אף מילה על בניון. עשר הערות על הפסד הנבחרת

שניות ספורות לאחר שריקת הסיום של השופט הגרמני, יצאו ג'ובאני רוסו ואברהם גרנט מחובקים מיציע הכבוד. בטח שאלו את עצמם איך נבחרת ישראלית כל כך לא ברורה יוצאת בהפסד מינימלי מול נבחרת עדיפה וכשרונית בהרבה. אז לרגל ההפסד וכנראה תום הקמפיין הנוכחי, הנה עשר הערות.

• קראנץ' טיים: הפסד 2:1 לישראל מול קרואטיה
• לואיס פרננדז: "במחצית השנייה ניצחנו 0:1"
• גילי ורמוט: "נמאס להישאר עם המחמאות"
  

1. מה עושים עם לואיס? מיד לאחר תום המשחק התקבצו בכירי ההתאחדות ביציע הכבוד ונראו אובדי עצות. אבי לוזון, מוקף בחזי מגן, אלונה ברקת ועמוס לוזון ונראו חסרי אונים. קרוב לחבורה הזו התהלך גיא לוזון. ההוא שנשלח לייצג את ישראל כמאמן הנבחרת בכנס של מאמני הנבחרות באירופה. תוצאה רעה ביוון, בתוספת ניצחון של אלי גוטמן בדרבי, עוד עשויה להביא את הלוזון הצעיר לנבחרת הבוגרת, כנבואה שמגשימה את עצמה.

2. בתפקיד המעודדת: לואיס. זה מרתק לעקוב אחר ההתנהלות של מאמן הנבחרת במהלך המשחק. הוא עצבני, מרבה בתנועות ידיים כלפי הספסל והשחקנים ומאבד את הצפון. אחרי אחת השריקות של השופט לקראת הסיום, הוא מחא כפיים בהפגנתיות ולמזלו לא הורחק.

אחרי הגול המדהים של שכטר הוא הסתובב לקהל והתחיל לקפוץ באוויר ולשאוג שיתחילו לעודד. בשביל זה לא צריך לשלם למאמן מאות אלפי יורו בשנה. לאיתור מוטיבטור אפשר לחזור להערה הקודמת. גיא לוזון. גם מהמשפחה, וגם בזיל הזול.

3. לא פתוח לביקורת. לואיס פרננדז היה עצבני גם במסיבת העיתונאים. לשאלה ממה הוא היה מרוצה במחצית השנייה הוא אמר: ניצחנו בה 1:0. וגם היו לנו שמונה קרנות. אחרי זה הוא הספיק להתעצבן משאלה על שיטות משחק ולא ענה לשאלות. אולי זה הזמן לחשבון נפש זריז, שנייה לפני שהקמפיין נגמר.

4. הכנות הזויות. מסעדה בעשר וחצי בלילה, ביטול אימונים, החזרת אימונים, הזזת מסיבות עיתונאים, ניפוי בן סהר מהסגל, החזרתו ואז ניפויו מחדש. כך נראו ההכנות של הנבחרת השבוע, וכך גם נראתה הנבחרת על הדשא באצטדיון רמת גן. חצי שעה ראשונה של אפטר פארטי, ואחרי זה מגיע ההנג אובר.

5. נווה דקלים. דקל קינן גמר את משחק ההגנה של הנבחרת. פאול מטופש שהוביל לפנדל, איטיות ברורה בשער השני ואיבודי כדור בלתי נסלחים, איפשרו לקרואטים להתאושש מפתיחת הקמפיין החלשה שלהם ולחזור לתמונה. שניים או שלושה בלמים זה כבר לא משנה. ביכולת כל כך חלשה של אחד משני הבלמים המובילים שלנו, אי אפשר אפילו לפנטז על כרטיס לאליפות אירופה.

6. מסכן הילד. כשאלרואי כהן עלה לכר הדשא לפני פתיחת המשחק, זה נראה כמו טעות. הכישרון הצנום של קריית שמונה היה קרוב יותר בגובה לילדים שליוו את שחקני שתי הנבחרות.

אי אפשר לבוא בטענות לבחור שעושה את הפרמיירה שלו במדים הלבנים בעמדה שבה לא שיחק מעולם, עד לאימון הנבחרת ביום רביעי האחרון. אם כבר החליט כבוד המאמן ללכת עם דני בונדר בשני המשחקים הראשונים, מדוע דווקא מול קרואטיה בבית הוא החל בנסיונות חסרי כל פשר?

7. נאתכו כמשל. הנבחרת החלה מצוין את המשחק, ברבע שעה של לחץ בקישור ויציאה למתפרצות שהביכו פעם אחר פעם את ההגנה האורחת. ביברס נאתכו היה מצוין ופיקד על הנבחרת. לא ברור אם זה בעיה מנטלית או של כושר גופני, אבל בסופו של דבר האנרגיות נגמרו מהר מאוד, ואיתן גם המשחק. פרננדז היה חייב לתת לנאתכו את המפתחות מהשניה הראשונה שהחל הקמפיין הזה. יש לו ראיית משחק, מסירות מדויקות וביטחון עצמי גבוה.

או שאולי 'האוהד המתפרץ' צריך להיות המגן הימני החדש? (אלי אלגרט)

8. החילוף שלא היה. רוצים עוד דוגמה לכך שהנבחרת מתנהלת כמו קבוצת תיירים מסן טרופז? אייל גולסה עומד בעמדת החילופים, והשופט מרים את השלט המורה על יציאתו של אלמוג כהן.

פתאום המאמן נזעק ומשהה את החילוף. הוא בכלל רצה להוציא אלרואי כהן. ואז לשלוח את אלמוג כהן להיות מגן ימני. אולי כדאי לנסות את האוהד שפרץ למגרש כמגן ימני מול צרפת, הקלילות והטעיות הגוף שהוא ביצע על הסדרנים המיומנים, נקלטו במחברות הסקאוטינג של מוטי איווניר.

9. צילי הגיע, איפה גילי? איתי שכטר היה המצטיין בשורות ישראל. משחק ללא פחד, מהיר, חצוף, ומבקיע שערים כמו במשחק מחשב. התאום הרוחני

 שלו, גילי ורמוט, היה טוב רק ב-20 דקות הראשונות ונעלם מיד לאחר מכן. כדי להיות שחקן משמעותי ולזכות בחוזה בקבוצה באירופה, הוא חייב לשדרג את עצמו גם בנבחרת.

10. אווירה של יורו גם אם לא נעלה. מילה טובה מגיעה להתאחדות על האווירה לפני המשחק, הבלונים, המסך הענק, החולצות והקונפטי, שנתנו תחושה טובה וגם דחפו את השחקנים לחצי שעה ראשונה מצוינת. עכשיו כל מה שנותר גם זה שתהיה לנו נבחרת שיכולה לשחק כדורגל ולעלות לטורנירים גדולים.