באה לנו טוב

"באה בקלות" (Easy A) מצליח במשימה הלא פשוטה עומדת בפני כל קומדיה רומנטית שעוסקת בשלהי התיכון: לנוע בין תמימות ומיניות, בין הפשטות של האידיאל הרומנטי וההיבטים הפגיעים של תהליך ההתבגרות.

הגיבורה, אוליב פנדרגסט (סטון), היא נערה אדמונית מצודדת מראה ומהירת לשון. אין טעם לשאול מהו הליקוי הנסתר המונע מהזכרים הצעירים של התיכון בו היא לומדת מלחזר אחריה במרץ - לא נטייה דתית קיצונית או אוריינטציה מינית, לא תכונת אופי שלילית ובוודאי שלא סוד פלילי אפל. סתם בחורה מושלמת ללא דורש. אבל אוליב מגלה כי אינה יכולה להישאר מחוץ למשחק החברתי של פעילות מינית.

סטון. לא נשארת מחוץ למשחק

כשחברתה רהיאנון (אליסון מיצ'לקה) מנסה לשכנע אותה להצטרף לסוף שבוע של קמפינג עם הוריה, היא נאלצת לבדות דייט, ובהמשך לדווח על אובדן הבתולים לסטודנט שלא היה ולא נברא. השמועה האקזוטית על נערה בתיכון אמריקאי שאיבדה את בתוליה מתפשטת במהירות, לא מעט בעזרתה של מריאן (אמנדה ביינס), ג'יזוס פריקית שיחד עם מעגל חבריה וחברותיה הדתיים מנסים להוקיע את המופקרת.

כשאוליב הופכת למוקד של תשומת לב בבית הספר מתחילות לזרום אליה הצעות. לאחר איבוד בתולים וירטואלי, היא מגלה כי הסכמתה למשגלים וירטואליים עם בנים נוספים תהיה מלאכה ראויה לליבה הרחב. היא מתחילה בהיעתרות לתחנוניו של ברנדון (דן בירד) החרד מפני המוניטין (המוצדק) שיש לו כהומו. סימולציה של משגל במהלך מסיבת תיכוניסטים מספיקה כדי לאשש את מעמדו. ההצעות הבאות שמגיעות הופכות את הנוכחות של אוליב להפרעה מתמשכת להתנהלות העניינים בבית הספר.

הקלילות המגניבה שבה היא מתנהלת מובילה אותה לשחק את המשחק עד הסוף. בהשראת הרומן הקלאסי "אות הארגמן" (1850) של נתניאל הות'ורן. היא משלבת בתלבושותיה שנעשות יותר ויותר פרובוקטיביות את האות "A" (המסמנת את חותם הקלון של "נואפת" אותו היתה צריכה לשאת הגיבורה של הרומן). המהומה הגוברת מביאה לבחישה ומעורבות של דמויות מורים: המורה לאנגלית מר גריפית' (תומאס היידן צ'רץ), ובת זוגו והיועצת של בית הספר הגב' גריפית' (ליסה קודרו).

הביג באנג של סטון ב"באה בקלות"

אוליב אולי נותרה בתולה, אך הפעילויות המיניות המפוקפקות של הדמויות האחרות עתידות לסבך אותה יותר ממה ששיערה או התכוונה. מזל שיישנו גם טוד (פן בדג'לי) שבו התאהבה בתחילת גיל העשרה, למרות שלא היה בשל לקבל את נשיקתה. נתיב המוצא הלא מפתיע לסבך שאליו היא נכנסה.

נוסטלגיית נעורים

האידיאל המנחה את התסריטאי ברט רויאל, ואת הבימאי וויל גלוק, הוא של הקומדיה הרומנטית לגיל הנעורים בנוסח שנות ה-80 ובעיקר המודל של סרטי ג'ון יוז המנוח. סרטים אלו הציגו את מחשבותיהם ושאיפותיהם של בני הנוער בכנות בעלת ערך לזמנה. המעטפת השמרנית של סרטים אלו שמרה את הסרטים בתוך הגבולות הבטוחים של פנטזיה מנחמת. בחלוף רבע מאה מאז שסרטים אלו היו בשיאם, התמימות שלהם מעוררת רגש נוסטלגי שנמצא ברגע של כל סצנה ב"באה בקלות".

רעיון זה מוצב בצורה ישירה בפיה של הגיבורה, החולמת שהגבר בחייה יחזיק טייפ בידיו מתחת לחלונה (ג'ון קיוזאק ב"אמרי לי כן"), ייקח אותה לסיבוב במכסחת דשא (פטריק דמפסי ב"אי אפשר לקנות אהבה") או יניף אגרוף באוויר בשמחה, כשהיא תהיה שלו (ג'אד נלסון "במועדון ארוחת הבוקר"). אין ספק שהיוצרים עשו שיעורי בית.

בית הספר כמרקחה. סטון ב"באה בקלות"

השימוש ב"אות הארגמן" טוען את הסרט במידה נוספת של שנינות. לא מדובר בעיבוד מעדכן של הספר, כפי שנעשה במעבר בין "אמה" של ג'יין אוסטן ל"קלולס" (1995) של איימי הקרלינג.

זוהי התכתבות שבה אות הקלון מוטבע ביוזמת הגיבורה (הטהורה) המתענגת על הפרובוקציה אותה היא מטיחה בפני התלמידות הפוריטניות והמתחסדות של בית הספר.

הסרט אינו נטול מעידה קטנה. עלילת משנה שעוסקת במחלת מין ובהיבטים לא פשוטים במערכות יחסים, זוכה לטיפול שמתקרב למחוזות סרי טעם. אם עלילת משנה זו הייתה מתרחשת בסאטירת תיכון כמו "בחירות או לא להיות" (1999) של אלכסנדר פיין, הרי שהיא הייתה מוצאת בנקל את מקומה. לא כך הוא הדבר בסרט המצליח להיות רוב הזמן קומדיה שנונה וטובת לב.