שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    שגריר אריתריאה: "התרענו, עכשיו שאו באחריות"

    ממשלת אריתראה החליטה לשנות את המדיניות לגבי אזרחים ממדינתה השוהים בישראל. בניגוד לבקשה הראשונית להחזירן לארצם, כעת אריתריאה לא מעוניינת לקבלם חזרה אלא אם יבקשו בעצמם לחזור. "עכשיו כבר מאוחר מידי", מספר שגריר אריתראה בישראל, טֶסְפָמָרִיָם טֶקֶסְטֶה דֶּבָּס, בראיון ראשון

    מאז 2006, כשראשון המסתננים מאריתראה חצה את הגבול לישראל, נכתבו וצולמו עשרות כתבות המספרות על העריצות במדינה, על קיפוח זכויות האדם, העדרה של דמוקרטיה בפועל ואיסור על עיתונות חופשית. בעוד בארץ מתנהלות הפגנות בעד ונגד שהייתם של יוצאי אריתאה, מדינה עימה מנהלת ישראל מערכת יחסים דיפלומטית, עד עתה לא נערך ראיון רשמי עם שגריר אריתראה בישראל טספאמרים טקסטה דבס, ולא נתבקשה ממנו תגובה על כניסתם של כמאה וחמישים אזרחים ממדינתו מידי יום, לשטחי ישראל. 

     

    ישנן הרבה נקודות דמיון בין ישראל ואריתריאה. במדינה הקטנה הממוקמת במזרח אפריקה במרחק של כשעתיים טיסה מהארץ, מתגוררים מעט יותר מארבעה וחצי מיליון איש. אריתריאה גובלת בג'יבוטי, באתיופיה ובסודן, כשהיחסים עם שכנותיה כפי כשמגדיר השגריר, הם "לא שלום, לא מלחמה". את עצמאותה היא קיבלה ב-1993, לאחר מלחמת שחרור נגד אתיופיה שנמשכה יותר מ-30 שנה. אז גם נשלח לראשונה שגריר ישראלי לבירה אסמרה.

     

    בניגוד למדינות אפריקניות אחרות, העובדה שהאוכלוסייה מורכבת מתשע קבוצות אתניות הדוברות שפות שונות, ובעלות תרבות ודת שונה, לא הביאה למלחמה פנימית בין האזרחים. מלחמת העצמאות רבת השנים יצרה אחדות לאומית בין השבטים השונים, וכמדינה חילונית שמחצית מהתושבים מוסלמים ומחציתה נוצרים, אריתריאה רואה בישראל ידידה ומודל לחיקוי להתנהלות מדינה צעירה בראשית דרכה. 

     

    דמוקרטיה? לא בכל מחיר

    דבס מספר בגאווה על משאל העם שנערך מיד עם קום המדינה, בו כתשעים ותשעה אחוז מהבוחרים הצביעו בעד הנשיא המכהן גם היום איסאיס אפוורקי. אבל מאז הדמוקרטיה מתעכבת, הבחירות שנקבעו לא מתקיימות והעיתונות במדינה, אינה חופשית. אחת הסיבות להגירה מאריתריאה, אחת המדינות העניות בעולם, היא חוסר הרצון לשרת בצבא. לפי החוק קיים שירות חובה של של שנה וחצי לגברים ונשים. בפועל בעקבות "מצב החירום" שהוכרז במדינה בעקבות התחממות הגזרות עם גיבוטי ואתיופיה "שמישהו מצטרף לתוכנית הלאומית הוא נשאר שם עד שנהיה במצב טוב יותר". המדינה מעניקה לחיילים דמי כיס ואת המשכורות המיועדות להם היא מעבירה ישירות למשפחת החייל, לרווחת רעייתו וילדיו.

