מי משלם על תלונת שווא של הטרדה מינית?
הטרדה מינית במקום העבודה בפרט היא תופעה בזויה, אך בד בבד עם המאמצים למנוע מקרי הטרדה אלו עלינו להיזהר שלא להרוס חיי אנשים חפים מפשע בשל תלונות שווא. מקרה שאירע לאחרונה מבהיר זאת
הטרדה מינית בכלל ובמקום העבודה בפרט היא תופעה בזויה, פוגעת ומשפילה. גם כשלא מדובר בהטרדה יש בעייתיות ביחסים רומנטיים במקום העבודה.
אך יש בעייה נוספת, שאנו נוטים להתעלם ממנה - הסכנה של תלונת שווא על הטרדה מינית.
- מה מתרחש בשוק העבודה? קרא בקריירה
דוגמא לתלונת שווא בגין הטרדה מינית ותוצאותיה אנו מכירים עוד מספר בראשית, שם סופר על אשת השר פוטיפר שחיזרה אחרי יוסף אשר דחה את חיזוריה אך לא יכול היה להתלונן על ההטרדה בפני פוטיפר. יוסף מצא עצמו, בסופו של יום, כלוא בבית הכלא באשמת שווא כאילו דווקא הוא זה שהטריד. זה קורה גם בזמננו אנו.
יצירת סביבת עבודה "נקייה" וחפה מלחצים בלתי הוגנים היא חלק מרכזי מזכויותיהם של העובדים לחופש העיסוק, לכבוד ולחירות והיא גם חלק מחובותיו של כל מעסיק כמו גם אינטרס עסקי וכלכלי מובהק שלו. למה? כי תלונה על הטרדה מינית במקום העבודה פוגעת בתפקוד היום יומי הארגוני, במוניטין של העסק ואף חושפת את המעסיק לתביעות ארוכות ויקרות.
ב- 1998 חוקק החוק למניעת הטרדה מינית ותוקן חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה במטרה להביא לידיעת העובדים שחוו הטרדה מינית את זכויותיהם, לסייע להם בהגשת תלונה ובבירורה, ולקבוע הגנות וסעדים במקרים של תלונה בדבר הטרדה מינית. אנו למעשה בדרך הנכונה לסביבת עבודה "נקייה" מעבירות אלו.
שמו הטוב של העובד
יחד עם מגמות ברוכות אלה, חשוב להבין כי די בעצם הגשת תלונה על הטרדה מינית כדי לפגוע בשמו הטוב של העובד המואשם בהטרדה, בביטחונו התעסוקתי, במעמדו במקום העבודה ובחיי המשפחה שלו. תלונה בגין הטרדה מינית היא כלי רב עצמה שעלול להיעשות בו שימוש לרעה כ"נקמה" או "סגירת חשבונות" במקום העבודה. דוגמא עכשווית לסכנות אלה מצויה בפסיקתו מהימים האחרונים של בית הדין הארצי לעבודה:
תחילתו של סיפור המעשה במנהלת מרכז שירות לקוחות של חברת תקשורת אשר פוטרה מעבודתה עקב חשדות לביצוע מעשים חמורים שפגעו בצנעת הפרט של לקוחות בחברה. עקב תלונות מצד לקוחות אלה, נבדקו החשדות על ידי קצין הביטחון בחברה ובסיום בדיקתו הועמדה העובדת בהסכמתה לבדיקת פוליגרף ונמצא כי היא איננה דוברת אמת.
גלגולו של פסק דין:
פלאפון הואשמה בגיבוי הטרדה מינית, וזוכתה
תני גולדשטיין
עובדת שפוטרה מפלאפון בטענה לעבירות משמעת, עתרה נגד החברה בטענה שהקב"ט שחקר אותה הטריד אותה מינית. והמשטרה והפרקליטות דחו את תלונתה, אך ביה"ד האזורי לעבודה חייב את פלאפון לפצותה. ביה"ד הארצי שם כנראה קץ לפרשה, כשביטל את הפסיקה וקבע שהקב"ט והחברה נהגו כדין
לאחר סיום עבודתה, הגישה העובדת תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בדבר פיטורים שלא כדין. מאוחר יותר ביקשה העובדת לתקן את תביעתה ולהעלות טענה חדשה לפיה הוטרדה מינית על ידי אותו קצין ביטחון ופוטרה עקב סירובה להיענות לחיזוריו.
בתום ההליך, קבע בית הדין האזורי לעבודה כי למרות שקיימות סתירות בעדויות העובדת והגם שקצין הביטחון לא נשאל שאלה אחת בחקירתו בעניין ההטרדה – יש לקבל את תביעת העובדת לפיה הוטרדה מינית וקבע כי זה היה הרקע לפיטוריה. בית הדין האזורי לעבודה פסק לזכות התובעת סכום של 290 אלף שקל הנוסף ל-16 אלף בגין הוצאות משפט.
