שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הלב במזרח, הפנים למערב
    הבמאי לו צ'אן מתאר ב"עיר של חיים ומוות" את הטרגדיה של ננקינג הכבושה על ידי הצבא היפני. סצינות קרב מטלטלות וספקטרום רחב של דמויות משני הצדדים היריבים מספקים משל אנטי-מלחמתי ייחודי, מהזן של "רשימת שינדלר", לאנושות כולה


    "עיר של חיים ומוות" ("City of Life and Death") שואף להיות התשובה הסינית ל"רשימת שינדלר", וזאת על ידי הפיכת טראומת "האונס של ננקינג" למשל אוניברסאלי. למרות שהצלחתו בהשגת מטרה זו הינה חלקית, הבמאי לו צ'אן מצליח לעצב סרט מטלטל ורב עוצמה הכולל כמה סצנות בלתי נשכחות.

     

    צפו בטריילר של הסרט "עיר של חיים ומוות"

    סגורסגור

    שליחה לחבר

     הקלידו את הקוד המוצג
    תמונה חדשה

    שלח
    הסרטון נשלח לחברך

    סגורסגור

    הטמעת הסרטון באתר שלך

     קוד להטמעה:

    "האונס של ננקינג" הוא פצע מדמם במערכת היחסים המורכבת בין סין ויפן. ב-1937 היפנים פלשו לסין, כבשו את עיר הבירה ננקינג וביצעו מעשים נפשעים כנגד אוכלוסיה אזרחית בהיקף שנותר שנוי במחלוקת. הסינים מעריכים את מספר הנקטלים בכ-300 אלף, מתוכם 20 אלף נשים שנאנסו, עונו ומרביתן אף לא שרדו.

     

    אירוע מכונן

    אירועי ננקינג זכו לאחרונה להתייחסות בשני סרטים עלילתיים המשקפים פרספקטיבה מערבית - "הילדים של הואנג שי" (2008), ו"ג'ון ראבה" (2009). בקולנוע העלילתי של הונג-קונג וסין אירועים אלו הוצגו ב-15 סרטים - מספר המעיד על תפקידה המרכזי של הטראומה בגיבושו של אתוס פוליטי ולאומי. "עיר של חיים ומוות" הוא הניסיון המובהק ביותר לעבד את האירועים ליצירה הפונה כלפי חוץ במידה המשתווה לפנייתה לצופים הסיניים.

     

    עמדה זו מובהרת כבר בכותרות הפתיחה של הסרט. הרקע לאירועים מוצג בסדרה של גלויות שנכתבו על ידי כותב לא מזוהה, והכתובות בשפה האנגלית. אין אלו כתוביות "ניטראליות", חיצוניות באופן מובהק לעולם הבדיוני המוצג. זהו מסר הנובע, כביכול, מדמות הקיימת בעיר המותקפת, ושקשריה למערב (או זהותה המערבית) מובילים אותה לשליחת גלויות אלו - פניה אישית לתשומת ליבו של הצופה המערבי.


    ספקטקלים לוחמתיים, אנטי-מלחמתיים

     

    האירועים ההיסטוריים מעוצבים כסדרה של ספקטקלים והדבר בא על חשבון פיתוח המורכבות הפסיכולוגית של הדמויות האנושיות. זוהי בחירה לגיטימית אך גם נקודת תורפה, שעלולה להידרדר לבעייתיות מוסרית בעיסוק באירועים כה קיצוניים. צ'ואן מתמודד באופן חלקי עם בעיה זו באמצעות תנועה בין הפרספקטיבה של הכובשים לנכבשים וחוזר חלילה.

     

    איזון זה אינו שלם – יש הבדל ברור בין האחידות שבה מוצגים רוב החיילים היפנים למגוון הדמויות הסיניות, אך זוהי בחירה אמיצה שעוררה מורת רוח מבית וקיצוץ סצנות בידי הצנזורה הסינית.

     

    בהתאם לגישה זו נפתח הסרט בסצנת לחימה אינטנסיבית ומרשימה הנעה מהמיקום של החיילים הסינים, ליפנים וחוזר חלילה. בהמשך מתמקד צ'ואן לא רק בדמויות של גיבורים סיניים, אלא גם בשתי דמויות יפניות - אידה (ריו קוהאטה) הקצין חסר רחמים, וקודוקאווה (הידאו נקאיזומי) - סמל רגיש המתערער בהדרגה, ככל שהוא נחשף לזוועות אותן מחוללים בני עמו.  

     

    גם הדמויות הסיניות מצויות בשני קצוות מנוגדים. בחלקו הראשון של הסרט מוביל המפקד הסיני לו ג'יאנשיונג (ליו יי) את אנשיו בקרב אבוד כנגד הכוח הפולש. דמות הגבר הסיני הבולטת ביותר בהמשך היא של מר טאנג (פאן ווי), אשר כורת עסקה בוגדנית עם היפנים מתוך כוונה להציל את בני משפחתו.

     

    טאנג הוא המזכיר של ג'ון ראבה (ג'ון פייזלי), נציג גרמניה בננקינג וחבר המפלגה הנאצית. היסטורית ראבה מזוהה עם הקמת איזור ביטחון שהציל כ-20 אלף מתושבי ננקינג, אך בסרט הוא מוצג כמי שכושל במאמציו.

     

    גברים מתים, נשים סובלות

    מכיוון שהלוחמים הסינים מובסים בחלקו הראשון של הסרט, נוצר פוטנציאל לדמויות נשיות דומיננטיות ומורכבות, אך פוטנציאל זה לא ממומש. צ'ואן אומנם מקנה למספר דמויות נשיות נוכחות משמעותית יותר, אבל הסיטואציה הנשית מעוצבת, בעיקרו של דבר, כרצף בלתי פוסק של סבל.


    הקורבנות שנשארו מאחור. נשות ננקינג

     

    הבחירה המרכזית של הסרט והמקום בו טמון כוחו הוא הספקטקל של מעשה הזוועה. כמו "שינדלר" ויצירת המופת הרוסית "צא וראה" (אלם קלימוב, 1985), הסרט מתפקד כמעלית המורידה את קהל הצופים לביקור בגיהינום. "עיר של חיים ומוות" אולי נופל בכללותו משניהם, אך המיומנות המרשימה של צ'ואן מאפשרת לו ליצור לא מעט דימויים קולעים ומטלטלים המצדיקים את עצם ההשוואה.

     

    הסצנה האפקטיבית והמפתיעה מכולן מגיעה לקראת סוף הסרט: מצעד ניצחון יפני המשלב בין ריקוד ופעולות טקסיות שבהן נוטלים חלק החיילים.

    למרות שזוהי סצנה החפה מאלימות ישירה, היא מסכמת באופן קולע ומצמרר את האלימות של הלאומנות היפנית. סצנה זו מספיקה בכדי להצדיק את הצפייה בסרט.

     

    אין ספק ש"עיר של חיים ומוות" אינו סרט פשוט לצפייה. הוא אינו חף מליקויים בעיצוב הדמויות, והאירועים המוצגים, גם אם אינם פורנוגרפיה של אלימות, בוודאי יהיו קשים בעבור חלק לא מבוטל מהצופים. ובכל זאת זוהי יצירה נועזת שמין הראוי להתמודד עימה.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים