כיבוד הורים

"לונדון ריבר" הוא סרט מהחיים. ואם המשפט הזה נשמע כמו פתיחה שחוקה, ייאמר לזכותו של הסרט אליו הוא מתייחס שהוא משכיל להתעלות מעבר לסיטואציה הדידקטית והסימבולית שבמרכזו.

אישה וגבר. שניהם מגיעים ללונדון בעקבות פיגועי התופת ברכבת התחתית ובאוטובוסים ביולי 2005. היא (ברנדה בלתין) אלמנה מהאי גרנזי שבתעלה הבריטית; הוא (סוטיג'ואי קויאטה הנפלא) אפריקני המתגורר בצרפת. בתה ובנו נעדרים מאז הפיגועים. דרכיהם מצטלבות בחיפוש המשותף.

בהמשך מתברר לשניים שילדיהם הכירו זה את זו, ואף התגוררו יחד. בתה גם החלה ללמוד ערבית. האם ילדיהם הם קורבנות התקפת הטרור או שמא שותפים בביצועה? ואולי הם בכלל נופשים יחד בצרפת, כלל לא מודעים לניסיונותיהם הקדחתניים של הוריהם המודאגים לאתרם?

סרטו דובר האנגלית של הבמאי הצרפתי ממוצא אלג'יראי רשיד בושרב ("ימים של תהילה") מתנהל במסגרת שני מתחים עכשוויים - האיסלמיזציה שעוברת אירופה והחוויה הטראומטית של פיגועי אל-קעידה. השילוב של רב תרבותיות וטרור מוצא את ביטויו הסימבולי בחיבור - האופטימי - בין האלמנה הבריטית והאב המוסלמי שמוביל אותם במסע משותף בעקבות גורל ילדיהם.

גילויה של קהילת המהגרים המוסלמית על ידי האישה המערבית, הלבנה, עלול היה ליהפך לאוסף של מצבים צפויים ובנאליים שעניינם אי הבנות גזעיות ותרבותיות. אך בושרב משכיל לדלג על המהמורות הללו לטובת הדרמה האנושית שבמרכז סרטו.

כוכבי "לונדון ריבר". משכנעים ומרגשים

הקשר בין הגבר והאישה - שנע מייאוש לתקווה מהוססת, ונהפך בהדרגה לתמיכה הדדית - נובע מתוך החוויה הטראומטית של הפיגועים, ומשקף התמודדות ישירה עמה. יתר על כן: אף שהאישה המופתעת נחשפת אל ההוויה המולטי-אתנית בלונדון, הסרט נמנע מהטפות אנטי-גזעניות ומשיפוטיות יתר של דמותה.

אינטליגנטי ורגיש

לעומת הצדקנות הבומבסטית שרעמה מכל אחת מדקותיו המזויפות של "בבל", אותה מעשיה גלובלית שביים אלחנדרו גונזלס איניאריטו ב-2006 - "לונדון ריבר" מתנהל בצנעה, ומבכר את הסיטואציה האינטימית והריאליסטית על פני סיפורי גאולה רעשניים, חובקי עולם. יש משהו בסרט שמזכיר את אלו של קן לואץ', ובושרב מתאר בעדינות רבה את התנהלותם של צמד גיבוריו בעולם זר להם. זהו סרט שכל כולו ספוג אמפטיה וכאב.

ברנדה בלתין ("סודות ושקרים") משכנעת בדמותה של אישה פשוטה, הנרתעת בתחילה מהגבר המוסלמי השתקן (סביר להניח שמעולם לא נתקלה בלא-מערבי), אך בהדרגה מזהה בו אותן רגשות של חרדה ותקווה המפעמים בתוכה. בושרב מעביר את ההתפתחות בדמותה בדרך זהירה ונוגעת ללב, ובלתין מצידה מקפידה על הופעה מאופקת ורוויית ניואנסים.

השחקן הוותיק יליד מאלי, סוטיג'ואי קויאטה, שנודע בזכות שיתוף הפעולה שלו עם במאי התיאטרון האגדי פיטר ברוק, מביא לתפקיד את נוכחותו השקטה והאצילית ואת קומתו התמירה והילוכו הגמיש, ובאלה יש די כדי לאפיין את דמותו השתקנית. מסתבר שהאב הוא יערן, שלא פגש בבנו מאז היה הלה בן שש, והחיפוש אחר הילדים הנעדרים - שהינם כמסתבר גם ילדים אובדים - מטעין את מסעם של בלתין ושלו בערך רגשי מוסף.

למרבה הצער, קויאטה, שזכה על משחקו בסרט בפרס השחקן המצטיין בפסטיבל

ברלין האחרון, נפטר לפני כשלושה חודשים בגיל 73 ממחלת כליות, וזו הופעתו האחרונה. פרידה מרגשת משחקן מרשים.

"לונדון ריבר" אולי אינו סרט גדול. אבל הוא ניחן בעוצמה רגשית ובתיאור אמין, חסכוני ואותנטי של סיטואציה שאינה זרה גם למציאות הישראלית. סרט על האופן שבו טרגדיה מחברת לעיתים בין שני בני אדם, זרים לחלוטין זה לזה, שאולי לא היו נפגשים לעולם, ולפחות לזמן קצר, לרגע, הם מתאחדים סביב גורל משותף.