שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    חסמי קריירה – מה תוקע אותך במשרה הנוכחית?
    התקדמות בקריירה היא תוצר של יכולות, ניצול הזדמנויות והתגברות על חרדות. החרדה משינוי, מכישלון, מעימותים ואף מהצלחה - מובילים לקיפאון ותסכול. אז מהם חסמי הקריירה העיקריים, ממה הם נובעים, וכיצד מטפלים בהם? קיראו בפנים

    רבים מאיתנו נמצאים במשרה שהיא פשרה. העבודה לא מספיק מעניינת, אין אופק קידומי, האנשים לא מספיק חברותיים, המשכורת נמוכה, השעות לא נוחות, או פשוט - אינכם נמצאים במקום בו באמת הייתם רוצים להיות.

     

    פשרה היא לפעמים כורח - אבל לא מעט עובדים כלל לא מנסים להגיע למשרה אליה הם שואפים. מדוע? ובכן, התקדמות בקריירה היא תוצר של יכולות, ניצול הזדמנויות והתגברות על חרדות - ולא כולם מצליחים להיפטר מחסמי הקריירה.

     

     

    "כשאנו עומדים לפני קידום מקצועי, למשל, פחדים רבים מתעוררים. אנו מטילים ספק ביכולות שלנו להצליח, להסתגל ולעמוד בציפיות, חרדים משיפוטם של אחרים, וחוששים מכשלון ומדחייה. התחושות האלה גורמות לנו להיות ממוקדים יותר ומסייעות לנו להצליח ובלבד שהן באות במידה סבירה ושאנו יודעים כיצד להתמודד איתן. אבל כשאנו סובלים מחוסר יכולת להכיל את התחושות האלה, אנו מסגלים דפוסים של הימנעות וחבלה עצמית, ומונעים מעצמנו את האפשרות להצליח", אומר ד"ר אוהד הרשקוביץ, פסיכולוג מטפל ומנהל מכון CBT.

     

    לדברי מנכ"ל BossProblem, אורית-קלייר ארזי, "הרבה עובדים ומנהלים בשוק העבודה לא מרוצים ממשרתם, ורבים חווים תיסכול ותחושת פספוס מתמשך. אני קוראת לזה 'פּוֹלָנִיוּת תעסוקתית' - דפוס התנהגותי שמאפיין את אותם עובדים שחשים שהם משקיעים "פוּל גז בניוטרל" ולא מצליחים להגיע לתוצאות התעסוקתיות אליהן הם שואפים.

     

    "לאורך זמן מתקבעת אצל העובד תחושה של 'קורבן' שהפוליטיקה הארגונית 'דופקת' אותו. הוא הופך לממוקד במציאת צידוקים (אצלו) ואשמים (בהנהלה) לחוסר הצלחתו,  ונמנע לפעול באופן יזום להשיג את אותה הצלחה", מוסיפה ארזי.  

     

    חסמי הקריירה

    החרדים מהצלחה: בניגוד לגישה הרווחת הפחד האמיתי של בעלי החסמים הוא דווקא מהצלחה - יותר מאשר כישלון. אלו "הלוקים בפולניות תעסוקתית בוחרים, מבלי להודות בכך, להישאר הקורבן - כי זה מספק להם את התירוץ של לא לעשות כלום: הרבה יותר קל לרחם על עצמי, להאשים את הסביבה, לא לקחת סיכונים ולא להתמודד, מאשר ליזום פעולה בכיוון של שינוי - ושל הצלחה", אומרת ארזי.

     

    לדבריה, הצלחה תיאלץ את האדם להיפטר מהטענות ש"המשחק מכור" - הצלחה עלולה לערער אותו כיוון שזה ישמוט את הבסיס מהתירוצים שבפק לעצמו עד כה לכישלון. לכן, הוא מזין עצמו בהנחה מוקדמת ואוטומטית של כישלון כדי לא לנסות בכלל. למשל, כשהוא נשאל מדוע אינו פועל לשינוי, הוא יענה ש"עזוב אותך...הכל פה מאפְיָה...אין עם מי לדבר".

