מה לעשות, אני מתאהבת כל כך בקלות
זה לא שהוא שם לידי, אני במיטה עם עצמי ועם החלומות. שום דבר ממשי לא קרה בינינו, אבל מה שלא קרה ומה שיכול לקרות עדיין קורה אצלי בחלומות – עד שהם מתנפצים בבת אחת
אהבה היא הרגשה מטעה ומבלבלת, אני לא אוהבת להיות ככה מבולבלת. זה רגש שמתחיל בהבטחה גדולה ונגמר בכלום. מתחושה של "הכל עומד לקרות", אני נוחתת לתוך רחמים עצמיים של סוף לחלום. כשההרגשה של "הנה הוא הגיע" תוקפת, אני מיד נכנעת. היא חזקה ממני, והמלחמה אבודה מראש. הרי גם כך אני מעדיפה את הרגש, וגם את המלחמה. זה עדיף מאשר לא להרגיש כלום. אז איך זה שבין כולם אני נשארת עם הכלום?
הכל מתחיל במחשבה, מהראש זה עובר לבטן. תחושה של ציפייה מציפה את כולי. גם העיניים הופכות חולמניות, רואות דברים כמו שהן רוצות לראות. הראש ממשיך לחלום, מתאהב ברעיון עוד לפניי.
סף הדאגה עולה בו זמנית, נורות אדומות של "תשמרי על הלב שלך" מהבהבות, אבל אני בקושי יכולה להבחין בהן בעיניי המעורפלות מאבק חלומות ותקוות. אי שם בראש מגיח ההיגיון לביקור, רציונאלי כתמיד, הוא מוצא עבורי תכונות שליליות, טוען שזה לא יילך. לעזאזל איתו. אני מדחיקה אותו וחוזרת להביט בחיים דרך משקפיים ורודים.
עוצמת את העיניים חזק ומקווה להישאר בחלום
אני מרגישה כל כך מטומטמת שאני צריכה אותך שתגיד לי שזה לא חלום. אבל זה חלום, וסופו להיגמר. אני צריכה להתעורר, אבל מסרבת לקום. מתפנקת בחומהּ של אשליה. אור המציאות מסנוור את העיניים החולמניות שלי, מנסה בכוח להעיר אותי, אבל אני עוצמת את העיניים חזק ומקווה להישאר בחלום, קצת, רק עוד קצת.
זה לא שהוא שם לידי, אני במיטה עם עצמי ועם החלומות. שום דבר ממשי לא קרה בינינו, אבל מה שלא קרה ומה שיכול לקרות עדיין קורה אצלי בחלומות.
לקום ולהתרסק למציאות. לבסוף העיניים נפתחות מעצמן, יש בזה הרס עצמי של אמת. אני אוטוטו מתרסקת, וכרגיל לא קראתי את הוראות הבטיחות, תאורות חירום לא יעזרו פה, ודרך יציאות חירום אני מתרסקת לעולם שלי. אני מתרסקת לתוך המחשבות, טובעת בים של שאלות. הראש רוטן "אמרתי לך", כאילו שזה עוזר. אני פצועה, נגמר לי החמצן בטיסת האסונות הזו, אני צריכה חמצן של התרגשות מחדש, רק חמצן של "הנה הוא הגיע" יציל אותי עכשיו.
האיש שיושב לידי אומר ש"אם זה לא טוב, סימן שזה לא הסוף", ואני רוצה להאמין לו, להאמין בו. אבל איך יכול להיות סוף אם לא היתה התחלה? ואולי אני פספסתי משהו, אולי פספסתי אותך. אז אני שותה לחייך עם הבחור הבא.
שרמוטה של רגשות, אני נזרקת שוב למחשבות. אפילו סקס לא יוצא מזה, כלום לא יוצא מזה חוץ מכאב ראש.
אני מתאהבת בכולם, ובעצם אני לא מתאהבת באף אחד, לא מתאהבת בכלל.
לפנייה לכתב/ת 
