היה סקס גרוע, ובכל זאת קמתי עם חיוך
לא הייתי לבד, הבדידות שכבה לצידי והביטה בי כמו אמא פולניה עם פרצוף של "אמרתי לך". חייכתי אליה והשארתי אותה לבד במיטה כשקמתי להכין לי משהו לשתות. היום אני למטה, אבל מחזיקה בחיוך ובצמר גפן ורוד ומתוק של אהבה עצמית לילדה שבי. הכל בסדר, לא "יהיה בסדר", כבר בסדר
זה בוקר להתבאס בו, כל הנתונים מראים זאת. יכולתי לנתח את אתמול, להתחרט, לכעוס על עצמי, לנסות להיזכר איך זה לקום כל בוקר עם אותו אדם, לגלות ששכחתי. אבל להפתעתי לא שקעתי לתוך המחשבות וקמתי עם חיוך.
בעצם לא הייתי לבד, הבדידות שכבה לצידי והביטה בי כמו אמא פולניה עם פרצוף של "אמרתי לך". חייכתי אליה והשארתי אותה לבד במיטה כשקמתי להכין לי משהו לשתות. כשחזרתי לקחת משהו מהחדר, נתקלתי בה שוב, היא עדיין היתה במיטה, עם אותו פרצוף של "מה את חושבת שאת עושה?!".
ככה החיים שלי "פעם למטה, פעם למעלה"
ככה היא הבדידות, נאמנה, תמיד נשארת לצידי, ובעיקר ברגעים הקשים. הושבתי אותה לידי ובאסרטיביות סיפרתי לה שהחיים יפים ושאני ילדה קטנה במגרש משחקים ענק. אני מחייכת אליה ומדמיינת אותי מביטה בגלגל ענק בלונה פארק. ככה החיים שלי "פעם למטה, פעם למעלה". היום אני למטה, אבל מחזיקה בחיוך ובצמר גפן ורוד ומתוק של אהבה עצמית לילדה שבי. הכל בסדר, לא "יהיה בסדר", כבר בסדר.
בלי סיבה אני מחייכת, צוחקת על עצמי, על הסיטואציה. מחייכת ללא סיבה. החיוך גורם לי לחייך עוד ועוד. הדיכאון, גם הוא עוד יגיע, תמיד הוא מגיע, כמו הבדידות הוא חבר טוב, בא לבקר לעיתים קרובות ולחמם אותי ברחמים עצמיים. אבל עד שיגיע, אני אשאר מחויכת, עם צמר גפן של תקוות ביד.
לא נכנסת לטירוף של דייטים ברצף
אני בוחרת לחייך ולוותר לעצמי. לשכוח מה שהיה או למצוא רגעים טובים מאתמול. בסך הכל אני לא סובלת, לא נכנסת לטירוף של דייטים ברצף, לא לסחרור של אפשרויות, לא מעייפת ולא מייאשת את עצמי בלהכיר עוד ועוד גברים. גם מההטפה של הבדידות והדיכאון אני מתעלמת. טועמת מהצמר גפן , או שותה מהיין שנשאר מאתמול לזכר הדייט או הזיון והסוף המר שהיה, שפתאום, שעה אחרי בראייה לאחור, הופך מתוק ואפילו אפשר לצחוק על כל הסיפור. מוחקת אותו מהזיכרון, כי אין מקום, ויאללה עם הפנים אל המחר, אל העתיד ומעבר לו.
אני כבר מתה לדעת אילו הרפתקאות, סודות ומי יודע מה עוד מחכה לי שם.
לפנייה לכתב/ת 