החברה וקצין הביטחון ערערו על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה. בפסק דין יוצא דופן התערב בית הדין הארצי לעבודה בממצאים העובדתיים של בית הדין האזורי לעבודה וקבע כי מדובר בתלונת שווא בגין הטרדה מינית. בהתאם, חייב בית הדין הארצי לעבודה את התובעת להשיב את הסכומים ששולמו לה וחייב אותה ב-40 אלף שקל הוצאות משפט לטובת החברה ואותו עובד – סכום חריג ביחס לפסיקת הוצאות בבתי הדין לעבודה.
"אף אחד לא הכין אותי למכה הזו"
למקרא פסק הדין עולה השאלה האם אין מקום לבחון הטלת אחריות כלשהי על מתלונן בתלונת שווא בגין הטרדה מינית, מקום בו נפסק כי תלונתו הייתה מלכתחילה תלונת שווא. באותו מקרה העיד קצין הביטחון בבית הדין האזורי לעבודה על ההשלכות של התלונה בדבר הטרדה מינית על חייו:
"אף אחד לא הכין אותי למכה כזאת, ועברנו כמה דברים בחיים. טענה כזאת זאת השמצה, זה ניסיון ליצור משהו שאני לא יכול לתאר אותו במילים. לעשות כאן סצנה על מה שזה עשה במשפחה שלי, אני לא אעשה אבל אני אספר לכם מה זה לבוא הביתה ולספר שיש בכלל טענה כזאת".
אין חולק על הצורך החיוני להגן ולעודד עובדים ועובדות להתלונן על הטרדות מיניות שחוו במקומות העבודה, האפשרות שאם תידחה התלונה תוטל על המתלוננת אחריות כספית או אחרת עלולה לפגוע במאבק בהטרדות מיניות ולהוות שיקול נוסף בהתלבטות אם להתלונן. מצד שני, במקרה של תלונת שווא בגין הטרדה מינית ה"מטריד" חסר יכולת להתמודד מול מי שבחר לפגוע בו, בשמו ובמעמדו בכלל ובעבודה בפרט, כאשר החליט להגיש תלונת שווא בגין הטרדה מינית.
בהודו למשל, קיימת יוזמה לתיקון החוק למניעת הטרדה מינית כך שתיכללנה בו הוראות בדבר אחריות מגיש תלונת שווא; בארה"ב קיימת פסיקה מתחום הנזיקין נגד עובדים שהגישו תלונות שווא בגין הטרדה מינית ומנגד באתר לשכת עורכי הדין האמריקנית קיימים פרסומים של עורכי דין המתנגדים לכל סנקציה שעלולה להרתיע עובדים ועובדות מלהגיש תלונות בדבר הטרדה מינית.
יש לראות בחומרה רבה שימוש לרעה בטענת ההטרדה המינית. זאת לא רק משום הנזק שעלול להיגרם לעובד שמעלילים עליו כאילו הטריד, אלא גם משום שמדובר בפגיעה קשה ומצטברת באמון ובהזדהות השיפוטית והציבורית עם קורבנות של הטרדה מינית. בנוסף הטרדה מינית המתרחשת בחדרי חדרים היא קשה להוכחה כך שלא כל דחיית תלונה (חוסר הוכחה) מלמדת על תלונת שווא.
למרות האמור לעיל, אין אנו בעד קביעת הוראות בחוק למניעת הטרדה מינית בדבר הטלת אחריות על תלונות שווא בשלב זה. מדוע? בשל החשש ליצור חסמים נוספים למי שמוצא עצמו מוטרד וחושש להתלונן. אז מה כן כדאי לעשות? בית המשפט צריך להשתמש בכלים שבידיו על מנת להרתיע עובדים מלעשות שימוש בתלונות שווא על הטרדה מינית ובראשם חיוב בהוצאות משפט לדוגמה, אם הוכח שמדובר בתלונת שווא. אם ההוצאות שייפסקו לתשלום לנתבע שנמצא זכאי בתיקי תלונות סרק יהיו גבוהות,זה עשוי להוות חסם מספק מהגשת תלונות שכאלה.
הכותבים הם עו"ד שי תקן ועו"ד אוהד גלעדי מהלשכה המשפטית של האגף לאיגוד מקצועי.
לפנייה לכתב/ת 
הקו הדק בין עידוד מתלוננות , לבין תלונות שווא.
צילום: דנה קופל
מומלצים
