מדרשים, גבירותיי, מדרשים
מדרש לא מוכר מונה את כאבי הממזר וקרוביו: "מה עושה הקב"ה בשעה שקהל ה' מכריז על ממזר? מכה על חטא, בוכה ואומר: מעולם לא עלה על לבי, מעולם לא עלה על לבי"
מדרש מעניין ולא מוכר נדרש לפסוק "לא יבוא ממזר בקהל ה' גם דור עשירי לא יבוא לו בקהל ה'", וכך הוא דורש:
"ממזר וכואביו חמישה הם - וכאבם מגיע עד כסא הכבוד. ואלו הם: הממזר שהכול יודעים בממזרותו, והממזר שאין הכול יודעים בממזרותו ורק הוא יודע בממזרותו, והאם שיודעת בבנה שהוא ממזר, והאב שיודע בבנו שהוא ממזר ואינו יכול להתוודע אליו מחמת שאין בנו יודע בממזרותו, והאישה שהפילה ולדה מחמת שידעה בממזרותו. ויש אומרים: אף העובר שהיה עתיד להיוולד, ואמו הפילתו, צווח כל יום ואומר: אמא אמא - למה לא ילדתני?
"נשאלה תנות 'מה עושה הקב"ה בשעה שממזר בא לעולם ובשעה שקהל ה' מכריז על ממזר?' אמרה תנות: 'בשעה זו הקב"ה מכה על חטא, בוכה בכי גדול ואומר: מעולם לא עלה על לבי, מעולם לא עלה על לבי'".
אם הדברים היו נכתבים לפני מספר שנים, הם בוודאי היו זוכים להצטרף לספר "דרשוני - מדרשי נשים", אוסף של מדרשים חדשים שערכו נחמה וינגרטן-מינץ ותמר ביאלה. הנה דוגמה לאחד המדרשים המקסימים המובאים שם (המדרש נכתב על ידי דנה פולבר, על הפסוק "ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך"):
"מהו 'והוא ימשול בך'? לא נתקללה חוה, אלא במשלים שימשילו עליה בני האדם. רבותינו, זכרם לברכה, המשילו נשים לכל דבר בעולם:
"רצו להמשילן לכּוֹס, המשילו. חפצו להשוותן לבשר, השוו. ביקשו לדמותן לפת, דימו. איוו לתארן כקרקע,
תיארו. היו הן בעיניהם כתבשיל, ככבשות, כאווזות, כגופו של אדם; וגם כחמת מלא בדבר זה או אחר, וכערווה.
לעתיד לבוא יתקיים: 'השבתי את המשל הזה ולא ימשלו אותו עוד בישראל' (יחזקאל יב,כג)".
לשמחתי הגדולה, וינגרטן-מינץ וביאלה שוקדות כעת על הוצאת "דרשוני ב'". נשים מוזמנות לכתוב מדרשים ולשלוח אותם לאימייל dirshuni@gmail.com.
ואגב, להבהרה: לא מצאתי את המדרש על הממזרים בספר קדום כלשהו, זהו מדרש חדש, אשר הזכויות בו שמורות לכותבת טור זה.
