מי הבוס? על כלבים, זאבים ומשפחתיות

הזאב הצעיר לקח נשימה ארוכה. היום הוא היום שבו יוכרע הקרב, כשהוא יילחם על המעמד הנכסף. הוא ניגש אל זאב ה"אלפא" בלהקה, איים עליו והתגרה בו. זאב ה"אלפא" נענה לאתגר והחזיר מלחמה. בתום הקרב שניטש עזב הזאב המבוגר את המקום פצוע וחבול. הזאב הצעיר, שכמעט ולא נפצע, עמד מספר דקות וסקר את השטח. לאחר מכן פנה אל זאבת ה"אלפא" והכניע אותה. כעת ברור לכולם שהוא השליט, והיא בת זוגו החדשה. 

... טעות. במשך עשרות שנים נהגו חוקרי זאבים לתאר את המבנה החברתי שלהם כלהקה המונהגת על ידי זוג זאבים – זכר ונקבה "אלפא", השולטים בשאר חברי הלהקה. הסברה היתה כי זאבים ממקומות שונים מתקבצים יחד, בעיקר בעונת החורף הקשה, כדי ליצור להקה, וזאת על מנת להגדיל את סיכויי הצלחתם בציד.

בתוך אותה קבוצה, כך סברו החוקרים, זכר אחד מגיע אל אותו מעמד נכסף, מעמד "אלפא", באמצעות קרבות וניצחונות על זאבים אחרים. המסקנות המוטעות הצטברו דרך שיטת המחקר: על מנת לבדוק התנהגות חברתית, קיבצו החוקרים זאבים מגני חיות שונים, כלאו אותם יחד בקבוצה מלאכותית וצפו בהתנהגותם.  

(צילום: גל לוין, רשות הטבע והגנים)

מזאבים בשבי לזאבים בטבע

חוקר הזאבים רודולף שנקל כתב בשנות ה-60 של המאה הקודמת מאמרים רבים בנושא, שבהם תיאר את תצפיותיו על זאבים בשבי. מאמרים אלה היו יחידים בתקופתם והתקבלו כעובדות מוגמרות וכבסיס למחקרים נוספים, במשך שנים רבות. למעשה, הדבר מקביל למחקר נושא מסקנות לגבי התנהגות כללית של בני אדם המתבצע בכלא... באופן כללי נכון יהיה לומר, כי כאשר כולאים יחד קבוצה אקראית של פרטים ממין כלשהו, תתפתח תחרות מעמדות, שבסופה יתקבע מדרג סטטוס מסוים, וכי סביר שתחרות זו תכלול גם אלימות.

ד"ר דיוויד מיץ' (Mech), חוקר זאבים נוסף ואחד הבכירים בתחומו כיום, מסביר כי בעקבות תצפיות רבות שבוצעו בלהקות זאבים בטבע הצטברו בשנים האחרונות עדויות למבנה חברתי משפחתי. במבנה זה קיים זוג הורים, הממליטים שגרי גורים אחת לשנה. כאשר הגורים מתבגרים הם מתחילים לעקוב אחר הוריהם, להתרחק איתם ממאורתם וללמוד מהם את דרכי החיים.

בבגרותם, חלק מהצאצאים נשארים בקרבת ההורים, אך האחריות, ההנהגה ויכולת הרבייה נשארות בידי ההורים. מבנה זה מבוסס על הבנה ושיתוף פעולה בין הפרטים בקבוצה, וכרוך באלימות מעטה מאוד. עובדת היותם של ההורים מנהיגים בלהקה היא ברורה, ואינה נתונה לבחינה מתמדת מצד צאצאיהם. בדיוק כמו (כך לפחות אמורה להיות...) המשפחה האנושית.  

(צילום: Darimont Raincoast)

המאבק החברתי של הכלבים בסביבת האדם

לאור המידע המוטעה,שהיה קיים במשך שנים רבות, על המבנה החברתי של הזאבים, ניסו חוקרים שונים להבין את המבנה החברתי של הכלבים, הקרובים אל הזאבים מבחינה אבולוציונית. כך אימצו אנשי מקצוע רבים, לרבות זואולוגים, וטרינרים ומאלפים, את הגישה שלפיה המבנה החברתי הטבעי של כלבים דומה או זהה לזה של הזאבים, קרי, מבנה פירמידלי, שבו כלב "אלפא" אחד עומד בראש הלהקה, ואחריו היררכיה היורדת עד לפרטים בעלי המעמד הנמוך ביותר.

