שנתיים לעופרת יצוקה: "הפחד הוא אותו הפחד"

מהבית של ראובן מכלוף באשקלון רואים ביום בהיר את רצועת עזה. במהלך מבצע "עופרת יצוקה" הוא עקב אחר המתרחש מהמרפסת, וקיווה שהטילים שנחתו על העיר יהפכו לזיכרון רחוק בתום המבצע. "ראיתי את הכל מול העיניים שלי, את הקסאמים שירו לפה. חשבנו אז ששווה לסבול את כל הירי הזה כדי לגמור עם זה", סיפר באכזבה, "מי היה מאמין שעכשיו אחרי שנתיים מתפוצץ טיל קאסם ליד גן ילדים. חבל, היו יכולים לגמור עם זה".

שנתיים לאחר "עופרת יצוקה", ומרבית הגנים ומוסדות החינוך באשקלון אינם

ממוגנים, ותושבי העיר שספגו ירי מאסיבי חשים שהמהלך הצבאי החמיץ את יעדו.

"אני יודעת שהוא נמצא בגן לא ממוגן, ועליו להיצמד לקיר של מבנה ישן שהוקם בשנות ה-50'", מספרת אורלי שמלץ, תושבת העיר, שבנה בן ה-3 לומד ב"גן חרצית" - שאינו ממוגן. מדי פעם שומעת אורלי את האזעקה מאזור התעשייה הדרומי של העיר, או מיישובי האזור, ואינה יודעת מה לעשות משום שגם ביתה אינו ממוגן מפני ירי.

"הייתי בטוחה שזה נגמר אחרי מבצע "עופרת יצוקה", אבל עדיין יש אזעקות והפחד הוא אותו פחד", מספרת שרית, אם לילד אחר בגן חרצית. אחרי נפילת הרקטה מוקדם יותר השבוע סמוך לגן ילדים, החליטה שלא לשלוח את בנה לגן. "פחדתי והייתי בחרדה", סיפרה.

לרקטה שנחתה סמוך לגן הילדים קדמה רקטה בשדות הסמוכים ליישובים במועצה האזורית חוף אשקלון. ניסים לוי, בעבר בכיר בשב"כ ותושב קיבוץ גהה שבמועצה האזורית, סבור כי העובדה שישראל מאפשרת את "טפטוף" הירי מביא לאבדן כושר הרתעתה. "זו בהחלט החמצה גדולה, התחושה היא שלא סיימנו את המלאכה", הסביר. גם איברהים אלקארנוווי, בדואי תושב רהט המועסק במטבח הקיבוץ, לא רואה את הסוף. "יש עדיין ירי לצערנו, עובדה שרקטה התפוצצה פה השבוע. חשבנו שזה נגמר אבל הנה הירי נמשך".

קסאם ליד גן הילדים (צילום: צפריר אביוב)

למרות החלטת בג"ץ שלא לחייב את המדינה למגן מוסדות חינוך בעיר, באשקלון עדיין נאבקים: ראש העיר, בני וקנין, "מטייל" בין קהילות שונות בחו"ל בניסיון לממן מיגוניות שיספקו פתרון חלקי למצוקת התושבים. "מבחינתנו ברור שהיתה התקדמות, אבל לצערנו הרב לא מולאה ההבטחה למגן את מוסדות החינוך", אמר וקנין, "יש לי תחושה של פספוס והחמצה. יכלו לרסק את החמאס ולצערי הרב זה לא נעשה".

בבית הקפה של רוז'ה חטאב מתכנס הפרלמנט המקומי. גם שם נשמעת מורת רוח מהמצב הנמשך. "יש עכשיו שקט מסוים, אבל עדיין יש אזעקות ויש ירי, וזה לא נגמר וחבל כי ההרגשה של האנשים פה שזה הולך לחזור ובגדול", טוען חטאב.

תנופת נדל"ן - בצל הקסאמים

במועצה האיזורית שער הנגב מרגישים כעת בתנופת נדל"ן, בהרחבות בקיבוצים והן במשפחות שנשארות, וכך גם בשדרות הסמוכה. אבל מספר האירועים הבטחוניים באזור שער הנגב גדל פי עשרה במחצית השנה האחרונה, ו-283 אירועי ירי, מטענים נסיונות חדירה התרחשו בחודש נובמבר בלבד.

"אכן יש השפעה חיובית למבצע, יש עליה במספר המשפחות שהגיעו אלינו ומבקשות להיקלט, אבל מצד שני יש לנו כל הזמן תזכורות לכך שהיחסים עם שכנינו טרם הוסדרו", מסביר נועם שטהל מכפר, "בערך אחת לשבועיים יש אזעקה באזור, ירי ונסיונות חדירה".

"ב-2010 יש כבר עליה במספר האירועים ויש מעורבות גבוהה של החמאס, ויש רצון להביא להסלמה", מוסיף גם ראש מועצת שער הנגב, אלון שוסטר, "הבעיה המרכזית היא הפער הבלתי נסבל של קובעי המדיניות בין התפיסה שלהם את המציאות והעובדה שקו העימות לא השתנה. לכן אנו עדיין נאבקים למגן חלק מהישובים שלא מוגנו, להציב את כיפת הברזל ולא להקפיא את הסיוע לישובים".

גם בשדרות לא מרוצים מהמצב. "מבחינתנו לא סיימו כי לא פגעו בראשי החמאס. היו צריכים להמשיך את המבצע ללא כל ספק, זה לא מסתיים כי עדיין יש ירי ויש צבע אדום ויש חרדות. אין לנו טענות לצה"ל, אבל קובעי המדיניות היו צריכים לתת להם לסיים את המלאכה", טענו לקוחות במכולת של ששון שרה בעיר. 

"אמנם יש שיפור, עלייה במחירי הנדל"ן וביקוש לדירות. אבל עדיין החוסן הציבורי פה זקוק לביצורים",

אומר ראש העיר שדרות, דוד בוסקילה, "הציפייה היתה להפסקה של ירי מוחלט לאזור, וזו היתה תחושתנו, שהנה הגיע הסוף. בפועל, בחודש שעבר היו 35 שיגורים של פצצות מרגמה וקאסמים, יותר מאחד ליום. גם החודש הזה לא נופל ממנו".

מנגד, יש מי שסבורים שהמצב משתפר על אף הירי המתמשך. "בעבר אף אחד לא היה מגיע בערב, לא חגגו פה ימי הולדת לילדים כי פחדו, עכשיו אנשים באים. מגיעים גם אנשים מחוץ לעיר וזה סימן לכך שהמצב הרבה יותר טוב", מסביר רז עזרן מבעלי "קפה טובהל'ה", שמודה גם כי "עדיין כל צבע אדום מחזיר את תחושות הפחד".