שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    אלקטרוניקה קרובה ללב

    ג'יימס בלייק בן ה-22 מסתמן כאחד היוצרים המרתקים בבריטניה. בעזרת אלקטרוניקה מינימליסטית ושירה עתירת אפקטים הוא יוצר כמוסות קסם

    כמה פעמים בשנים האחרונות פגשת מוזיקאים שבאמת הביאו משהו חדש משלהם לאופן שבו חווים, מאזינים או מייצרים מוזיקת פופ? וכמה פעמים נדרשת להאזנות נשנות על מנת לסגל את האוזניים לדבר החדש הזה, כשבמבחן הזמן הסתבר שמעבר לחומות ההתרגלות לא חיכה שום דבר שבאמת היה שווה את הסבלנות?

     

    אז הנה, סוף כל סוף נוחת אחד כזה שכן ראוי להתאמץ למענו, משום שיש לו שפע של יופי להעניק בחזרה. ג'יימס בלייק הגיע למקום השני בתחרות "הצליל של 2011" של ה-BBC, וברור שהוא עתיד להיות אחד היוצרים המרתקים של השנים הבאות.

     

    בלייק מבצע את שירה של פייסט "Limit To Your Love" 

     

    בלייק, בן 22, גדל בלונדון והוציא שלושה אי.פיז שקיבלו תמיכה משדרים אנגלים מובילים כמו ג'יילס פיטרסון וזיין לואו. בחודש הבא הוא ישיק אלבום בכורה מצוין שכבר זלג לרשת. הוא ניגן פסנתר מילדות, למד מוזיקה פופולרית בגולדסמית' קולג' בעירו, ועבד כדי.ג'יי.

     

    אבל המידע הזה לא באמת מכין את האוזניים והנפש לאמנות שלו. בהתחלה היא נשמעת כאילו מישהו מנסה לחבל במילים, בלחן ובשירה, באמצעות כל מיני ביטים וסינתים ושכבות של קולות דגומים שמתפרעים ברקע ושלכאורה מופיעים ונעלמים באופן אקראי לחלוטין. מהר מאוד עולה התהייה שמא בלייק מתכוון להעיק, להקשות, להכביד. אבל אחרי תקופת ההסתגלות, פתאום מתבהר היופי המקורי והנדיר בארכיטקטורת הצליל שלו ומתברר שהמהומות השקטות ברקע של הלחן והקול האנושי הן לא פחות מביעות, מחויבות, רגישות ומדויקות מכל מה שמתרחש בחזית.


    בלייק. דומה לסקוט ווקר, נשמע כמו רוברט ווייאט 

     

    בלייק אמר למגזין "פיצ'פורק" ש"אנשים מתחילים להתרגל למחשבה שהדרך לטפל בשירים אינה חייבת להיות מסורתית. אם יש לך מנגינה חזקה, אתה יכול לארוז אותה בכל דרך שתרצה, והיא עדיין תחדור למאזין". לכאורה נשמע פשוט, אבל עובדה שרק קומץ אמנים מסוגלים לזה, ושעל כל ג'יימס בלייק או גונג'הסופי או פליינג לוטוס או גאסלאמפ קילר יש מאות יוצרי אלקטרוניקה פסאודו-אינטלקטואלים שתמיד ימצאו מי שיתפעם ממשחקי הכפתורים והתוכנות שלהם למרות שאלו ברובם שכלתנים, עקרים רגשית ונטולי להט. אבל חבל להיות שליליים, כשבעולם נולדות כמוסות קסם כמו השירים של בלייק.

     

    מחפש מקום בעולם

    יש לו תווי פנים שמזכירים מאד את אלו של סקוט ווקר הענק, ומשהו בתמונות הצליל העצובות ומסויטות ומודרניות שלו מזכיר כמה עבודות עבר של ווקר. אלא שקולו הגבוה מזכיר, אם כבר, את אלה של רוברט ווייאט או אנתוני האגרטי.

     

    הוא לא רק שר, ולא רק מייצר כמה הרמוניות קוליות יפהפיות, אלא גם דוגם את קולו ואחר כך שותל מקטעי הברות ומילים במקומות מאוד מוזרים, מה שאולי נועד לאייר את תחושות הבדידות והקונפליקטים שעולות ממרבית השירים. הדובר בשיר נאלץ לא רק לברר את עצמו לעצמו, הוא גם מחפש מקום בעולם, תוך שהוא מפלס דרכו מבעד לשלל הקולות סביב.

     

    הסינגל הראשון שכבר יצא מהאלבום הקרב, שיישא את שמו, הוא ביצוע מחודש ויפה לשיר של פייסט, "Limit To Your Love". בשני, שייצא בקרוב, "Wilhelm's Scream", השירה של בלייק קרובה למלמול-קינה-תפילה שהמציא ואן מוריסון לפני יותר מארבעים שנה, כשמיזג בין בלוז וסול ומוזיקה קלטית.

     

    בלייק טוען שהושפע מאוד מג'וני מיטשל, בון אייבר ולורה מארלינג, וסיפר ש"בפעם

    הראשונה שיצאתי לערב דאבסטפ, שכחתי לגמרי שהגעתי עם חברים. המוזיקה סחפה אותי ורקדתי לבדי שלוש שעות". אבל בלייק הוא הרבה יותר מאשר סך ההשפעות עליו, והמוזיקה שלו יכולה להזכיר לפרקים עוד שלל אמנים כמו Talk Talk, לורי אנדרסון ו-Burial, ואפילו את הכישוף הפרינסאי של "Under The Cherry Moon".

     

    בלייק אלוף בלשמור את האלקטרוניקה שלו קרובה ללב, ובלצאת גדול תוך שהוא שומר על מינימום של כלים ותפקידים. הוא לא פחות "אינטימי", "קרוב" , "אישי" ו"מרגש" מכל יוצר-מבצע שחובק גיטרה אקוסטית או יושב ליד פסנתר. בשיר "Lindesfarne I", בלייק מייצר אינטימיות, תוך שימוש כמעט בלעדי בקול אנושי שעבר דרך פילטרים שונים, ובקולות רקע שנשמעים לא פחות חייזריים ממנו, או אולי לא פחות מחוברים למכונת הנשמה ומכשירי החייאה. אלו כמעט שלוש דקות של כמעט שקט מוחלט, ודומה שבלייק אכן מגלה עבורנו מחוזות ואפשרויות חדשים של אינטימיות, או לפחות של החתירה האנושית לאינטימיות, שנשמעים סופר עדכניים.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    האלבום של בלייק. יופי מקורי ונדיר
    ג'יימס בלייק
    לאתר ההטבות
    מומלצים