     

    לדברי הרשקוביץ, "רבים הסובלים מפחד מהצלחה לוקים ב"תסמונת המתחזה" – הם חוששים כי הם אינם באמת מוכשרים לתפקיד אותו הם נדרשים לבצע ונמצאים בחשש שמא השאר יגלו את חוסר הערך שלהם ברגע שיסכימו לאיוש תפקיד בכיר יותר. אנשים אלו מאמינים כי ההצלחה שלהם עד כה היא עניין של מזל, וכי אין להם שליטה על כך. מסיבה זו הם מנסים שלא "להתגרות במזל", ומסרבים באופן שיטתי להזדמנויות לקידום או להרחבת תחום האחריות שלהם. מובן שעם גישה כזו הם לא מסוגלים לשגשג בקריירה".

     

    החרדים מכישלון: אך יש בכל זאת גם כאלו החוששים מכישלון ולא רק מהיעלמות התירוצים לכישלון. הם אינם מסוגלים להפיק מכישלונות לקחים לעתיד ולהמשיך הלאה, ועל כן הם מנסים להימנע מהם בכל מחיר. "בעלי פחד מכשלון נוטים להתקשות בקבלת החלטות, הם אינם לוקחים סיכונים ומשקיעים אנרגיה רבה בשמירה על הסטטוס קוו, ויוצרים אמונה המגשימה את עצמה, המובילה אותם לכשלון", מסביר הרשקוביץ.

     

    נגזרת של החשש מכישלון היא החרדה מציפיות גדולות המתלוות למשרות בכירות יותר וגם לחשש מדחייה ומהאפשרות שבה הם לא יקבלו את המשרה. ארזי מוסיפה ש"החרדה מכישלון מסרסת מעכבת ומונעת מהעובד לקחת סיכונים, גם אם הם מושכלים ומדודים, כמו להגיש בקשה לתפקיד אחר באותו מקום עבודה, וכך אתה הופך לכישלון תעסוקתי כרוני".

      

    החרדים משינוי: "קבוצה נוספת של אנשים הנתקעים בקריירה היא אלה החוששים משינויים ומתקשים להכיל את חוסר הנוחות שנגרם מהם. בעלי פחד משינויים מסרבים לצאת מהאזור הבטוח ולהסתכן, בשל יכולת מוגבלת להסתגל לתנאים חדשים ועל כן הם מפספסים את ההזדמנות להצליח ונתקעים בעבודות חזרתיות ומשעממות", מסביר הרשקוביץ. אותם אנשים מעדיפים את הרע המוכר והבטוח מאשר סיכוי להצלחה.

     

    ה"ממתינים להזדמנות":  מדובר ב"סינדרום סינדרלה" שהוא, לדברי ארזי, בין המסוכנים בעולם העבודה ובחיים בכלל. כולנו רוצים שדברים טובים יגיעו אלינו כך סתם, מהשמיים, בלי שנתאמץ. שאנשים יעריכו, יתגמלו, יקדמו ויבקשו את חברתנו, בלי שנדאג שיעשו זאת.   

    פוליטיקה ארגונית:
    9 חוקים פשוטים לקידום מהיר בעבודה  / אפרת רוזן
    מדוע חשוב ללמוד את הארגון וליח"צן את עצמך, להיות פעיל, אך לא יותר מדי. ליצור את הקשרים הנכונים עם המזכירה ולא בהכרח לכרכר סביב המנכ"ל. כיצד מתווים את הדרך אל העושר ונפרדים מהתפקידים האפורים - בפנים
    לכתבה המלאה

     

    "זהו שריד מסוכן של אגדות ילדים וסרטים הוליוודיים, מהול בחינוך של פעם ("תעבוד קשה, ולאט לאט אנשים יבינו מי אתה") ומתובל בפִּימְפּוּם המאסיבי של כמיהה למזל (תשדירי הפיס/לוטו/טוטו). כיוון שניסיוננו מעלה שלא ממש ניתן לסמוך על המזל", אומרת ארזי.

     

    פוליטיקה ארגונית - לא מילה גסה

    החרדים מהתעסקות בפוליטיקה: אחת הסיבות בגללן עובדים פחות מוכשרים מקצועית, "עוקפים את חבריהם בסיבוב" היא שהרבה מהעובדים ומהמנהלים מבלבלים בין מוצלחות (הימצאות כישורים ראויים) ומצליחנות (היכולת לתרגם כישורים אלו להצלחה), אומרת ארזי.

