תש"ע בריבוע

"אם זה לא שבור, אל תתקן את זה", אמר פעם נשיא אמריקני לבן אחד. אבל ליהודים זה לא מספיק. אם זה לא שבור, הם רוצים שניים. עדיף שלושה. כשמשהו מצליח, הראש הישראלי רוצה לחלוב אותו עד לנקודת המקסימום. זה מה שקרה השנה, ולא בפעם הראשונה, ל"כוכב נולד".

"קשת" ראתה כי טוב, והחליטה שהיא רוצה שלושה שידורים בשבוע. הרשות אמרה לא. "קשת" צפצפה על הרשות, ונקנסה. בכסף, אבל גם במומנטום. נכון שהגמר קבע שיא צפייה, אבל העונה עצמה דשדשה יחסית לקודמות, וגם הבאזז כבר לא מה שהיה. וזה, למרות ש"כוכב נולד" עשתה הכל כדי להיות "האח הגדול", כולל שידורים מהווילה מסביב לשעון ושלל סיפורים אישיים שוברי לב. תוסיפו לזה שידור משימה שלמה לא ערוכה מ"הישרדות", שידורים מווילת המושבעים וגמרים ארוכים כאורך הקיץ שלנו, ותבינו שלהִתחַזרוּת יש מחיר.

לקח לעתיד: תאביסו תאביסו, בסוף נקיא. נחשו על מי

אין מחילה לרצח פורמט. אם "הישרדות" הישראלית היתה מתמודדת ב"לרדת בגדול", אפילו אמא שלה לא היתה מכירה אותה כשהיא היתה חוזרת הביתה מהחופשה בפיליפינים. "הישרדות" השנה אכן ירדה ובגדול, בכל המובנים. היא תיזכר כעונת "רביעיית הגמר והליין אפ שדלף לרשת".

חוסר הכבוד הזה לתוכנית ולצוות ההפקה, הוא בין היתר תוצאה של חוסר הכבוד של ההפקה כלפי הצופים. ההפקרות היתה דו צדדית. ההפקה המשיכה גם השנה במרחץ הדמים השיטתי של הפורמט, שהחל בעונות קודמות, והבומרנג הזה נחת למרגלותיה. עונת האולסטארז של "הישרדות" הלכה והתדרדרה איכותית, וגם באחוזי הצפייה, סוף סוף מחאה ציבורית אמיתית. השלב הבא: שעון הקיץ.

לקח לעתיד: אתם לא כאלה חכמים. הצופים, לעומתכם, דווקא כן

היא אמנם נגמרה ביוני אשתקד, אבל ההכרזה על ביטולה המצער של העונה השנייה של "המירוץ למיליון", הגיעה באמצע השנה האחרונה, וזה לא בגלל שהם עוברים ישירות לשלישית, אלא בגלל שהעונה הראשונה תהפוך לחד-עונה.

"המירוץ למיליון" היתה ניסיון יפה וראוי להערכה לרכוב על פורמט מצליח ולנסות לגייר אותו על הצד הטוב ביותר. העונה היחידה הפכה להפקה היקרה ביותר בארץ (כשמונה מיליון שקלים) הרייטינג היה סביר, אבל לא זה שב"רשת" פיללו לו. הגיור שעבר הפורמט דווקא היה ראוי במסגרת המגבלות, ולא נותר אלא לקבוע ש"רשת" לא הצליחה להעמיד לוח שידורים מוצלח מספיק, שיגבה את הג'ובות שהיא שפכה על מוצר הדגל שלה כדי לאפשר לו להצליח.

"הרווק". גמר עם רייטינג נמוך מזה של תוכנית הפתיחה (צילום: גיא קרן)

מצד שני, "הרווק", פורמט שבארצות הברית ומחוצה לה עדיין מצליח להביא את קהל היעד שלו לכורסה, דשדש בארץ מדחי אל דחי ופרק הגמר שלו הציג רייטינג נמוך מזה של הפרק הראשון. בימים ההם סבל ערוץ 10 ממשבר כלכלי ורגולטורי, מאחוזי צפייה נמוכים יחסית, ו"הרווק", למרות כל יפהפיות הווילה, סבל מבדידות מזהרת בלוח השידורים הספרטני של הערוץ.

לקח לעתיד: אל תנסו לגדל שושנה בגן של קוצים. עדיף שתפנו את הכסף למשהו שיְרַצֶה את הרשות

פורנוגרפיה היא עניין של טלוויזיה. הדוקו-ריאליטי, להלן הריאליטי הלא תחרותי, השאיר השנה מספיק אנשים מול הפיפל מיטר שלהם, אבל הלך והתרחק מהם.

