שתף קטע נבחר

הבוס לא נתן לך את מבוקשך. באמת ביקשת?

סיפרתם למנהל על בעיות בבית וגיליתם שחוץ מלהקשיב הוא לא תמך או נתן אפשרות לגמישות. אולי זה בגלל שלא באמת ביקשתם. כדאי לדעת מה לעשות ומתי, ולא לתת למנהל לנחש מה אתם רוצים ממנו. זה טוב בחיים, וזה טוב בקריירה

זוגיות אינה שונה כל כך מיחסי עבודה. לא פעם אנו חשים אכזבה במערכות יחסים. זה קורה, למשל, כאשר יש לנו ציפיות לתגובה מסוימת מצד אדם אחר. אדם לו סיפרנו דבר מה ואותו שיתפנו במצב מצוקה בו אנו נמצאים. כאשר התגובה שלו אינה עונה על צפיותינו, הדבר מעורר בנו תחושות תסכול ולעיתים חרטה על כך שבכלל דיברנו אתו. זה קורה לא פעם גם במקומות העבודה.

 

 

התסכול מכך שציפיותיו לא נענו עלול לגרום לאדם להסתגר ולהתרחק או להגיב בתוקפנות. בקבוצה דינאמית שעסקה בנושא של אסרטיביות במקום העבודה, סיפרה עמית את הסיפור הבא: "אני רוצה לשתף אתכם בתחושת האכזבה שלי מהיחס של הממונה עלי. פניתי אל מנהל הישיר שלי וסיפרתי לו שאני מגיעה לעבודה באיחור ומאוד עייפה, משום שאמי חולה ואושפזה בבית חולים. הוא אמר שצר לו לשמוע.

 

"הייתי בטוחה שהוא מבין ולכן נדהמתי והתאכזבתי לגלות שהוא חישב את כל שעות ודקות ההיעדרות שלי וניכה לי אותן מהחופשה השנתית. הוא עשה לי את זה דווקא עכשיו כשאני כל כך זקוקה לחופש. אצלנו בעבודה אין עם מי לדבר. לא רק שהוא לא עזר לי אלא פגע בי עוד יותר".

 

עמית כעסה מאוד והאשימה את המנהל בכך שאינו רגיש וחשה שהוא חסר התחשבות בה ובצרכיה. היא הוסיפה "זה מרגיז במיוחד, כי הייתי פתוחה וסיפרתי לו בדיוק מה עובר עלי". על פניו נשמעו טענותיה מוצדקות ועוררו השתתפות ואף הזדהות אצל השומעים.

 

איך מצמצמים אכזבה?

לפני המעשה כדאי להבין שיש למעשה שלוש דרכי תקשורת. לכל אחת מדרכי פניה אלו יש את המיוחדות שלה ואת התפקיד שהיא אמורה למלא. הבנת השונות בין דרכים אלו ואופן השימוש בכל אחת מהן יכולה להקל עלינו ולחסוך מאתנו אי הבנות, אכזבות וכעס.

 

1. לשתף את האחר: שיתוף מאפשר לנו לחלוק עם האחר מצבים, רגשות, מחשבות ודעות שיש לנו.

2. להתייעץ עם האחר: התייעצות מאפשרת לנו לשמוע רעיונות ומחשבות ודרכי פעולה שניתן לנקוט בסיטואציה.

3. לבקש עזרה מהאחר: בקשת עזרה משמשת כאשר נחוץ לנו דבר מה שהשני יעשה עבורנו, יעזור לנו.

 

אז נכון, שכשעמית סיפרה את סיפורה  - קהל השומעים צידד בה; אך ניתוח האירוע מזווית של שימוש נכון בשלושת אמצעי התקשורת מציג את התמונה מעט אחרת. מה הכוונה? מה שקרה הוא שעמית שיתפה את המנהל בעובר עליה. עצם השיתוף יצר אצלה ציפייה שאצל המנהל תתעורר הבנה למצוקתה ובעקבותיה התחשבות. היה ברור לה שהיא עשתה כל מה שנדרש ממנה לעשות בנסיבות אלה על מנת לזכות באהדה, התחשבות ועזרה. משנוכחה לדעת שבמקום ההתחשבות לה ציפתה ננקטו נגדה אמצעי משמעת, התאכזבה.

  

עמית הייתה בטוחה שעצם השיתוף שלה כלל בתוכו גם את בקשתה להתחשבות במצבה ומתוך כך, לאי נקיטת סנקציות כלפיה. לאחר הדיון, הקבוצה שיקפה לה את העובדה שהיא רק שיתפה את המנהל. לא התייעצה איתו איך נכון לנהוג לגביי ההיעדרויות שלה ובוודאי שלא פנתה אליו בבקשה לעזרה.

 

חשוב לציין, זו לא רק עמית שבחרה להימנע מלבקש עזרה. מסתבר שאצל חלק גדול מאתנו, לבקש עזרה זה נושא לא פשוט הקשור לתחושת הערך שלנו ובפחד שבקשתנו לא תענה, זאת לעומת הנכונות שיש לנו, בדרך כלל, לעזור לאחר. הפחד מבקשת עזרה וההתגברות עליו הוא נושא לדיון אחר, ונרחיב עליו בעתיד.

 

חברי הקבוצה הציעו דרך פעולה למקרים דומים עתידיים: העובד יבקש לשתף את המנהל בעניין אישי. במהלך השיתוף יפרט, כי משום שמדובר בנושא שיש לו השלכות על מקום העבודה, הוא מבקש להתייעץ עם המנהל, כיצד לנהוג, כדי שהוא ומקום העבודה לא יינזקו. לכך יש להוסיף בקשה לקבלת עזרה במציאת פתרון שיתאים למקום העבודה ויביא בחשבון את צרכי המבקש.

 

במהלך כזה אנחנו יכולים להביא לצמצום אי ההבנה התקשורתית ואת האכזבה מהתגובה - וגם איננו מותירים לצד השני לנחש את כוונותינו. חשוב שנזכור כי תקשורת היא מפתח לכל מערכת יחסים - גם בעבודה.

 

 

הכותבת, דסי צוראל היא מנחה בכירה ומאמנת אישית במכון אדלר http://www.machon-adler.co.il .

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
התייעצתם, שיתפתם, או ביקשתם עזרה? שיחה עם הבוס (אילוסטרציה)
צילום: ablestock
דסי צוראל
צילום: דוב מנצר
מומלצים