     

    "אסור לכפות דמוקרטיה על מי שאינו מוכן לכך", מסביר השגריר. "ראינו מה קרה לשכנותינו באפריקה שניזונו מסיוע חוץ, התנוונו ופיתחו מלחמות פנימיות בין שבטים שפגעו קשות במדינה. אנחנו בונים עכשיו את עצמנו, לא רוצים להתבסס על סיוע חוץ אלא על מקורות שלנו, להיות עצמאיים. המערב עושה נגדנו פרופוגנדה ודמוניזציה בגלל שאנחנו מסרבים להיות תחת חסותו ומעוניינים לקיים את עצמנו בעצמנו ללא סיוע מבחוץ", הוא מסביר. "מאשימים אותנו שאנחנו לא דמוקרטיה ושאין אצלנו עיתונות חופשית, יש צורך בבשלות של עם כדי להגיע לדמוקרטיה. האנשים חייבים חינוך. מים נקיים ועבודה שתפרנס אותם, ועל זה אנחנו עובדים עכשיו. חינוך היא הדרך לדמוקרטיה ומדובר בתהליך", הוא מדגיש." אסור לכונן דמוקרטיה 'בכל מחיר' למרות שהמערב מטיף לכך, זאת גם אחת הסיבות שמציגים אותנו באופן שלילי ומטעה בעולם".  

     

    מסתבר שלא רק בישראל ממחזרים את הפתגם שטבע בן גוריון "אום שמום" אלא גם באריתריאה. המתח עם המדינות השכנות המלווה בחוסר מעש של האו"ם, הוביל לדברי השגריר לחוסר אמון בארגון וביכולתו לפעול." UN זה לא United Nation, הוא טוען, זה United Nothing". 

     

    ואותו האו"ם הוא זה המציג לדבריו באריתריאה מצג שווא על המערב, ובמערב מצג שווא אודות אריתריאה: "מספרים לאזרחים אצלנו שהמצב בישראל מצוין ושכדאי להם להגיע לשם, שימתינו להם ארגוני סיוע ועורכי דין וידאגו להם", הוא מפרט. "לעולם מספרים שמדובר בפליטים, אלו לא פליטים, אלו מהגרי עבודה שמחפשים לעצמם חיים טובים יותר. כבר בגיל בית ספר ילדים שומעים על ישראל ורוצים להגר ולעבוד בה, לעשות הרבה כסף עבור המשפחה שלהם, גל ההגירה הזאת לא יסתיים בקרוב".

     

    לשאלה מי האחראי למצב עונה נחרצות השגריר "ממשלת ישראל", הוא מסביר שעוד ב-2006, כשראשון האריתראים הגיע לכאן הוא ביקש מישראל להחזיר אותם למדינתו. "אם יש בעיה אתנית, או דתית, כדוגמת קניה או חוף השנהב, אפשר להבין שמדובר בפליטים. ישראל לא עושה את ההבחנה בין המסתננים השונים. גם אתיופים מגיעים לישראל ומתחזים לאריתראים כי כך הם מקבלים אשרת שהייה. האנשים האלו הגיעו לכאן פשוט לעבוד כדי שיהיו להם חיים טובים יותר".

     

    לא רוצים אותם חזרה

    מדיניות ממשלת אריתריאה שדגלה בהחזרת הפליטים למולדתם השתנתה לאחרונה. "בהתחלה ביקשנו שיחזרו, אבל עכשיו זה הפך למסה, פשוט מסה של אנשים 17, 18 אלף איש. הפתרון היה מאוד פשוט בהתחלה, בסוף 2006, את הראשון שהגיע היה צריך לשלוח חזרה לאריתריאה".

     

    ועכשיו? "מאוחר מידי עכשיו".

    עכשיו אתם לא רוצים אותם חזרה? "לא, לא. אם מישהו יגיע למשרד שלי ויבקש לחזור הביתה, אני אסכים לשלחו חזרה. אם מישהו, לא מרצונו החופשי, יוכרח לחזור מישראל, אנחנו נסרב. גם כיום מגיעים כאלו שה'חלום הישראלי' התנפץ בפניהם והם מבקשים לחזור הביתה ואני מסייע להם. אבל בניגוד למדיניות הראשונית שלנו, כעת אנחנו לא מעוניינים באזרחים אריתראים שיגורשו בניגוד לרצונם. מדובר באנשים שחלומותיהם וציפיותיהם שונות, הם יפגעו במורל הלאומי ויביאו איתם חזרה לאפריקה תסכול ומרירות כתוצאה מהפערים הגדולים בין התרבויות.