     

    לדבריה, העובד המוצלח יזכה לפחות הצלחה מהעובד המצליחן, בעיקר בשל חוסר ההבנה, ההצלחה הרצון או היכולת של הראשון להתמודד עם פוליטיקה ואינטריגות ארגוניות. "חשוב להבין שפוליטיקה היא חלק אינטגרלי ולגיטימי בכל מצב אנושי. וצריך לשחק לפי הכללים הפוליטיים כדי להצליח", היא אומרת.

     

    הפחד מעימותים: לא תמצאו יותר מדי מנכ"לים, מנהלים בכירים ואף זוטרים שהגיעו לאן שהגיעו רק בגלל שאנשים פשוט אוהבים אותם. ובכל זאת, כמו אצל החרדים מדחייה, יש עובדים רבים השואפים להצליח ונמנעים ובורחים מעימותים כדי שאהדת הסביבה אותם לא תיפגע. זו טעות.

     

    לדברי ארזי, "הפחד מעימות גורר מצב בו תמיד נעדיף להיפגע, להפסיד, לפספס ולהיכשל, על-פני יצירת עימות יזום עם הזולת. צריך להבין שיש עימותים 'חיוביים' הטומנים בחובם התנהגות ישירה ועוצמתית מכובדת ומכבדת - כזו שמביאה להערכת הסובבים.הפרדוקס התעסוקתי הוא, שדווקא מי שלא חושש להתעמת, הוא אהוד יותר ונחשב יותר מזה שמנסה להימנע מעימות בכל מחיר, עד שבסופו של דבר נתפס כ"סמרטוט ארגוני".

     

    המפחדים מדיבור מול קהל : "ל-40% מהאוכלוסיה הבוגרת יש פחד מדיבור מול קהל. הואיל וכמעט אין בכירים שלא נתקלים בצורך לדבר, להציג או להרצות לפני קהלים שונים, רבים מהסובלים מפחד זה נמנעים מלהגיש את מועמדותם לתפקידים בכירים הדורשים זאת, ונשארים במקום במשך שנים רבות", מסביר ד"ר הרשקוביץ.

     

    מה עושים?

    מתברר שבכל המקרים שצוינו, המודעות לכך שיש לנו חסמים, לא בהכרח מסייעת להתמודד עם המצב בלי צעדים משלימים. לדברי הרשקוביץ, מנהל מכון CBT, הלוקים בכך מאמינים שעצם העובדה שהם נמצאים בחרדה מעיד על כך שהם חסרי יכולת, וכשהאחרים יראו זאת הם יעריכו אותם פחות. "הטיפול הנכון הוא ללמוד איך להכיל את הלחץ והחששות, ואיך לנצל הזדמנויות בקריירה על אף קיומם הטבעי של אלו".

     

    קיימת חפיפה רבה בין החסמים השונים, וניתן למצוא מספר חסמי קריירה אצל אותו אדם, הרשקוביץ מפנה את האצבע המאשימה לעבר הפרפקציוניזם בקרב עובדים רבים, שלדבריו הוא מקור הבעיות. איך פותרים את הבעיה? הוא נותן מספר שלבים:

    1. גבש רעיון אחד שבו תרצה להתמקד ורשום תכנית עבודה שמפרטת את הצעדים שעליך לבצע להתקדם לכיוון המטרה שלך.

    2. רשום רשימת פחדים שעלולים לגרום להימנעות או חבלה במטרה. כשליד כל פחד סמן עד כמה אתה מאמין שזהו פחד מוצדק וכיצד ניתן לפתור אותו.

    3. קבע זמן קבוע כל שבוע, שבו תאסוף מידע, תתייעץ עם אחרים, ותגיע להחלטות בנוגע לצעדים שעליך לנקוט.

    4. האמן בעצמך גם אם אינך בטוח, ובצע החלטות גם כשנשאר ספק - אך לאחר שעשית שיעורי בית. בכל מקרה אל תפחד מאי-ודאות.