באופן טבעי, כלב ה"אלפא" חייב להגן באופן פעיל על מעמדו, מכיוון שהאחרים מנסים לתפוס את מקומו בכוח באופן תמידי. מכאן התפתחה גם הסברה כי אצל כלבים קיים הדחף לעלות בסולם החברתי גם כאשר הסביבה החברתית היא של בני אדם, וכי הם ינסו לעשות זאת באמצעות עימותים עם בני הבית.

בעלי כלבים הונחו, אם כן, להתאמץ ולהפגין "דומיננטיות" כלפי כלביהם, על מנת להבהיר לאותם כלבים את מקומם בסדר ההיררכי. כמו כן, כלבים שהפגינו תוקפנות כלפי אנשים או בעלי חיים אחרים תויגו כ"דומיננטיים" ובעליהם קיבלו הנחיות ל"העמידם במקום" באמצעים כוחניים שונים, כגון "גלגול האלפא" (הפיכת הכלב על גבו לתנוחה כנועה, על מנת להבהיר לו כי האדם שביצע את הפעולה הוא-הוא הבוס), תיקון התנהגות באמצעות קולר חנק או אף הכאת הכלב. 

גישה זו טומנת בחובה כמה בעיות, העלולות אף לגרור סיכונים מיותרים בעבור הכלבים ובעליהם. ראשית, למרות שמקורם האבולוציוני של הכלבים הוא הזאב, חלו בהם שינויים חברתיים רבים במרוצת הדורות, והמבנה החברתי של כלבים, גם אם הוא מבוסס על מנהיגות, אינו זהה לזה של הזאבים. כלבים החיים בקבוצות חופשיות אינם חיים כמשפחה, כאשר המדרג בין חברי הקבוצה אינו קשיח וקבוע, והוא תלוי נסיבות במקרים רבים.

(צילום: dogs trust)

שנית, כלבים מפגינים התנהגות תוקפנית כלפי אנשים וכלבים אחרים מסיבות שונות. אלה כוללות פחד (וניסיון להגנה עצמית באמצעות איום או נשיכה), חרדה בעקבות יחס בלתי עקבי מצד בני אדם (כגון ענישה ומיד לאחריה חרטה וניסיון פיוס מצד הבעלים, מתן אפשרות לעלות על הספה, אך רק בנסיבות מסוימות שאינן מובנות לכלב, וענישה על אותה פעולה של עלייה על הספה בנסיבות אחרות).

במקרים אחרים התנהגות תוקפנית נובעת מבעיה רפואית (אחת הדוגמאות הנפוצות היא תגובה תוקפנית למגע בגפה כואבת, ללא ידיעת הבעלים על הכאב). ייחוס נטיות דומיננטיות אל כלב המתנהג בתוקפנות מסיבות אלה מטעה וגורר יחס של כעס וענישה, פעולות אשר לרוב רק מחמירות את המצב.

אם כך – מה כן מתאים?

בהסתכלות על מערכת היחסים אדם-כלב, כלבים זקוקים למנהיגות, עקביות ויציבות, ולאמון כלפי בעליהם כתנאים מקדימים למערכת יחסים הרמונית. וביתר פירוט: מנהיגות פירושה נקיטת יוזמה וניהול שגרת יומו של הכלב, על מנת ליצור בעבורו מסגרות וגבולות ברורים.

השגרה הקבועה כוללת האכלה והוצאה לעשיית צרכים בשעות קבועות וצפויות, אך גם אינטראקציות קבועות וצפויות, כגון משחק, ליטוף ופינוק במקומות קבועים ובזמנים קבועים. מצבים שבהם הכלבים מנהלים את בעליהם ודורשים מהם אינטראקציות, מזון או טיולים יוצרים בלבול ועומס על הכלבים, ועלולים לגרור התנהגות תוקפנית מצדם במצבים שבהם הבעלים פתאום אינם נענים לדרישה או מתרגזים ומענישים את הכלב על דרישות אלה. 

עקביות פירושה קביעת כללים להתנהגות בבית ושמירה עליהם, לרבות איסורים והיתרים שונים הנשמרים בקפדנות על מנת שלא לבלבל את הכלב. התייחסות בלתי עקבית, כפי שפורט לעיל, יוצרת אצל הכלב חוסר הבנה של המצופה ממנו ושל הצפוי לו מבני הבית (מצב המוגדר כחרדה), ובעקבות כך התנהגות בעייתית כגון תוקפנות, הסתגרות ופגיעה עצמית.

אמון הוא נגזרת של שני הפרמטרים הללו: כאשר השגרה והאינטראקציות ברורות, כאשר נוקטים בשיטה של מניעת בעיות ולא בענישה על התנהגויות בעייתיות, הכלב לא מפתח חשש ממערכת היחסים ונוצר אמון בין הכלב לבעליו.

דברים שרואים משם, לא רואים מכאן

הבנה של תהליכי למידה – הדוגמה הבאה מסייעת להבין בבהירות כיצד מתפתחות בעיות וכיצד אפשר למנוע אותן או לטפל בהן: הכלבה מגי שהתה בחצר הבית בערב פורים האחרון, בו הפעילו ילדים נפצים בסביבת הבית. היא נבהלה כפי שלא נבהלה מעודה, ונכנסה בריצה אל תוך הבית. למחרת בערב פתחו הבעלים את דלת הבית האחורית המובילה לחצר, וקראו למגי לצאת.

מגי, שזכרה מה חוותה בחוץ בפעם האחרונה בעת ערב, סירבה. היא השתופפה ונצמדה אל הפינה, אבל הבעלים לא ויתרו. מחוסר ברירה, מגי יצאה החוצה ומתוך פחד לא הצליחה לעשות את צרכיה בחוץ. מגי חזרה הביתה ועשתה את צרכיה בבית במהלך הלילה. למחרת ספגה נזיפות ומכה מהבעלים שגילו את הצרכים על רצפת המטבח.

בערב הבא, כאשר שוב ניסו להכריח את מגי לצאת, נוסף על הזיכרון הקודם גם זיכרון המכות שקיבלה בבוקר. מגי התכווצה במקומה עוד יותר, וכאשר הבעלים לא ויתרו, נהמה, חשפה שיניים ובסופו של דבר גם נשכה. הבעלים צעקו ונסוגו. אירוע זה חזר על עצמו מספר לילות ברצף. בתום שבוע, מגי כבר לא טרחה להתכווץ ולנסות להתנגד באופן פסיבי, אלא מיד נשכה כאשר בעליה ניגשו אליה להוציאה. 

איך הכלב רואה את הדברים?

ניתוח האירוע מנקודת מבטם של הבעלים: כלבה חצופה ודומיננטית, המנסה לבדוק גבולות ולערער על מעמדם של הבעלים בבית מכיוון שלא מתחשק לה לצאת בערב. ניתוח האירוע מנקודת מבטה של הכלבה: ניסיון להתגוננות באופן פסיבי מפני מצב מסכן חיים (שהייה בחוץ בזמן פיצוץ נפצים) שכשל, הוביל לניסיון אקטיבי יותר שהצליח (נהמה, חשיפת שיניים ונשיכה). מעתה הייתה זו הדרך המוצלחת להתגונן מפני הסכנה.  

בהתנהגויותיהם השונות, כלבים אינם מנסים לערער על מעמדם של בעליהם. לכל התנהגות (בעייתית ושאינה בעייתית) קיים הסבר, בדומה למקרה של מגי. בדוגמה נוספת, חוסר המשמעת נובע מרצון הכלב לבצע פעולות הסותרות את פקודות הבעלים עקב חוסר הסמכותיות של הבעלים, אך לא מתוך ניסיון לתפוס מעמד גבוה יותר.

• ד"ר נועה הראל, רופאה וטרינרית. מרצה לרפואה וטרינרית התנהגותית בבית הספר לרפואה וטרינרית, האוניברסיטה העברית. עוסקת בתחום ב-12 השנים האחרונות.  למאמרים נוספים בכתב העת "חיות וחברה"