ברחובות תל אביב אספתי זכרונות שכתבתי

"העיר היא אוסף הזכרונות של כל האנשים שחיו וחיים בה": זה המוטו העומד מאחורי פרוייקט נסיוני בשם "זכרונות תל אביב", המנסה לאסוף את הזכרונות של העיר, ולמקם אותם במקום שבו הם נוצרו בעיר.

קרוב לוודאי שאם שוטטתם ברחובות תל אביב בשבועות האחרונים, נתקלתם בדפי זכרונות המודבקים במקומות שונים בעיר. זכרון אחד מדבר על נשיקה ראשונה ליד כיכר מסריק או על החתול שטיפס על העץ וסירב לרדת בשדרות רוטשילד או על הומלס סביב שנעלם מהספסל הקבוע שלו בגן מאיר. אם ניסיתם להבין את פשרם של הזכרונות הייתם נתקלים בתחתית הזכרון בכינוי של בעל הזכרון וכתובת אתר המפנה אותנו להזין בעצמנו זכרון משלנו.

על היוזמה אחראית אודין שדמי (26), סטודנטית לתקשורת חזותית בשנקר שיצרה את הפרוייקט הנסיוני במסגרת קורס "שפה אישית" בשנקר בהנחיית דקל בוברוב. אגב, מטרת הקורס הייתה לבצע התערבות במרחב ציבורי, ובעוד שהקורס כבר נגמר, שדמי מצאה את עצמה ממשיכה להחיות את הפרויקט ולתלות את הזכרונות שממשיכים להגיע אליה.

• הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אתר לאשה
  

מתעדת בתל אביב, גדלה בירושלים

"לא גדלתי בתל אביב, ואין לי זכרונות מכל פינה בעיר כמו שיש לי בירושלים, עיר הולדתי", מספרת שדמי. "גם קצת הרגשתי, שתל אביב היא עיר אחרת במובן הזה: שום דבר לא נצחי בה. היא עיר מעבר במובן הזה להרבה אנשים. באים כצעירים לחיות בה, ואחרי תקופה ממשיכים הלאה. ברור לי שזה לא נכון, שישנם אנשים רבים שמשתקעים בעיר, אבל באזור בו אני גרה, מרכז תל אביב, רואים בעיקר צעירים שחולפים על פני העיר בלי להשאיר סימן. ובדיוק מהמקום הזה יצאתי - מתוך רצון שהאנשים ישאירו בעיר סימנים, שהעיר תקבל עוד שכבה של האנשים שחיו בה".  

זכרון אחד, נשיקה ראשונה, מזכרת לנצח.

• איך עובד התהליך?
  

"הקמתי אתר אינטרנט פשוט, שמשמש להכנסת זכרונות. רציתי שזה יהיה אנונימי ככל האפשר, כדי שאנשים ירגישו נוח לשתף. כמו כן, היה לי חשוב שהפרוייקט לא יהיה מקושר אלי ישירות, אלא יהיה שייך לעיר. הפרוייקט הזה הוא סוג של קתרזיס: אדם, שהיה לו זיכרון קשה, משמעותי או נעים ממקום ספציפי, יכול לשחרר אותו ולהשתחרר ממנו. המקום הוא זה שיחזיק את המטען הרגשי של הזיכרון, ולא האדם. פרסמתי מעט את האתר, בטוויטר, בפייסבוק ובמיילים ומהר מאוד התחילו להגיע הזכרונות. כל זיכרון עיצבתי ותליתי במקום שבו הוא נוצר. העיצוב היה מינימלי, מתוך רצון לשמור על קו נקי שיתן מקום למילים ולא לעיצוב.

בתל אביב הזכרון נחקק לרגע אחד

• איך החלטת על מיקום ההדבקה המדוייק?
  

"היה לי חשוב מאוד לתלות את הזכרון במיקום כמה שיותר מדוייק. הבנתי, שפחות איכפת לי אם אנשים רבים יחשפו לזיכרון, אלא היה לי חשוב שהמיקום בו אני תולה את הזיכרון הוא המקום בו הוא נוצר. כל זיכרון תיעדתי אחרי התליה. ידעתי, שיש סיכוי שמישהו יוריד אותם, או שהם יעלמו מסיבה זאת או אחרת, והיה לי חשוב שיהיה תיעוד. כמה ימים אחרי שתליתי את כל הזכרונות היה סופשבוע של מזג אוויר סוער. בימים שאחריו, כמעט כל הזכרונות נעלמו. מה שלא הורידו האנשים הוריד הגשם. מצד אחד, זה קצת חבל, כי קיוויתי שמי ששלח זיכרון יוכל ללכת למקום בו הוא נוצר ולראות אותו שם. מצד שני, יש משהו לירי בסיטואציה הזאת בעיני. אחרי שעשיתי את הפעולה של לשחרר ממך את הזיכרון, העיר משחררת אותו ממנה לגמרי". 

מה הזיכרון שלכם מהעיר?

עד היום נשלחו לאתר זכרונות תל אביב, כ-120 זכרונות כשמתוכם נתלו מעל כ 80 זכרונות. "במצב האופטימי, הזכרונות היו נשארים תלויים לנצח, והייתי ממשיכה את הפרוייקט עוד ועוד עד שכל פינה בעיר תצבור את הזכרונות שלה. אבל כנראה, שהעיר הזאת בנויה למשהו אחר: זיכרון נחקק בה לרגע, היא מתבוננת בו ומקשיבה לו. אחרי שהרגע חולף היא משחררת את הזיכרון לאוויר. הנחתי שתל אביב שראיתי לפני הפרוייקט היתה עיר חסרת זכרונות ורגש. עכשיו אני מבינה, שיש בה הרבה זכרונות, היא רק לא נותנת להם להשאיר בה צלקות".

זכרונות בכיכר דיזנגוף וכיכר רבין בתל אביב. (צילומים: אודין שדמי)

עוד בסוף השבוע באתר לאשה:

כניסה בחינם ליריד המעצבים ועוד מכירות ברחבי הארץ

קר בחוץ, חם בפנים: רעיונות למרקים נהדרים שתכינו ברגע

מחפשים אהבה? סדנה אינטרנטית במתנה, שווה לנסות