חורבן חוזר ושב
כל פעם לפני החורבן, הכתובת על הקיר, התמונה משתקפת במראה, אבל ההנהגה לא עושה דבר כדי לתקן את המציאות. ב-615 לפני הספירה היו אלה מלכי יהודה יהויקים ויהויכין, וכיום נדמה שרק השמות השתנו
615 לפני הספירה. המזרח התיכון והמזרח הקדום גועשים ורועשים. אין רגע דל. האימפריה האשורית בצפון נמצאת בתהליכי התפוררות מתקדמים, ובדרום - על השטח הגדול שבין הפרת במזרח לחצי האי סיני, מתפתחת מלחמה קשה בין בבל למצרים. ממלכת יהודה, מיותר לומר, כרגיל, נמצאת בתווך. בין הפטיש לסדן.
מלך מצרים, פסמתיך הראשון, מחזק את כוחו באזור פלשת וכובש את אשדוד. יאשיהו, המולך ביהודה, כובש את צפון פלשת ומחדש את השליטה בחלק הצפוני של דרך הים. בזירה הבינלאומית עולה קרנה של הכוכבת החדשה, בבל, הנעזרת בבת-בריתה החדשה, מָדַי. ביחד הם כובשים את העיר אשור ואת נינווה, בירת אשור. מאוחר יותר תיכבש גם חרן.
המצרים חשים לעזור לאשורים. יאשיהו יוצא מרושלים למגידו כדי לחסום את דרכו של פרעה נכו, בנו של פסמתיך. לא חולף זמן קצר מתחילת הקרב ויאשיהו נופל בקרב.
יהויקים מתמנה למלך תחתיו, אלא שבניגוד לקו המדיני פוליטי הקודם, שתמך בבבלים, משנה יהויקים את האסטרטגיה ותומך במצרים. לא חלפו ימים רבים והנה מתברר שההימור הפוליטי לא היה מוצלח, לשון המעטה. 605 לפני הספירה מובס צבא מצרים בקרב כרכמיש על ידי נבוכדנאצר מלך בבל, והצבא הבבלי עולה וכובש את יהודה, ומשעבד את אנשיה. יהויקים, הסומך על עזרתה של מצרים בשעת צרה ומצוקה, פותח חזית מול הבבלים, עד שנבוכדנאצר מואס במרידה הזו ועולה על יהודה. יהויקים מת, ותחתיו מולך בנו יהויכין, בשנת 597 לפני הספירה. עשר שנים לפני החורבן.
יהויכין פותח את דלתות ירושלים בפני הבבלים, והעונש לא מאחר לבוא - מס כבד על תושבי ירושלים כולל אוצרות בית ה' ובית המלך, והגליית 10,000 איש. יהויכין ומשפחתו הוגלו לבבל.
588 לפני הספירה. נבוכדנאצר עולה על ירושלים, צדקיהו נתפס, בניו נשחטים לנגד עיניו ועיניו מנוקרות. גדליהו בן אחיקם נרצח על ידי ישמעאל בן נתניה.
586. חורבן.
שוברים את המראה
ובכל אותם שנים מסתובב לו ירמיהו מתוסכל, מתריע, מזהיר. אבל אף אחד לא רוצה להקשיב לו. עומד ירמיהו וזועק את זעקתו, ותגובת האליטות היא: "ויהיה ככלות ירמיהו לדבר את כל אשר ציווה ה' לדבר אל כל העם, ויתפשו אותו הכוהנים והנביאים וכל העם לאמור מות תמות" (ירמיהו כ"ו,ח'). ירמיהו מציב בפני העם מראה המשקפת את המציאות, והם במקום לתקן את המציאות - מעדיפים לשבור את המראה.והמלך יהויקים? הוא עסוק בעניינים הרבה יותר חשובים. ירושלים רועשת וגועשת, והמלך יושב בחודש כסלו, בקור הירושלמי, בבית החורף שלו, מתענג מדושן עונג ומלא סיפוק עצמי: "והמלך יושב בבית החורף בחודש התשיעי, ואת האח לפניו מבוערת" (שם,ל"ו, כ"ב). גם כששריו ויועציו מספרים לו מה קורה בירושלים, ומקריאים בפניו את איגרתו ונבואתו של ירמיהו, המלך, בשחצנות אופיינית, לוקח וקורע את המגילה, ומשליך את הקרעים לאש: "יקרענה בתער הסופר והשלך אל האש אשר אל האח עד תום כל המגילה על האש אשר על האח" (שם,כ"ג).
מכאן ועד החורבן הסופי זה רק עניין של זמן. עוד קצת הנשמה מלאכותית וחיים על זמן שאול, ומיטב בחורינו עושים את דרכם מושפלים בבלה, תולים כינורותיהם, יושבים ובוכים בזוכרם את ציון.
זו תמונת המצב במזרח התיכון 615- 586 לפני הספירה.
אחר כך חזרנו הביתה, ושוב עשינו שטויות, ושוב גלינו, ושוב חזרנו... והמראה כל הזמן ממול. משקפת. מעולם לא היה משעמם פה במזרח התיכון והקדום הזה, אך לפעמים נדמה שרק השמות משתנים.
ימי ערב ט' באב. ירושלים תש"ע. בבניינה ננוחם.
לפנייה לכתב/ת 
החורבן. בדרך?
באדיבות מכון המקדש
מומלצים
