מה עושים עם הילד המזדקן?

אנשים יכולים לחיות שנים עם פיל בחדר. בחלק מהמקרים, הפיל הוא זוגיות שהאפירה וגססה ואף אחד מהדיאדה לא העז להעלות את הנושא, לעיתים מדובר בתקופת אבטלה ארוכה שמזמן השלמנו איתה ואנחנו כרגע ממתינים לחסדי שמיים ולפעמים... לפעמים הפיל לובש צורה של גבר בן 28 (או גברת) שעדיין תקוע לנו מתחת לסינר.

בשבוע שעבר דיברנו על למה זה קורה וכמה זה כואב. סוגיות חשובות, אין ספק, אבל הן מפנות דרכן לשאלה הבוערת מהן – מה לעזאזל עושים עם זה? קוראי הוותיקים הבינו שמתכונים מפורטים הם יכולים לחפש בתוכניות בישול ולא אצלי, אבל כן התחבטתי במהלך השבוע בניסיון לגבש כמה עקרונות מפתח להתמודדות עם ילד מזדקן. הנה מרכולתי:

עקרון א': תיפרדו בעצמכם ותתחייבו

רגע לפני שפוצחים ברצף שיחות מוטיבציה עם העולל עטור הזיפים, היישירו מבט אל המוטיבציה שלכם: האם התמכרתם לרווחים המשניים שנובעים מנוכחותו של בן עשרים פלוס בבית? תחושת החום, העזרה הפיזית, המזור לבדידות, הפיצוי על זוגיות עכורת שנים ביניכם – כל אלו עשויים לערפל אותנו מלראות שמשהו כאן לא תקין, מאוד לא תקין. לא רק שהתרגלנו לחיות עם המצב, אפילו למדנו ליהנות ממנו.

קל לכתוב, קשה ליישם, אבל צריך להדגיש: תחליטו שאתם מעיפים את הסעיף הזה לראש האג'נדה הפנימית שלכם ושאתם לא תוותרו לעצמכם ולצאצא. שננו על לוח לבכם: זה חשוב, הזנחנו את זה יותר מדי זמן ועוד משפטי דרבון כיד המלך. הפנמתם? יופי. עכשיו תעברו לסלון.

עקרון ב': הכי פשוט: תגידו את זה

לא תהיה דרך נכונה להציג את זה. סביר שהשיחה הראשונה לא תוביל לתוצאות שאליהן אתם כמהים. אז מה? הרכבת הזו חייבת לצאת לדרך. אל תמתינו לבואו של העיתוי הנכון או להדרכה בנוגע לטכניקה הנכונה. שבו איתו ותגידו לו מה אתם חושבים, שימו את הנושא בגדול על שולחן הדיונים. אם אתם רוצים להתכונן, ניחא. תעשו חזרות בראש, על הנייר או אחד מול השני, אבל ההישג הגדול יהיה בעצם קיומה של השיחה – ובכך שתהווה פתח לעוד שיחות. שוב, אני מזכיר – התסריט המוקדם שרץ לכם בראש אודות השיחה יתבדה ככל הנראה. למה? עברו לעיקרון הבא.

עקרון ג': תקשיבו לו. באמת תקשיבו לו

מהרגע שהילדים חוצים רף גיל מסוים, כולנו מקבלים כהנחת יסוד הגיונית את העובדה שיש אירועים ופרטי מידע שחומקים מהרדאר שלנו. הילד-בן-שלושים יושב מולכם ויש דברים שהוא לא מספר לכם. תעודדו אותו. תתעניינו. אל תתחילו את השיחה בנאום נחרץ וסוגר. תעבירו לו את השרביט ובמידת הצורך, תתכוננו להפתעות. יתכן שהן לא תבואנה. סביר אולי שהוא יישאר בסגירותו ועמימותו נוכח מה שעובר עליו ומדביק אותו אל קרקע הבית. לא נורא, אתם רק צריכים לסמן שלבכם פתוח לשמוע, אך דעתכם נחושה לא להניח לנושא. לא מתוך כעס. מתוך החלטה. אל תשכחו. אתם אמורים לעודד אותו לצעוד לקראת ארבע תחנות (זה זמן טוב לעבור לסעיף הבא).

