שולמית אלוני: ברק אכן דומה לבן גוריון - בגובה
שר הביטחון נימק את פירוק מפלגת העבודה בתואנה ש"בן גוריון ושרון גם עשו זאת". יו"ר מרצ לשעבר דווקא חושבת שמדובר בפילוג על רקע פוליטי ולא אידיאולוגי: "שיפסיק לבלבל בשכל". מזכיר ממשלתו של שרון: "אין בכלל מקום להשוות"
בהכרזתו הבוקר (יום ב') נאחז אהוד ברק בקרני ההיסטוריה כבסיס ללגיטימציה למה שנראה כפירוק מפלגת העבודה, כשהצהיר: "שרון עשה את זה, בן-גוריון עשה את זה וגם פרס עשה את זה". מאז קום המדינה, פיצול מפלגות אכן היו מנת חלקם של נפילים פוליטיים. חלק קטן מהמפלגות שרד, חלק נעלם והיו כאלה שנולדו תחת שם אחר. האם זו סופה של מפלגת העבודה? הצצה להיסטוריה יכולה אולי לרמוז על התשובה.
מפלגת העבודה מתפרקת:
- ברוורמן: פניתי לזקן השבט בן אליעזר להיות יו"ר
- משה שחל: מפלגת העבודה - כמו תוניסיה"
- בואו להגיב על המפץ הגדול בעמוד של ynet בפייסבוק
- בואו להגיב על המפץ הגדול בעמוד של ynet בפייסבוק
הראשון מבין מפלגי המפלגות הגדולות אכן היה ראש הממשלה הראשון, דוד בן-גוריון. הימים היו ימי ההגמוניה של מפלגת מפא"י, שמאז שקמה המדינה, שלטה ללא עוררין בפוליטיקה הישראלית. אולם, פרשת "עסק הביש" שנחשפה בתחילת שנות ה-60 עוררה סערה במפלגה, ובמהרה התחלקה המפלגה למחנות. "היה ויכוח גדול אם להקים ועדת חקירה על 'הפרשה'. בן-גוריון היה בעד אחרים היו נגד, וזה היה קרע גדול", נזכרה בשיחה עם ynet שולמית אלוני, מוותיקי מפלגת העבודה ויו"ר מפלגת מרצ לשעבר, שבאותו זמן הייתה חברה במפא"י.
בשנת 1963 הודיע בן-גוריון על פרישה מהמפלגה, וכבר בבחירות לאחר מכן חלה ירידה בכוחה של מפא"י בראשות לוי אשכול מ-47 מנדטים ל-42. על אף שפרש, המחלוקת בין בן-גוריון לאשכול נמשכה והגיעה לשיאה בוועידת מפא"י בפברואר 1965. צירי המפלגה דחו את דרישתו של בן-גוריון להקים ועדת חקירה וחודשים ספורים לאחר מכן, העדיפו שוב שאשכול יעמוד בראש המפלגה.
"הייתה שם מלחמת עולם בין בן-גוריון לראש הממשלה אשכול ויעקב שפירא (עמד בראש בית הדין המפלגתי באותה התקופה – ר"מ) על עניין ועדת החקירה", נזכרת אלוני. "בן-גוריון החליט לפרוש ולהקים את רפ"י, ובמהרה הצטרפו אליו שמעון פרס, משה דיין, וקבוצה גדולה נוספת. זה היה מאוד דרמטי. בהתחלה נבהלנו מהמפלגה החדשה שקמה, אבל היא לא הצליחה לפרק אותנו". ואכן, בבחירות לכנסת השישית שנערכו בנובמבר 1965, זכתה רפ"י לעשרה מנדטים בלבד.
כתוצאה מהפיצול, באותן בחירות התמודדה מפלגת מפא"י תחת השם "המערך", וגרפה 45 מנדטים. השלכות הפיצול לא נעצרו כאן, וב-1968 נולדה מתוך המפלגה תנועת שמאל חדשה – "מפלגת העבודה". לטענתה של אלוני, בעוד שהוויכוח שהביא לפיצול המפלגה דאז היה על רקע אידיאולוגי, הפיצול במפלגת העבודה הנוכחית הוא על רקע פוליטי. "הדמיון היחיד בינו לבין בן גוריון זה הגובה שלהם. שלא יבלבל בשכל, וזה כל מה שאני יכולה לומר", מסכמת אלוני.
