שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    מתוק מדבש: מי מנהל רומן קרוב עם הדבורים?

    אורי קולקר ואלון קירה, צלמי טבע המתמחים בצילומי חרקים, אוהבים לתעד את הדבורים הכי קרוב שאפשר ולא חוששים מעקיצות. בואו לראות את הדבורים בדרך האווירית אל הפרחים, באיסוף אבקנים, בשינה ואפילו במאבק הישרדות נגד טורפים גדולים

    בראש השנה דבורות הדבש הופכות מחרקים קטנים לכוכבות על מבוקשות בכל אמצעי התקשורת. הדבש אותו הן מייצרות בכוורות נחשב לזהב אמיתי בחג ולפחות פעם בשנה, הן זוכות ליחסי ציבור מעולים. מי שמחבב אותן בכל ימות השנה ומקפיד לצלם אותן בפעולה, בלי חשש ממפגש עוקצני, הם אלון קירה ואורי קולקר, צמד צלמי טבע המתמחים בצילום מאקרו, בו כל חרק קטן הופך לגדול במיוחד בזכות ציוד צילום מתאים.

     

    קולקר, צלם טבע מהוד השרון, אוהב את המפגשים שלו עם הדבורים בשדות בעיקר אקראיים וספונטנים. "אחד הדברים הקלים במפגש עם הדבורים הוא שהן כמעט בכל מקום והן יוצרות סיטואציות צילומיות מאוד מעניינות כשהן עסוקות בעבודה היומית שלהן", אומר קולקר. "בדרך כלל, כשאני יוצא לצלם פרפרים או חרקים מסויימים, אני אוהב לעצור ולצלם אותן על הדרך. המרץ שלהן לא מפסיק להפתיע אותי כל פעם מחדש. הן לא נחות לרגע".

     

    עוד על המתוק המתוק הזה:

     

    שעות הבוקר המוקדמות, רגע לפני שהשמש זורחת ובמהלכה, הן הזמן האידיאלי מבחינתו של קולקר למקם את המצלמה ממרחק של כ-30 סנטימטרים כדי לתעד את הדבורים מגיעות לאסוף צוף מהפרחים. "אני אוהב לנסות לחזות את מסלול התעופה שלה מפרח לפרח ולהמתין לה ליד פרח מסויים", הוא מסביר. "כשהיא מגיעה לפרח ונכנסת אליו, רגע הנחיתה הוא האהוב עלי, במיוחד כשהיא יוצאת ממנו כמו מכונית שנוסעת לאחור ומתחילה לעוף החוצה, כולה מלאה באבקני הפרחים".  

     

    צילום: אורי קולקר

     

     
    קולקר לא חושש מעקיצות של דבורים. במהלך השנים האחרונות הוא מתעד בעלי כנף וחרקים רבים ושמח שלא נעקץ עד כה מדבורה. "אני מתקרב כמה שיותר אליה מבלי להפריע לה באיסוף הצוף. אני מפחד יותר לפגוש צפע מצוי בסבך, מאשר מדבורה. בדרך כלל, אני משתדל להתרחק מכוורות הומות ומשתדל שלא להפריע לדבורים במלאכה החשובה שלהן".

     

    לדבריו, חלק מהדבורים היחידאיות שעולות בעדשת המצלמה שלו מצליחות לשעשע אותו. "יש כאלה שישנות בפוזיציות מאוד משעשעות, במיוחד כשהן ישנות על תפרחת של פרח. זה מאפשר לי ליהנות מהיופי של הרגע ולצלם אותן באופן אמנותי, שגם יקרב את האנשים אליהן".

     

    בעוד שקולקר מנווט באקראיות בין הדבורים, אלון קירה, צלם טבע מגבעתיים, מעדיף לתכנן עד כמה שאפשר את המפגשים שלו עם הדבורים בשדה.  
     
    צילום: אלון קירה

     

     "אני מעדיף שלא לעקוב אחרי דבורה אחת ולנסות לצלם אותה בדרך ועל הפרחים, אלא דווקא להקים מארב עם המצלמה ולהמתין בסבלנות", הוא מגלה. "בשנים האחרונות, תחושת הבטן שלי אומרת שכמות הדבורים פחתה, בעיקר במקומות קבועים בהם אני מצלם חרקים.
     
    לא מדובר בממצא מדעי, אבל אני מרגיש שאני רואה פחות דבורים מבעבר. אני אוהב לעקוב אחרי הדבורים. הן תזזיתיות בצורה בלתי רגילה, לא שקטות ובמיוחד כשהן עסוקות באיסוף האבקנים".
     
    קירה אוהב למקם את המצלמה שלו קרוב לפעילות בין פרח בר קטן לדבורה, אך מדגיש כי הוא משתדל לעשות זאת עם כמה שפחות הפרעות. "אני בעד לתת לטבע את הבמה ולא להיעזר באמצעים מלאכותיים כדי למשוך דבורים או ללכוד אותן בשביל פריים טוב. זה בל יעבור מבחינתי".
     
    מה שמרשים במיוחד את קירה בעולמן של הדבורים הוא "יכולת ההתמדה שלהן. הן עפות מפרח אל פרח, שוב ושוב, בלי הפסקה. לפעמים, אני נתקל בדבורים עמלות עמוסות לעייפה, כמו בן אדם שחוזר מהשוק עם סלים שעומדים להתפקע מרוב ירקות, ובדרך דוחף עוד קילוגרם עגבניות לסל. היכולת שלהן לאסוף וללקט שוב ושוב מדהימה אותי".
     
     

    פורסם לראשונה 09/09/2010 22:18

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    דבורה בפעולה. שימו לב לאבקנים הנאגרים על רגליה
    צילום: אלון קירה
    מתקרבת לנחיתה על פרח
    צילום: אורי קולקר
    זהירות, יש גם טורפים בדרך
    צילום: אורי קולקר
    מומלצים