לגעת במדבר

ראלי פאריז דאקאר, שיצא לדרכו מחר (1.1) הוא מהאגדות המוטוריות הבודדות שעוד נותרו לחובבי ההגה בכלל, ומכורי הספורט המוטורי בפרט. מלחמת אדם ומכונה בתנאים קשים ללא נשוא של מדבר גדול וצחיח, כבשה מאז ומעולם את דמיונם של מיליונים - החל במירוץ הראשון ועד היום, בגרסתו ה-23.
כמעט בכל שנה מזנקת השיירה הענקית מפאריז כשפניה לדאקאר שבסנגל, למעט פעמים אחדות בהן השתנה מקום הזינוק או הסיום. בכל שנה חולפים מתחת גלגלי המכוניות, המשאיות, אופנועים, טרקטורונים וכל מוטציה שאפשר להעלות על הדעת אלפי קילומטרים של כביש, עפר, בוץ וחול. בעיקר חול, הרבה מאד חול. גם השנה הם יוצאים לדרך, שתשתרע בגרסה האחרונה של המירוץ בדיוק 10,739 קילומטרים, מהם 6,180 בתנאי מירוץ ו-4,559 בנסיעה מנהלתית. כדאי עם זאת לזכור כי מספר זה מציג באופן מדויק את הנסיעה לאורך התוואי המתאים. כל המשתתפים נאלצים להעלות הרבה יותר קילומטרים על מד המרחק - פועל יוצא של סטיות נתיב ארוכות, ארוכות מאד.

הקרב

למעשה, מירוץ הפאריז דאקאר מבוסס מאד על ניווט מוצלח. הקדמה הטכנולוגית מאפשרת היום למתחרים שימוש במכוניות המעניקות - לאחר הסבה מתאימה ולא מורכבת יותר מדי - סיכוי טוב של הישרדות והגעה לקו הגמר בנסיעה. אך את הקרב הגדול נלחמים היום המשתתפים כשהם מביטים בצג GPS ותוהים לאן לעזאזל נעלמה הדיונה שאמורה הייתה להימצא "בדיוק כאן".
אין עם זאת לזלזל כמובן במאמץ הנדרש מהמכונית-אופנוע-משאית כשהם נאלצים לתקל מאות קילומטרים של חול טובעני, חציית ערוצי נחלים, ואדיות, יום אחרי יום במהירות גבוהה ככל האפשר. בחניון הלילה, כשהם מותשים, נאלצים לא פעם אותם נהגים בדיוק להעניק לרכב טיפול 10,000 מזורז. כדי להכניס דברים לפרופורציה, היזכרו נא בזמן הנדרש למוסכניק הפרטי לעשות זאת במכונית שלכם, במקום מסודר ומאורגן היטב ולאחר שנת לילה מצוינת. דמיינו עכשיו את רוכב האופנוע המגיע לחניון בזמן סופת חול אימתנית, כשהמצע היחיד עליו הוא יכול לעבוד כולל מחצלת קש. מגוון הכלים העומד לרשותו מוגבל מאד ועייפות מיום רכיבה בן 700 ק"מ מאפשרת לו בקושי לעמוד על רגליו. באותו זמן, יש לזכור, הוא יודע היטב מה ממתין לו למחרת. נכון, בדיוק אותו דבר.

הסכנות

הרכיבה והנהיגה במרחבי האין סוף של המדבר האפריקאי אינה נקייה מאירועים מסוכנים, ובמשך שנות חייו גבה הפאריז דאקאר לא מעט קורבנות. תאונות רכיבה, נהיגה, טיסה ואפילו פיגועי טירור. והאירוע של השנה עומד בצל סכנה מוחשית למדי. תנועת הפוליסריו, ארגון אלים הנתמך על-ידי אלג'יריה ונלחם למען עצמאות, הודיעה לפני ימים אחדים כי תחזור לפעילות צבאית ב-7 בינואר – בדיוק היום בו אמורה שיירת המירוץ לעבור במערב סהרה, מוקד הכוח של הארגון.

המשתתפים

אם זה נשמע לכם מטורף, קחו בחשבון כי מרבית המתחרים חוסכים פרוטה לפרוטה במשך השנה, מנסים לשכנע את בעל הקפה השכונתי כמה כדאי לו לתלות תמונה גדולה של זינוק אופנוע מעל דיונה אפריקאית עם הקדשה אישית תמורת 1500 דולרים. "…אפשר לסגור על 1000 אם תתעקש". "אתה יודע מה, בוא נגיד שאת הקפה לא יחייבו לי במשך חצי ושנה וזהו. סגרנו?"
חייהם של מתחרי המירוץ הארוך והקשה הזה אינם זוהרים כאלה של נהגי פורמולה 1 למשל. האמת היא שמרביתם כלל אינם נהגי מירוץ במשרה מלאה, או חלקית אפילו. חלקם הגדול של המתחרים האמיצים הם לא פחות ולא יותר פקיד הדואר השכונתי, בעל חנות למכשירי חשמל או אחיו של המוסכניק בישוב הסמוך. אם זה נשמע לכם רומנטי ללא תקנה, אתם צודקים. אך הרומנטיקה הזו פינתה מהר מאד מקום לריאל-מוטוריק. כמו בכל מקום ובכל עניין, הכסף הגדול עושה את ההבדל.
כך שבניגוד לשנים הראשונות של המירוץ, חברות הרכב מעורבות היום מאד במימון הרוכבים/נהגים, מכינות עבורם ועבורן כלי משחית מוטוריים עם מטרה אחת מוצהרת. להגיע לדאקאר ראשונים. למרות שהמעורבות של שנות התשעים המוקדמות אינה חוזרת על עצמה עוד, מדובר עדיין בהמון כסף, הרבה עניין ואין סוף שעות עבודה להכנה.

הזינוק

כאמור, מחר יזנק פעם נוספת המירוץ הארוך והמתיש הזה לדרך. אנחנו ב-ynet נעניק לכם סיקור יומיומי של האירועים, כולל כתבות נוספות על הפייבוריטים לזכייה, אירועים מיוחדים וכמובן תמונות מרהיבות. כדאי לכם לחזור לכאן.