הכל דבש

למרות תחזיות האימים על היעלמות והכחדה , נראה כי בקיבוץ יד מרכדי הזמר עדיין עולה מכוורת הדבורים, ובמיוחד לקראת ראש השנה, עת תפוחים ברחבי הארץ מחכים למנת הדבש שלהן.

• חקלאי, אוהב תפוחים?
  

300 גרם בממוצע, זוהי כמות הדבש הממוצעת שנאגרת בביתנו או ניגרת אל קיבתנו בחודש תשרי. ראש השנה זו תחילתה של שנה חדשה גם אצל הדבורים: הן אוגרות דבש לחורף המתקרב. יצאנו לקיבוץ, השוכן במישור החוף הדרומי, כדי לבקר במכוורת, במפעל ובפאנל טועמי דבש - וללמוד קצת יותר על הנוזל הצמיגי.

"אני נעקץ לפעמים, ברור", מודה פז רייזל, דבוראי, כשמסביבו מזמזמות דבורים שקיבתן מולאה בעשן, כדי שנזכה לטעום מדובשן ולא מעוקצן. "אבל מי שאינו כוורן, לא אמור להתקרב אל הדבורים. אם לא תתקרבו אליהן, הן לא יעקצו. עזבו את הדבורים בשקט והן יעזבו אתכם בשקט".

לפי רייזל, דבורת הדבש "מבוייתת": "אין כיום כוורות דבש בטבע, אלא אם מדובר בכוורות שברחו", הוא אומר. "יש הרבה מינים של דבורים בטבע, לכן אפשר לראות כוורות של דבורי פרא, אבל לא של דבורת הדבש".

אומרים שהדבורים נעלמות.

"אני רק יכול לומר שבארץ, או לפחות אצלנו, הכל בסדר. רק חם".

מה קורה אם אין גשם?

"אם אין גשם, אין פרחים וצוף. זו היתה שנה מאוד קשה מבחינת מזג האוויר. אני מקווה שתהיה שנה גשומה יותר".

במכוורת ממוצעת יש 40 כוורות ובהן הומות בין 90 ל-100 אלף דבורים. כל כוורת מייצרת בין 35 ל-40 ק"ג דבש. ולמרותה חום שבחוץ, בתוככי הכוורת שוררת טמפ' קבועה של 32 מעלות. רוב הדבורים בה, הן פועלות שעובדות כמעט מרגע בקיעתן, מהבוקר עד הערב, בניקיון ובאפסון דבש. לצידן, ישנו מיעוט זכרי מובהק, גדל גוף ועיניים, שכל תפקידו הוא להזדווג עם המלכה ולמות. ואכן, המלכה שולטת בכוורת באגרוף של ברזל, למרות שאם תתקלו בה, דעו שאינה עוקצת.

"המלכה היא הדבורה הגדולה מכולן", מסביר רייזל. "היא אוכלת מזון מלכות שנחשב בעל סגולות בריאותיות ובלעדיה לא תהיה כוורת. היא האמא של כל הדבורים בכוורת. באביב היא מייצרת בין 800 ל-1,200 דבורים והכוורת גדלה אז מ-5,000 דבורים ל-7,000 דבורים. דבורה חיה בממוצע 42 יום ואז היא מתה. מעייפות".

מה זה עבורן הדבש?

"הדבש זה סוכרים שהן מכינות מצוף פרחים. אבל בניגוד למוצרי סוכר אחרים, זה מוצר שלא מתכלה - אין לו תאריך תפוגה. גם דבש שהתגבש מנוזל צמיגי למוצק צמיגי - הוא טוב לאכילה. לכל דבש יש קצב התגבשות וצורת התגבשות אופייניים. הן גם אוספות אבקנים מהפרחים: עם חלקם הן מאביקות את הפרח הבא מהן יאספו צוף, וחלקם הן שומרות לעצמן, כמקור לחלבונים".

אותה דבורה - דבש שונה

פרק הזמן שעובר בין רדיית הדבש מהכוורת למילוי הצנצנות משתנה: בין שבוע לחודש. הוא עובר סט בדיקות, ערבוב, עד שהטעם אחיד ומשווק בצנצנות.

בינתיים, במפעל, מתיישבים חברי פאנל הטועמים לטעימות הדבש שלהם. "חייבים לאהוב דבש כדי לשבת פה", אומרת אורית גריסרו, טועמת ראשית. "פאנל טועמים מתכנס כדי לאפיין את טעם הדבש ולראות שלא חלו בו שינויים. כל אחד מהטועמים ממלא "טופס הערכת דבש", ובו קריטריונים שמעידים על טיבו של הדבש. הדבש יכול להכיל ריחות פירותיים, ארומה קרמלית וגם ריחות מהכפר, שזה אומר רפת, לול, ריחות קיבוץ, שעדיף שלא יהיו בו".

ההבדלים בין סוגי הדבש נובעים ממקור הצוף. הדבש שכולנו מכירים מגיע מצוף פרחי בר שונים. אבל כיוון שהשטחים הפתוחים הולכים ומתמעטים, שותלים בקרבת הכוורות עצים, או שותלים כוורות לצד עצים, והדבש המתקבל שונה בצבעו, הרכבו ובטעמו.

צבעו של דבש מפרחי אבוקדו או אקליפטוס כהה יותר, טעמו עמוק ומתוק פחות, ויש בו שיעור גבוה יותר של מינרלים אשלגן, ברזל, נתרן ומגנזיום. ישנם גם דבשים שמוסיפים להם טעמים של הדרים למשל. "שימי לב להבדל בצבע", אומר יאיר שוורץ, טועם וותיק. "אותה דבורה אוספת את הדבש ומייצרת אותו אבל בסוף מה שקובע זה הפרחים, מקור הצוף".