים האלו לפעמים קשים ואכזריים. קשה להבין איך לוויתן ששוקל עשרה טון, מטפס על היבשה, קוטף את גורי כלבי הים וחולק את הארוחה שלו עם שאר הלהקה. בסרט טבע כזה, הפינגווינים, כלבי הים, הארמדילים והאלפקות שאתה רואה בדרך, הם רק התפאורה, הם הבונוס שעל הדרך".
אתה עוד רגע בן 40, עד מתי תמשיך?
"יש לי בת זוג שמאפשרת לי ללכת עם החלום שלי עד הסוף. אני מקווה להמשיך לעשות סרטי טבע עד שאפול, ואני מקווה שזה יהיה בטבע," הוא אומר. "זה הדבר הכי מרגש מבחינתי וזו התרומה הקטנה שלי לכדור הארץ והדורות הבאים. לעשות סרטים על מקומות ותופעות שאולי לא יהיו כאן עוד כמה שנים".
לפנייה לכתב/ת 
