החשמל של פעם: עץ הזית

שמן הזית שאנו קונים היום משמש אותנו בעיקר לתיבול. אבל בעבר - שמן הזית היה כמו החשמל של ימינו. הוא איפשר לאדם להתרחק ממדורת השבט, להאיר את דרכו ולקיים פעילות תרבותית. כך הפך הזית לאחד העצים המרכזיים המלווים את האדם בכל התקופות - עד ימינו אלה.

עוד בסדרה:

• החסון מכולם - בחור כארז
• אלת הבוטנה: הכירו את האמא של הפיסטוקים
  

הזית הוא צמח מקומי. מוצאו באגן הים התיכון והוא גדל בר על הכרמל, בגליל, בהרי ירושלים ובשומרון, כשיחים בעלי פירות קטנים. פירות זית בר נאספו על ידי האדם עוד לפני 7,000 שנה, כפי שהוכח בחפירות ארכיאולוגיות בארץ. במהלך השנים איתרו חקלאים שיחים עם פירות גדולים ותכולת שמן גדולה, ובעזרת הרכבות הצליחו לטפח עצים שהפכו לגידול חקלאי מתורבת שהתפשט לכל ארצות הים התיכון.  

הזית התרבותי, הנמנה על שבעת המינים שבהם התברכה ארץ ישראל, היה נפוץ מאד כבר בתקופת ההתנחלות של שבטי ישראל: "זֵיתִים יִהְיוּ לְךָ בְּכָל-גְּבוּלֶךָ" (דברים כח, מ).

אך שמן הזית לא היה רק מוצר שימושי יומיומי. הוא הפך למרכיב מרכזי ואף מקודש בתרבויות הים התיכון. מלכים, נביאים וכוהנים נמשחו בשמן, וכך גם כלי המשכן: "וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וַיִּמְשַׁח אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בּוֹ וַיְקַדֵּשׁ אֹתָם. וַיַּז מִמֶּנּוּ עַל הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים וַיִּמְשַׁח אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַכִּיֹּר וְאֶת כַּנּוֹ לְקַדְּשָׁם. וַיִּצֹק מִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה עַל רֹאשׁ אַהֲרֹן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ לְקַדְּשׁוֹ" (ויקרא ח, י).

מראהו הייחודי של עץ הזית על גזעו העבה והמפותל, עליו הכסופים ופירותיו הנאים, סימל בעיני הנביא ירמיהו את עם ישראל: "זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר, קָרָא ה' שְׁמֵךְ" (ירמיהו יא,טז) ובהשראת פסוק זה נאמר בתלמוד הבבלי: "הרואה זית בחלום שם טוב יוצא לו" (סדר זרעים, מסכת ברכות, דף נז).

הזית גם מסמל חיי משפחה מאושרים: "אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פֹּרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ, בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ" (תהלים קכ"ח, ג).

תעשייה עולמית שהתחילה כאן 

תעשיית הפקת שמן הזית באמצעות בתי בד היתה נפוצה ביותר בארץ כבר בימי קדם ועסקו בה הכנענים, הפלישתים והישראלים. בתקופות ארוכות היה ייצור מסיבי של שמן זית בארץ, הרבה מעבר לכושר הצריכה המקומי, והשמן יוצא לאימפריה המקומית – מצרים (בה האקלים המדברי מנע גידול מסיבי של זיתים).

במשק הישראלי נטועים עצי זית בהיקף של כ-210 אלף דונם ובכל שנה נוטעים עוד כ-2,000 דונם. רק 25 אלף דונמים מיועדים לגידול זיתים למאכל והיתר להפקת שמן. רוב שטחי הגידול אינם מושקים, וגידול זיתים הוא אחד הגידולים שמסוגלים לסבול תנאים שכאלה. אולם יבול ללא השקייה אינו גדול; השקיה מבטיחה יבול גבוה של זיתים. עץ הזית עמיד גם להשקיה במים מליחים ומושבים - יתרון חשוב אצלנו.

העץ שחי חיי נצח

בעל עסק משפחתי הפועל באנדלוסיה זה מאות בשנים השווה את תוחלת חייו של עץ הזית לתוחלת חיי האדם. הוא מתחיל להניב פרי בגיל עשר או שתים עשרה, מגיע לבגרות והשנים הטובות ביותר שלו הן בין עשרים לארבעים. אחרי גיל חמישים היבול שלו מצטמצם ואחרי גיל שמונים הוא מתדרדר מאד. כאשר העץ מגיע לגיל שמונים עוקרים אותו ונוטעים עץ חדש.

גזע הזית נעשה חלול בחלוף השנים ואין אפשרות לקבוע במדויק את גילו בשיטת ספירת הטבעות השנתיות. עצי הזית הגדלים בגן כנסיית גת שמנים בירושלים למשל, מפורסמים בגילם המופלג. מעריכים כי הצלבנים נטעו אותם לפני 900 שנים.

לעיתים קרובות הזית מגדל סביבו דור שני בטבעת רחבה סביב גזעו של הרב הקדמון. העצים שמתפתחים מהגרופיות זהים גנטית לצמח המקורי כך שהעץ חי למעשה חיי נצח שרק קטסטרופה כמו שריפה או עקירה עלולה לקטוע אותם.