עקרון ד': כובשים בהדרגה את ארבעת אזורי העצמאות

ילד שכבר גדַל עושה ארבעה דברים שמבדילים אותו מילד שעדיין גדֵל: לומד, מתפרנס, גר לבד ויוצא עם בנות (ו/או בנים, איש איש ותשוקותיו). נתחיל מהסוף, העניין הזוגי. רדו ממנו. למרות שמערכת יחסים רומנטית היא זרז העצמאות הגדול ביותר, מעורבות של ההורים במגרש הזה היא בעייתית במקרה הטוב (אגב, הערה כללית וחיונית לגבי הטור הזה – ברור שאנחנו עוסקים פה בקלישאות, שנכונות במרבית המקרים, אך לא בכולם. יוצאי דופן תמיד היו ויהיו. נא לא לקבל את הכתוב כתורה מסיני).

אז איפה מתחילים? לטעמי, קודם כל בלימודים. הכסף המהיר של העבודות המזדמנות מפתה, אבל הן לא תוכלנה להוות תחליף ליתרונות הכלכליים והפסיכולוגיים של חוויית לימודים מעמיקה וארוכה. המאבק מול החומר הנלמד והעמידה המתמדת בסטנדרטים של ציונים היא, בפשטות, דרך נהדרת לחזק דימוי עצמי (ודימוי עצמי חזק הוא בעצמו דרך נהדרת לגדול, אז תעשו את המתמטיקה לבד). אם הוא יוצא מכל הסיפור גם עם משלח יד מכניס, זה בכלל בונוס חביב.

פרנסה ומגורים? הרוב משערים שהסדר הלוגי הוא קודם כל פרנסה, שתספק את הדלק לתשלום חשבונות חשמל באופן עצמאי. לא בהכרח מדויק. הדלק האמיתי שלנו לעולם יהיה מוטיבציה ולא דולרים. פעוט שחותם חוזה על דירה ברחוב יהודה הלוי מדורבן היסטרית להתפרנס במידה גבוהה בהרבה ממקבילו המתפנק במיטת נעוריו. התופעה די מזכירה לי את אלה שממתינים עם הולדת צאצאים "עד שיהיו בשלים להיות הורים". אילו רק המבוגרים הבשלים והאחראים למשעי היו מביאים תינוקות לפלנטה, הייתם עדים לתופעת הידלדלות האוכלוסין הגדולה בהיסטוריה. תרגיעו.

עקרון ה': השתמשו בכספכם בלי בושה, אבל בהגינות

להורים יש כסף ולילדים אין, לפחות כרגע. הורים יכולים – ואמורים – להשתמש בכספם על מנת לסייע לילד להשיג את עצמאותו. זכותכם להשתמש בכסף כרצונכם, באמת. כתמריץ, כהבטחה, אפילו כעונש – רק אל תיגררו לשימוש מניפולטיבי. הילד שלכם צריך לדעת מה התוכניות שלכם, מה התנאים שלכם, אפילו מה הפרסים השקליים שאתם מוכנים להעניק בתמורה לביצוע צעד עצמאי – סיוע בשכר דירה? מימון לימודים? שוב אני מדגיש - זה בסדר גמור שיהיו לכם תנאים ובלבד שיהיו על השולחן, גלויים והגיוניים. האם ילדכם יקבל אותם ויעתר להם בחדווה? סביר שלא, לא באופן מלא, אבל לכל הפחות, העמימות הכלכלית תתפזר והוא ידע את חוקי המשחק. ככלות הכל, עכשיו תורו לעלות למגרש.