    5. נכשלת? טעית? אף אחד לא מושלם. דרג עד כמה, אם בכלל, כל טעות באמת היתה קטסטרופלית, ומה ניתן ללמוד  ממנה. כשאתה עושה זאת - זכור גם את ההצלחות.

    6. הימנע מפרפקציוניזם. אל תתעכב - עצור בזמן שקבעת ותעבור לצעד הבא. תמיד אפשר לחזור ולשפר.

     

    הרשקוביץ מדגיש כי יש צורך בסיוע לבעל החסמים לקבל את הכישלון כחלק טבעי מהחיים ולהבין שאין אדם שלא טועה או נכשל. "דוגמאות כגון דונלד טראמפ שהפסיד כמעט את כל כספו ופשט רגל, לפני שחזר למעמדו הקודם, יכולות לסייע בהבהרה שאין לפחד מכישלון".

      

    ארזי מ-BossProblem לא בהכרח מסכימה עם הדגש שניתן לפרפקציוניזם כגורם לחסמים על ידי הרשקוביץ: "לעיתים יש חפיפה, אבל אפשר למצוא גם בעלי חרדה מהצלחה או כישלון שאינם רודפים אחר השלמות, ומצד שני ניתן למצוא בדרגים גבוהים מאוד גם פרפקציוניסטים שאת המחיר של תכונה זו משלמים הם בעצמם או הסביבה שלהם".

     

    בכל מקרה, היא אומרת, כדי לפרוץ את החסמים האלו, שרובן ככולם מעידים על פולניות תעסוקתית, או מובילים לה, צריך לפעול ב-3 אפיקים במקביל: התפישתי, הרגשי, וההתנהגותי. 

     

    • "בהיבט המחשבתי צריך לפרוץ בעבודה פנימית מאומצת מול איש מקצוע; אך ניתן גם לבד אם האדם מספיק מודע לעצמו. זאת, על ידי לימוד עצמי של תפישות שהובילו להצלחה של דמות אותה האדם מעריך ולאמץ את אותן גישות ומחשבות שקידמו אותו או אותה תפישות העולם.
    • בהיבט הרגשי - לבדוק איך אותם אנשים התמודדו עם הצלחות וכשלונות כדי ללמוד לא לפחד מהם, להמיר אותם למקרה האישי, לדוגמה לפחד לדבר בישיבות או להתמודד על משרה.
    • בהיבט ההתנהגותי הפעולה היא פשוטה - לעשות את מה שאתה מתכנן. צריך לצאת מהפסיביות, לא להותיר את הדברים ברמת התובנה אלא לבצע תזוזות קטנות שיהפכו לאורך זמן לשינוי משמעותי".

     

    תהליך שלוקח זמן

    גם מנכ"ל AllJobs, רויטל הנדלר, שמה את הדגש על אימון לקבלת החשש והאפשרויות לכישלון: "אחת הדרכים הטובות יותר להתגבר על החסמים השונים זה להיות קשוב לעצמך, זאת בנוסף לאימון מוכוון התמודדדות עם החשש. אימון כזה יכול לאפשר לך להסתכל לעומק על מה שתוקע אותך; בלי שיפוט, אלא מתוך התבוננות וקבלת החלטות לשיפור".  

     

    בכל מקרה, התמודדות עם החסמים היא תהליך שלוקח זמן. וככל שהחרדות השתרשו וקיננו באדם יותר זמן, התהליך צפוי להתארך. אך, מרגיעים המומחים, זה אפשרי. באופן פרדוקסלי כבר בהחלטה להתחיל בתהליך השחרור מהחסמים יש התמודדות מסויימת עם החשש מכישלון, יציאה מאזור הנוחות, או החשש בעצם מהצלחה. כך, שניתן לומר ששינוי אחד קטן בדרך לקידום בקריירה - כבר ביצעתם.


    פורסם לראשונה 09/10/2010 17:35

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    פחד זה דבר בריא - חרדה לא.
    צילום: Index Open
    ד"ר אוהד הרשקוביץ
    צילום: רוברט הרשקוביץ
    אורית-קלייר ארזי
    רויטל הנדלר
    צילום: הילה דוד
    מומלצים