רציתם לדעת מה קורה עם הלבבות השבורים?
הוא לא אהב את הגדרת התפקיד: לטאטא את הלבבות המרוסקים עד הרסיס האחרון שבהם, למלא בשק מרופד ולהעביר למחלקת השיקום, שם יושבים יצורים קטנטנים בלתי נראים שמדביקים ידנית את הפיסות השבורות. סיפור אגדה
הרי מי בעצם עושה את זה? אנחנו לא תמיד מצליחים בעצמנו. ואז אנחנו אומרים שהזמן מרפא את כל הפצעים. לזמן יש תפקיד באמת, שהרי אותו יצור בלתי נראה לא יכול להיות באותו מקום לילה-לילה. לפעמים לוקח לו זמן. לפעמים יש הרבה רסיסים באזור אחד ויש לו הרבה עבודה.
פעם, בהתחלה, הוא לא אהב את העבודה שלו. לעמוד עם המטאטא הענקי שלו, הבלתי נראה, ולטאטא את כל הלבבות המרוסקים ברדיוס שהוגדר לו מראש. הוא לא אהב את הגבולות שהציבו הממונים עליו. יותר מהגבולות, הוא לא אהב את הגדרת התפקיד: לטאטא את הלבבות המרוסקים עד הרסיס האחרון שבהם, למלא בשק מרופד ולהעביר למחלקת השיקום, שם יושבים יצורים קטנטנים בלתי נראים שמדביקים ידנית את הפיסות השבורות. הוא לא הבין למה הוא צריך לעשות את העבודה ה"מלוכלכת" ועוד להביא להם את הלכלוך...
הוא טאטא את הרסיסים מתחת לשטיח
במשך שנים הוא התמרמר. היו פעמים שבמקום למלא את השק המרופד, הוא טאטא את הרסיסים מתחת לשטיח עננים שהיה באזור, ואז נהנה כל כך לראות את הגשם החזק שירד יום למחרת, את סופות הרעמים והברקים. היו פעמים שלא היתה לו הרבה עבודה. את הפעמים האלה אהב במיוחד. הוא יכול היה לשבת על פסגת הר גבוה ולצפות באנשים הישנים ולהיכנס לחלומות שלהם.
הבעיה שלו היתה שלא יכול היה להישאר באותו מקום יותר משני לילות ברצף, הרי היו לו מספיק רסיסים לאסוף ולשלוח ליצורים הקטנטנים. וכך היה עוזב את המקום הקבוע שלו מול הבית שלה, קופץ ממקום למקום בעולם, מטאטא ואוסף את הלבבות השבורים של כולם במטרה לחזור במהרה לחלומות של אותה אשה יפה.
לא היה לו מקום, הגישה נחסמה
באחת הפעמים ששב אליה, גילה שהיא לא ישנה לבד. כשניסה להיכנס לה לחלום, לא היה לו מקום, הגישה נחסמה. הוא היה מבולבל, לא הבין מדוע ואיך ולמה. כל כך הרבה שאלות התרוצצו לו בראש. לפתע נשמע קול נפץ. הוא לא הכיר את הקול, ניסה להבין מאיפה הגיע כשהרגיש כאב עז בחזה וראה איך פיסות קטנות של לבבו נשמטות מטה אל האדמה. בהיסטריה ניסה לאחוז בפיסות השבורות ולחברן חזרה אל גופו הענק והבלתי נראה, אך ללא הצלחה. בראש שפוף הגיע אל היצורים הקטנטנים, שבחום ואהבה ובחוטים של כוח חיברו את הרסיסים הקטנים ביותר והחזירו ליצור בעטיפת פרווה.
היצור לקח עמו חוט של כוח, את המטאטא שלו, ושם בשק המרופד כמה פיסות פרווה. בלילה לאחר מכן, לאחר שטאטא את פיסות הלבבות השבורים, התיישב על פסגת הר גבוה והתחיל לתפור את הרסיסים זה לזה. ולאחר שעטף את הלבבות הקטנים והחזיר אותם לבעליהם, חזר לענן שלו ותפר לעצמו מחדש את הפיסות שהתרופפו.
וכך כל לילה. הוא קופץ ממקום למקום, מרעיד בתנועות עדינות את האזור, גורם לאנשים הישנים להתהפך ולחלום חלום נוסף, מטאטא את הלבבות השבורים, מרפא ומחזיר לבעליהם.
ולמה הוא בלתי נראה? כי אחרת איך תהיה לנו הפתעה כשאנחנו מגלים שאנחנו מסוגלים להרגיש שוב?
- מאמרים, סיפורים וטורים אישיים על התמודדות עם לב שבור
לפנייה לכתב/ת 
