איך אף אחד טרם חשב על חתן מאוזבקיסטן?
לא מדובר פה בעוד בחורה פסימית, אבל לפעמים נדמה לי שכבר פגשתי את כל הטיפוסים: הטיפולי, המתבגר, השקרן, המזדקן, המזיין, המזיין את השכל, את זה שיכול אבל לא בטוח שהוא רוצה, זה ששכח שהוא נשוי, ואת זה ששכח שיש לו ילד
ב-31 שנותיי בעולם הזה ראיתי אין ספור סרטים אמריקנים, בהם תמיד בסוף היה זוג שחי באושר עד עצם היום הזה. המציאות ועוד כמה בליינד דייטים לימדו אותי שבחיים האמיתיים הסוגיה הזאת לא פשוטה בכלל, או לפחות לא אצלי.
אני לא יודעת במי ניתן לתלות את האשמה בפער בין הסרטים בקולנוע למציאות הקיימת. אולי זה הבמאי, השחקנים, המרחק בין היבשות או שמשהו בתרגום לעברית הלך לאיבוד גם כאן, כמו בבדיחות.
אני יודעת שהחיים הם לא קומדיה רומנטית ושאני לא ג'ניפר אניסטון וגם אני לא מצפה שאיזה אביר על סוס לבן יבוא ויחטוף אותי לעבר השקיעה כשברקע מתנגן פס קול רומנטי, למרות שזה יכול להיות נחמד. הרי מה בסך הכל רובנו מחפשות? בחור טוב, חמוד, עם כוונות רציניות. נשמע פשוט, לא?!
הפכנו לתמונות עם תקציר תכונות
לפני האינטרנט, בשביל לשלוח מכתב ידענו ללכת לדואר, בשביל לדבר עם מישהו היינו מתקשרים אליו הביתה ובשביל להכיר בן זוג היינו יוצאים למועדון, מתחילים עם מישהו בבית קפה או מכירים דרך מכר משותף. אבל מאז הכל השתנה, שוק הפנויים פנויות קיבל ממדים חדשים בארץ הווירטואלית, ומבחורות ובחורים הפכנו לתמונות עם תקציר תכונות, הכל הפך לקר יותר ומנוכר. גם השפה השתנתה: ה"היי" הפך לקריצה, "אשמח להכירך" הפך להודעה עם סמיילי, ואפשר להזמין כלה בתשלום מאוקראינה.
שלא תבינו לא נכון, לא מדובר פה בעוד בחורה פסימית. מבטיחה לכם שאם תפתחו במילון את הערך "אופטימיות" תמצאו שם תמונה שלי. אבל לפעמים אני בטוחה שכבר פגשתי את כל הטיפוסים האפשריים: הטיפולי, המתבגר, השקרן,המזדקן, המזיין, המזיין את השכל, את זה שרוצה אבל לא יכול, את זה שיכול אבל לא בטוח שהוא רוצה, זה ששכח שהוא נשוי, ואת זה ששכח שיש לו ילד.
יחצ"ן מקצועי של עצמו ועם המון הבטחות ללא כיסוי
כמעט תמיד בנקודה זו מגיע משב רוח רענן ומביא עימו אריזת הפתעה חדשה ובאריזה בחור תמים למראה, יחצ"ן מקצועי של עצמו ועם המון הבטחות ללא כיסוי. ומיד לאחר מכן ההתרסקות, כמו פזמון חוזר.
לזכותי חשוב לי לציין שיכולות השיקום שלי לרוב מהירות, אבל אני מוכנה להודות באמת המרה - הכאב מצטבר. כל התחלה שלא מובילה לשום מקום משאירה שריטה קטנה על הלב, כל פרידה מוסיפה עוד לבנה לחומה שמתגבשת סביב ליבי כבר עשור.
אבל כמו בשיר, אחרי כל פזמון מגיע בית חדש ואיתו תקווה להתחלה מוצלחת יותר. וכמו שגידי גוב שואל בשיר "למה ליבך כמו קרח" : "אז אני שואל אותך ריבונו של עולם, כל כך הרבה אהבה יש בעולם – מה איתי, אתה לא יכול לסדר לי משהו?"
כן, גם חתן מאוזבקיסטן זה בסדר. לא מובן איך אף אחד לא הרים עדיין סטארט אפ שכזה...
לפנייה לכתב/ת 
ומה איתי?
צילום: Index Open
מומלצים
