באמצע הסקס הוא משדר אותנו לפייסבוק

איך שאני מתחילה למלמל בהתרגשות "בוא בייב, בוא בייב, בוא כבר!" אני שומעת פתאום צליל שלא ממש קשור למסכת הצלילים שמהווה את תזמורת כיף עם בלה אחר הצהריים.

אני פוקחת חצי עין עצבנית, וכמעט מתעלפת כשאני רואה אותו מחזיק את הבלק-בררה שלו מעלינו, מצלם ומקליד במרץ, תוך כדי שהוא ממשיך לעשות את מה שמוציא ממני קולות של שרמוטה, כשברקע מהבהב, למרות העצבים שלי, ולמרבה השמחה שלו, הלוגו הכחול של פיכסבוק והפרצופים המשעממים של כולכם.

אני שוקלת בזהירות את הסיטואציה. אם אני מתחילה לצרוח עכשיו, הלך הסקס, ויש סיכוי טוב שהוא יילך בעקבותיו. אם אני משתפת פעולה, השלב הבא יהיה סרט ב-יוטפו.

ושלא תבינו. מה שהביא לי את הסעיף זה לא שמצלמים אותי באמצע ושכולם יראו איך אני נראית כשממש טוב לי. זה משרת יפה את היצר המגלומני שלי והולך מעולה עם אחת הפנטזיות היותר אהובות עלי. לא. מה שמשגע אותי זה שמבחינת בייב, אין הרבה הבדל בין לצלם את העץ ביער של הפיקניק שלנו, לבין לצלם את האקט המיוזע שלנו. אחרי הכל, אחד האלמנטים העיקריים בפיכסבוק הוא: מה אתה עושה עכשיו. כלומר, בדיוק עכשיו, ולמה שלא תביא לנו הוכחה מצולמת לזה, אם אתה יכול.

יש לו אובססיה לא ברורה על תיעוד און-לייני של כל רגע מחייו

תתרכזי בלה. את צריכה לקבל את הפרטנר שלך איך שהוא. להתפשר. לפגוש אותו באמצע. רק אתמול ושלשום והיום ובשבוע שעבר דיברנו על זה. הוא יש לו אובססיה לא ברורה על תיעוד און-לייני של כל רגע מחייו, ולי יש אובססיה מובנת להיות צודקת.

בסוף קמתי מהמיטה, התלבשתי בעצבים והתקשרתי אל נאווה. הפסיכותרפאקרית שלי לענייני עצבים לא רלוונטיים. סיפרתי לה את כל הסיפור. שמתי אותה על הרמקול, כדי שבייב ישמע איך היא מצדיקה אותי. זה כבר ילמד אותו לא להתעסק עם נשים מתוסכלות מינית.

נאווה באמת התרגשה מהסיפור.

"מי היה און ליין?" – היא שואלת בשקיקה.

חשבתי שאני לא שומעת טוב.

"סליחה? את לא חושבת שאת קצת סוטה?" אני מתנסחת בזהירות, ובלב מנסחת את הפתיחה של התביעה שאגיש לאגודת הפסיכופאקרים שיושבת בגן סאקר ומחליטה לפי צבע עור.

"תביני, בלה" – נאווה מזיינת לי את השכל בטון המורה מכיתה ב' - "העולם השתנה. את חייבת להתקדם איתו. אם הגבר שלך רוצה פייסבוק באמצע האקט את צריכה לשמוח שיש לך גבר כל כך מקורי ומעניין. באמת, אני מתפלאת עלייך, את כל כך מתאמצת להיות שונה ומקורית וייחודית, ודווקא כשהיקום מזמן לך..."

"בן אדם לא יכול להיות גם מטורף וירטואלי וגם הזוי מציאותית"

"זה רק באינטרנט! חתיכת דפוקה!" אני כבר מאבדת את העשתונות לגמרי כל פעם שאנשים מרגישים צורך לגייס את היקום להוכחת הטענות המעפנות שלהם. "זה רק הדמות שאני מציגה באינטרנט! החיים זה משהו אחר לגמרי! החיים לא יכולים להיות הזויים ופסיכים כמו ריקוד הסבלנות שאת מתעקשת שארקוד בכל פתיחת סשן שלנו. בן אדם לא יכול להיות גם מטורף וירטואלי וגם הזוי מציאותית. אה? ואם כבר מדברים, אני רוצה את הכסף שלי בחזרה, באמא שלי!"

"סבבה", אני שומעת את נאווה מרשרשת בנחת בניירות על השולחן שלה. "את יכולה רק להשאיר לי את המספר של בייב? אין את זה בפרופיל שלו".

למחרת היה אלבום חדש בפרופיל של בייב. הוא קרא לו: "יומן מסע מצולם. החיים כסיוט".