לא רוצה להשתחרר ממך, אבל לא מוכן להילחם בך
תמיד תהיי יקרה לי, למרות שכבר ידענו אהבות טובות יותר מהדינמיקה המקרטעת שאנחנו מצליחים לייצר בינינו. אנחנו פשוט לא מתאימים כזוג, אבל אולי אפשר להציע לך סתם חברות אנושית קלושה? סתם אהבה ללא תכלית, כזו שאינה תלויה בדבר?
אני זוכר כאילו זה היה אתמול את השיחה בה הסברת לי בנועם שאני לא עושה לך את זה יותר. אני לא מחזר, לא מרגש, ובאופן כללי לא טוב לך איתי. לקינוח עוד הוספת שאת כבר מתכוונת לצאת עם מישהו אחר ולהמשיך הלאה, למען הריגוש.
למרות שזה לא היה אמור להפתיע אותי, אני זוכר איך הלב שלי הפך ללימון ענקי שמפמפם חומצה בתוך עורקיי. הבנתי שבקרוב מאוד אצטרך להתמודד עם המועקה החדשה שמתבשלת בחיים שלי.
לקחו לי כמה חודשים לשקם את האגו ולעבד מספר דברים. קודם כל הבנתי שאני אוהב אותך עמוקות ושאת יקרה לי, גם כשאת איתי וגם כשאת חורשת את אירופה עם המאהב שלך. שלי או לא שלי, זה תמיד היה כך וכנראה שדבר לא ישנה את זה. הבנתי שלאו דווקא הריגוש הרומנטי עושה אותך כל-כך משמעותית עבורי.
דבר נוסף שהבנתי, הוא שאת עשית מהלך אמיץ כשקטעת את הזוגיות הגרועה שלנו בשביל להמשיך הלאה ולהתרגש מהחיים. את צודקת, עבורך אני כל מה שאת לא מחפשת במאהב, ולכן נפרדנו.
בינתיים חידשתי קשר עם אהובתי הנוכחית. אני יכול לומר הרבה דברים עליה ועלינו, מדובר בקשר מיוחד מאוד. אני חושב שהחידוש הגדול בקשר הזה עבורי, הוא התובנה שהיא אוהבת אותי כפי שאני, כמעט, וחשוב מכך, אני מסוגל לגרום לה אושר עצום, מה שמעצים את האושר שלי.
עבורי כגבר, זו התחושה הכי חשובה ומחייה שחשתי מימיי. את באותה תקופה הספקת לדפדף גברבר אחד או שניים, ושמתי לב שזה לא מפריע לי במיוחד. אז הרגשתי אחרת. הרגשתי שקט ושלם יותר.
רציתי להאמין שתישארי פשוט חברה שלי
לאחר כמה חודשים של קשר אינטרנטי קלוש, נפגשנו שוב וניהלנו שיחת הבהרה. אמרנו בברור זה לזו שהפעם מה שנשארה לנו זו החברות. בכל זאת, באהבה אמיתית ניתן להשתמש בכל מיני דרכים. חשבתי שאנחנו מבינים זה את זה.
הייתי מוכן לאתגר נפשי עצום. האם אני באמת מסוגל לאמץ את המציאות כפי שהיא? האם אפשר לשים בצד את התשוקות ולהעצים את החברות והקשר האנושי? רציתי להאמין שכן, ושאני מוכרח לנסות. הזכרתי לעצמי שיש מעט מאוד אנשים בחיי שאני פשוט מקבל ומרוצה מעצם קיומם, ללא תנאים או ציפייה, ואלו הם החברים שלי. את חברה שלי.
שמחתי שאנחנו יכולים להיפגש פעם בשבוע, ולרגע היה נדמה לי שאולי נצליח לבנות משהו יציב משלנו, משהו גדול מהחיים ומהרגשות המתעתעים, שנשען על אותו מקום עדין ששייך רק לאנשים שאתה באמת זקוק להם בחיים שלך. רציתי חסד קטן בתוך החיים הגדולים. הציניקנים יקראו לגחמה הזו אובססיה, והפסיכולוגים יאשרו את דעתם, אבל זה לא מעניין את הלב האוהב.
אכן, לצערי גם תקופת החסד הזו היתה קצרה ועצבנית להפליא. בדיעבד,אני מבין ממך שלא היית מוכנה באמת לסוג כזה של קשר, ובסופו של דבר גם את היום השבועי הבודד הורדת מהפרק וסגרת את החלון הקטן שלנו לטובת העבודה שלך. אבל הפעם, בפעולה הזו גרמת לי להבין משהו חשוב שעיצב את תודעתי ללא הכר.
הבנתי שאני שונא את מה שאני מעורר בך - זעם, תסכול, אכזבה וייאוש - וגיליתי שנמאס לי להיות אשם בכל זה. לפעמים אנחנו יכולים לבחור את מידת הכאב שאנחנו מוכנים לייצר ו/או לשאת. אני מבין שהיום בחרת בעצמך להמשיך הלאה ולהיפרד מהרגשות שלך כלפיי. אני מבין שאת מאוד מתקשה בתהליך הזה.
למזלי אין לי משטרת מחשבות בראש
אני, לעומת זאת, מעולם לא עשיתי בחירה כזו. לעולם לא אחרים את המחשבות והרגשות שלי, כפייתיות ככל שיהיו. מבחינתי, רק המעשים הם אלה שצריכים לעבור דרך פילטר של מודעות מורכבת, כל השאר הם חלק מהחופש הפרטי שלי.
למזלי אין לי משטרת מחשבות, לא בראש ולא בלב. אני לא מנסה להשתחרר ולא מנסה להרפות, אבל אני יודע שאני לא מוכן יותר להילחם בך עלייך. אני לא מתכוון לחזר אחרייך, אני מחוץ למשחק הזה.
אני רוצה ומשתוקק שתחזרי לחיי, אבל אני לא מוכן לשים את עצמי במשבצת הישנה והמתסכלת ההיא. את ואני כבר ידענו אהבות טובות יותר מהדינמיקה המקרטעת שאנחנו מצליחים לייצר בינינו. אנחנו פשוט לא מתאימים כזוג, אבל אולי אפשר להציע לך סתם חברות אנושית קלושה? סתם אהבה ללא תכלית, כזו שאינה תלויה בדבר?
מה יש, רק אלוהים ראוי לאהבה כזו? אולי את צריכה להשלים תחנות מסוימות בחייך ואני לא שייך לתוכניות שלך. בכל אופן, אין לי שום עניין לקלקל לך יותר ממה שכבר קולקל. היום אני מתנהג כאילו שלחת אותי לתהום הנשייה, וכמובן שהתחושה היא שלא הלכת מעולם. את תמיד מוזמנת להחזיר אותי משם.
אולי יום אחד נלמד להשתמש באהבה הזו בדרך טובה, ואולי בעצם אנחנו רק עוד סיפור עצוב על אהבה שלא נמצא לה שום שימוש.
- מאמרים, סיפורים וטורים אישיים על אהבה נכזבת
