בחור כארז

בחור כארז: ארז הלבנון הוא הידוע שבמיני עץ הארז. הוא מוזכר כ-70 פעם בתנ"ך - יותר מכל עץ אחר, ולרוב כדוגמה לעץ חסון וחזק.

לפעמים מוזכר הארז בהשוואה לאזוב - שהוא דוגמה לצמח החלש והקטן ביותר, כמו בפתגם הידוע: "אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר";  כלומר, אם הארזים הגדולים והחזקים נשרפו, ודאי שהצמחים הקטנים והחלשים נפגעו. ועם זאת, במקרא כתוב גם שקול ה' ישבר ארזים - כלומר שגם לחזק שבעצים יש מי שחזק ממנו.

הארז מתנשא לגובה של כ-40 מטר, והוא מחטני - כלומר קרוב משפחה של עץ האשוח המפורסם והברוש המוכר. הוא גדל בהר הלבנון, בטורקיה ובקפריסין ומשגשג באזורים גבוהים (1,400 מטר ומעלה) - שם הקרקע מכוסה בשלג בחורף. 

אך יודעים שהוא מעדיף מזג אוויר קצת יותר קריר משלנו? לפי ענפיו הגמישים. הם עמידים לשלג המצטבר עליהם וגדלים בזווית ישרה לגזע העיקרי. אגב, למרות המראה ה"זקן" שלהם, לא נמצאו ביערות הלבנון עצים שגילם עולה על 450 שנה.

הארזים המפורסמים ביותר היו אלה שדוד המלך ושלמה המלך הזמינו מלבנון כדי לבנות בעזרתם את בית המקדש. על פי המסורת, הארזים שימשו לציפוי הקירות, והם עצמם צופו בזהב.

ארז מפורסם נוסף הוא זה שבנימין זאב הרצל כתב עליו ביומנו. הרצל כתב על ארז שנטע במוצא ב-1898 אך מומחים שבדקו את העץ מאוחר יותר גילו שמדובר בברוש. בכל מקרה, בית ההארחה שנבנה במקום נקרא ארזה, על שמו של אותו ארז. זה יותר טוב מברושה או ברושית.