     

    אנחנו רואים בהם 'אורחים שהוזמנו על ידי ישראל'. בעצם העובדה שבחרתם לא לגרשם מההתחלה נוצרה תופעה הולכת וגוברת של אריתראים נוספים שמעוניינים לשפר את איכות חייהם ולהגיע לישראל. כל עוד אתם מאפשרים להם להיכנס אתם אחראים עליהם ואני מבקש לדאוג לאורחים שלכם גם לעבודה ותנאים נוחים".

     

    דבס מלין על חוסר התקשורת עם הממשלות בישראל "במהלך כל שנות שהותי בישראל איש מהממשלות, הקודמת או הנוכחית, לא התייעץ איתי או עם גורם כלשהו בממשלת אריתריאה, כיצד ניתן לקדם פתרון למצב סבוך זה. בהתחלה התלוננתי בפני ממשלת ישראל, אמרתי שזאת לא הולכת להיות בעיה פשוטה. לישראל יש הרבה בעיות ביטחוניות, במיוחד מסיני וסודן, כשהאנשים האלו מגיעים לסודן, או כשהם מגיעים לסיני, כל אחד יכול לתמרן אותם. להביא פצצה או לעשות עבודת ריגול. תודה לאל זה עוד לא קרה, אבל הצגתי את זה בפני ממשלת ישראל, התרעתי בפני ממשלת ישראל, אם בעיה כזו תתעורר, לפרוטוקול, אנחנו לא נהיה האחראים לכך".

     

    חייבים לפתוח בדיאלוג בין שתי הממשלות

    "מדובר במדינה בעלת חשיבות אסטרטגית עצומה למדינת ישראל. מסביר סגן שר הבטחון לשעבר, אפרים סנה, שהיה מראשוני הישראלים שהגיעו לאריתריאה. "הנשיא אפוורקי הוא מנהיג כריזמטי, הוא הבן גוריון של אריתראה, איש בעל חזון המעדיף לסמוך על עצמו", הוא מסביר. "במידה מסוימת בשנותיהם הראשונות הם רצו לחקות את המודל הישראלי, בעניין הדמוקרטיה זה לא כל כך הצליח, אבל בניגוד לרוב מדינות אפריקה יש שם אנשים צנועים ונשיא שלא גונב מהעם. זאת מדינה חילונית ולכן יש שם מוסלמים ונוצרים אבל אין בה פונדמנטליזם".

     

    "אריתראה נמצאת בנחיתות גדולה מאוד מבחינת כוח אדם, הם רואים עצמם דומים לנו כמדינה קטנה עם אויבים גדולים", מרחיב סנה. "העובדה שהמדינה מקילה על מהגרי עבודה מאריתראה לעבוד בארץ, ואינה מחזירה את האריתראים לאריתריאה, כמו שאנחנו עושים עם מדינות אחרות איתן יש לנו יחסים דיפלומטיים, גורמת לאריתראה נזק כפול. היא פוגעת במה שאריתראה תופסת כאינטרס הלאומי שלה ומעודדת "ירידה מהארץ" מבחינתם".

     

    "אין לנו הרבה מדינות ידידותיות בים האדום, ואנחנו מתנהלים כאם בטעות. יש לנו הרבה מה להפסיד", הוא מדגים, "למשל  מטוסינו שנוסעים מזרחה, עוברים מעל אריתראה". יש כאן בעיה. צריך לפתוח בדיאלוג בין שתי הממשלות, מדובר בממשלה שיש לנו איתה יחסים דיפלומטיים. חייבים להתחיל בדיאלוג ולהבין איך פותרים את זה".

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מדינה קטנה עם אויבים גדולים
    צילום: באדיבות ISRAELI FLYING AID
    מצב חירום עד להודעה חדשה
    צילום: שלומית שרביט
    שגריר אריתראה , אריתראה
    צילום: שלומית שרביט
    רוח טובה
    יד שרה
    כיתבו לנו
    מומלצים