אלון גל. למה לא להיצמד לפורמט האמיתי של הריאליטי? (צילום: גבי מנשה)

התכנים ב"משפחה חורגת" המקורית, "סופר נני" ו"אמא מחליפה" הקנויות הלכו והקצינו. ב"סופר נני" שיגרו עליכם פרומואים עם הורים שכולים, "אמא מחליפה" החליפה בתים עם זוג הומואים, "משפחה חורגת" ניסתה לאזן בני זוג איך לומר... לא שגרתיים.

הצופים נשארו מול המסך, אבל אי אפשר שלא לתהות: האם החיים עצמם אינם מספיקים? ועד לאן יצליחו אנשי התוכן של הסדרות לטפס לפני שאלה יהפכו למצעד הווירדואים? לא עדיף שסדרות מהחתך הגבוה של הריאליטי ייצמדו למהות המקורית של הז'אנר - ליצור הזדהות, ולא להשתומם נוכח חוסר מודעות קיצוני?

לקח לעתיד: סוּפר-חריגה תוביל להחלפה

חשיבות הליהוק בסדרות ריאליטי ידועה לכל ינוקא ריאליטי, אבל הנוסחה לליהוק נכון - רחוקה מפיצוח. השנה קיבלנו דוגמאות לליהוק גרוע ב"הישרדות" שהכריע את טיב העונה (מי אמר שבט האול-סתם?), ליהוק שנוי במחלוקת (שפקס המחמשר), ליהוק מפוקפק ועתיר קלוריות ריקות ב"האח הגדול" (מעיין חודדה) וליהוק איכותי ומפתיע, שהוא ללא ספק ליהוק השנה, גם הוא ב"האח הגדול", בצורת אלירז שדה.

אלירז זוכה בגמר "האח הגדול". ליהוק עלוב וליהוק מנצח (צילום: ערוץ 2)

המלהקים בארץ עובדים בשיטת הניסוי והטעייה. הם עדיין לא נגמלו לחלוטין ממחלת הביקיני, אבל יש לקוות שתופעת אלירז שדה, להלן הנינט החדש, תזכיר להם ממה עשויים כוכבים ארוכי טווח, ולמה שווה ללכת קצת יותר מלסוכנות הדוגמנות הקרובה כדי למצוא אותם.

לקח (חיובי) לעתיד: הכוכב שלכם יכול להיות האיש הכי פחות צפוי. התרחקו מהמובן מאיליו

אחד החידושים המעניינים בתחום הריאליטי קרה השנה, דווקא מחוץ לטלוויזיה. הראש היהודי המציא לנו פטנטים, וחלקם ירדו מהארץ. דרך חריץ הדלת שפתחה "בטיפול" הסתנן זרם הולך וגובר של פורמטים שנרכשו על ידי הגויים.

דאבל דא בצילומי "מגודלים". ישר לרשת (צילום: אורלי דיין)

חלק מהם אפילו לפני ששודרו בארץ, חלק מהם אפילו לא הופקו בארץ, וחלק מהם אפילו לא ניסו יותר להתנבא בעירם וכיוונו ישר לעסקי הנבואה בערים נוכריות. פרויקטים מסוימים נדדו לאינטרנט ולסלולר ("מגודלים"), אחרים התפשטו לחו"ל ("הבועה", "The Frame"). כנראה שיש לנו מה להציע, מלבד שיאי טמפרטורות ותפוזים. גאווה ישראלית? אתם אמרתם.

לקח (חיובי) לעתיד: לחשוב בגדול

נחות, טרנדי, נמוך, מבזה, מבויים, הריאליטי הפך לשק האיגרוף של ההיפסטרים הטלוויזיוניים, האנינים בעיני עצמם. עד כדי כך שהיוצרים של מוצרים שהם ריאליטי פר-אקסלנס מתכחשים להיותם כאלה. אבל זה בסדר, הריאליטי סופג הכל, מהסיבה הפשוטה שהריאליטי, מציצני וגס ומרגש ומבויים הוא בסך הכל מראה למציאות.

הוא מתפרש על כל הקשת, החל מסוגה עילית כמו "מחוברים" וכלה בגילטי-פלז'ר כמו "TLV". הוא כזה והוא כזה, הוא נמוך והוא גבוה, ומה שלא יהיה, רגשות אשם הם לא חלק מהדיל. הדבר היחיד שקובע הוא העניין וההנאה שבצפייה. והמצב ישתפר, ככל שהיוצרים יקדימו להפנים ש(והנה לקח חיובי-עתידי אחרון): אין מה להתבייש. הריאליטי פה כדי להישאר, ממש כמו החיים עצמם.