אריאל שרון: המקים והמפרק של "הליכוד"
שתיים מהטלטלות המפלגתיות המשמעותיות ביותר בפוליטיקה הישראלית מתנקזות לאיש אחד: ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון, המקים והמפצל של מפלגת הליכוד. בשנת 1973 פרש שרון מצה"ל, והצטרף למפלגה הליברלית. באותו הזמן, היה מצוי יו"ר האופוזיציה דאז, מנחם בגין ז"ל, באי וודאות פוליטית, לאחר שהפסיד כמנהיג הימין בשבע מערכות הבחירות האחרונות. בגין, אשר העריץ את כושר הביצוע של שרון, נתן ידו למהלך הפוליטי שהוביל.
היה זה שרון שאיחד בין גח"ל (איחוד מפלגת "חירות" ו"המפלגה הליברלית"), הרשימה הממלכתית, המרכז החופשי והתנועה למען ארץ ישראל השלמה לרשימה חדשה: "הליכוד". הבחירות, שהתקיימו בצל מלחמת יום הכיפורים הביאו את גוש הימין החדש להצלחה חסרת תקדים - 39 מנדטים. ארבע שנים מאוחר יותר, המפלגה בראשותו של בגין זכתה לראשונה בבחירות. בשנת 1999 נבחר שרון ליו"ר הליכוד, ובשנת 2001 גבר על יו"ר העבודה ברק, בדרך לראשות הממשלה.
ב-2005, בימים שלפני תוכנית ההתנתקות של שרון התרחשה רעידת האדמה הפוליטית המשמעותית בשנים האחרונות שאף כונתה "המפץ הגדול". קבוצה מתוך הליכוד, אליה הצטרף בשלב מסוים שר האוצר דאז נתניהו, התנגדה למדיניות ששרון הוביל וזכתה לכינוי "המורדים". למרות שהצליח לשרוד מבחינה פוליטית, לשרון ולאנשיו היה ברור שהקרקע עליה נשענת המפלגה וגם הממשלה רעועה, ובדיונים סגורים וחשאיים בחוות השקמים התבשל מהלך ההקמה של מפלגת קדימה.
"יותר 'פריש מיש' ממהפך"
ישראל מימון, מזכיר הממשלה לשעבר, היה חלק מהמעגל המצומצם של מתכנני מהלך הקמת "קדימה". בשיחה עם ynet, הזכיר מימון כי המהלך של שרון זכה לתמיכתם של לא רק שרי הליכוד, אלא גם להצטרפותם של שמעון פרס, חיים רמון ודליה איציק, מעמודי התווך של מפלגת העבודה. הוא גם דחה את התבססותו של ברק על מעשה שרון כתקדים. "אין שום מקום להשוואה בין השניים, אפילו לא בקצה של הקצה", אמר.
שרון בחוות השיקמים. "המהלך התבשל לאורך זמן" (צילום: יוסי רוט)
"שרון עשה את המהלך על רקע תוכני-אידיאולוגי עמוק, בזמן המחלוקות על ההתנתקות והמהלך מדיני. פה אין מהלך מדיני וגם לא תוכני, אלא מתוך ההתנהלות והעימותים במפלגה", אמר מימון.
"אי אפשר להשוות בין מהלך פרישה שנועד לעשות מהפך להוביל לקראת בחירות, למהלך שמטרתו לקבע את המצב הפוליטי. שרון עוד באותו היום היה אצל הנשיא והוביל את המערכת לבחירות. פה זה יותר 'פריש מיש' ממהפך".
מזכיר הממשלה לשעבר מספר כי המהלך של שרון תוכנן ביסודיות, וזכה ללגיטימציה רחבת היקף. "זה לא מהלך שנבנה ביום בהיר אחד, זה התבשל לאורך זמן. המהלך היה מאוד מחושב מתחילתו ועד סופו, לא היה בו שום דבר מקרי כולל החלק המשפטי והפוליטי. כל סקר שבחנו הראה כי ישות פוליטית חדשה בראשות שרון תניב 40 פלוס מנדטים. אני לא רואה את ברק מביא היום 40 מנדטים. זה ההבדל בין מהלך-המנע של ברק, למהלך שבא ליוזם וליצור ריאקציה פוליטית".
לפנייה לכתב/ת 
