האם אנחנו מוכנים לחיות עם הפגמים של האחר?
אליזבת גילברט, מחברת הספר "להתחתן", אומרת שהשאלה אינה אם אתה אוהב את הדברים הטובים בבן זוגך, זו הרי לא חוכמה גדולה. מי שלומד לעשות פשרות, להסתגל לאחר למרות פגמיו, הוא שיצליח כנראה להחזיק מעמד
אהבה היא הכי חשובה, אבל לא מספיקה.
יכול להיות שהייתי צריכה להבין את זה כבר מזמן. טוב, נו, אני קצת איטית. אולי זה מפני שלחבר הרציני הראשון שלי, בגיל 20 וקצת "נגמרו הפרפרים". כלומר, שם בפירוש נגמרה מערכת יחסים של כמה שנים בגלל שהאהבה מצידו מיצתה את עצמה.
אז עוד חשבתי שאהבה ענקית כמו שהיתה לנו לא יכולה ללכת לשום מקום. מה גם שאצלי היא רק הלכה וגדלה. גם 20 שנים אחרי, עדיין קשה לי לתפוס איך מישהו שהיה הכל עבורך פתאום הופך להיות משני או חסר משמעות. לא סתם קשה למצוא לאהבה הגדרה אחת. היא בעצם אמורפית ומאוד מאוד חמקמקה.
צפיתי בראיון עם אליזבת גילברט, מחברת רבי המכר "לאכול, לאהוב, להתפלל" ו-"להתחתן". האשה הזאת משכה עשרה מיליון קוראים ברחבי העולם וזכתה להיות מגולמת על ידי ג'וליה רוברטס בסרט הוליוודי. יש לה תובנות לא רעות בכלל, אם אתם שואלים אותי. על פי המחקר שערכה, בנישואי אהבה, המודל אליו אנחנו מכוונים היום בחברה המודרנית, יש עלייה מתמדת באחוז הגירושים ביחס לנישואי שידוך.
אז אמנם אצלי נישואי שידוך עדיין מקוטלגים כסוג של כפייה בחלק הפרימיטיבי יותר של החברה, ואני חושדת שיש שם פחות גירושים מאותה סיבה בדיוק. אות הקלון על המשפחה, הפחד למרות את פי אב המשפחה וכדומה. סוג של השלמה עם מצב נתון ללא צורך במחשבה מרובה על האם זה נכון לי או לא. עם זאת, המסקנה של אליזבת גילברט, ואני נאלצת להסכים, היא שאהבה היא חלק חשוב מאוד בזוגיות, אבל היא לא אבן יסוד חזקה מספיק בשביל להחזיק קשר לאורך שנים ארוכות.
גילברט טוענת שאנשים יכולים לחיות זה עם זה לאורך שנים ארוכות כשזה "סידור עסקי", אבל כשזו "עסקת אהבה" והאהבה משתבשת - אנשים לא מצליחים להתמודד עם האכזבה. היא מדגישה את חשיבותה של הימצאות האהבה כגורם חיוני בקשר, אבל סבורה שיש עוד שלושה מרכיבים חשובים שקשר צריך על מנת להחזיק מעמד:
קשר כלכלי. לדבריה, כל מי שהתגרש פעם והגיע לפשיטת רגל יודע כמה זה חשוב. כשהכוונה אינה בהכרח ששני בני הזוג יביאו איתם הון שווה לזוגיות, אבל בהחלט שיידעו להסתדר ביחד בתחום הזה.
קשר ממשלה/דת/מיסטיות. גם בתחומים האלה חשוב שתהיה התאמה כלשהי.
קשר בין שתי משפחות. כולנו יודעים כמה סכסוכים זוגיים נגרמים על רקע המשפחה הגרעינית של בן הזוג. מישהו קרוב אליי תמיד טען שאילו זה היה רק הוא ובת זוגו - הם לא היו רבים מעולם. אבל מאחר שאנחנו לא חיים על אי בודד, זה אף פעם לא יהיה רק אנחנו ובני הזוג, לכן חשוב שגם המשפחה סביבנו תהיה תומכת ולא מסכסכת.
גילברט טוענת שחשוב שכל התחומים האלה יהיו בריאים ושזה לא יהיה רק "אני ואת ננצח יחד את כל העולם", סטייל רומיאו ויוליה.
הקשרים הממושכים בהם הבחינה גילברט מסביבה לא נסובים סביב איזו נוסחת קסם להסתדר יחד, אלא יש בהם עבודה יומיומית ומתמדת על הקשר. לא מפליא, אם כך, שהספר "להתחתן" (יצא בתרגום עברי בהוצאת זמורה-ביתן) נקרא באנגלית "מחוייבים".
אחרי שגם הקשר האחרון בחיי לצערי הסתיים באהבה גדולה שלא ניצחה, אני חייבת להסכים שזו כנראה שאלת המפתח. מישהו חכם אמר לי פעם שאנחנו נמצאים עם מישהו למרות ולא בזכות. זו בעצם דרך נוספת לומר את אותו דבר. אף אחד הרי לא באמת יכול להיות מושלם עבורנו מכל בחינה. כולנו יכולים לעשות רשימות של טוב ורע אצלנו ואצל בן הזוג שלנו. אבל מסתבר שישנם פגמים כבדים מאחרים, שאפילו אם רשימת הטוב תהיה ארוכה יותר משמעותית מרשימת הרע, יהיו אלו פגמים שלא נוכל לחיות איתם.
ואז... גם האהבה לא תנצח.
להציג בעצמנו את התכונות השליליות שלנו לפני החתונה
אליזבת גילברט חושבת שלפני החלטה על חתונה, בניגוד לשלב החיזור בו אנחנו מנסים להציג לבן הזוג את התכונות הכי חיוביות שלנו, כדאי לעשות רשימה של התכונות השליליות ביותר שלנו (לפחות את חמש הבולטות) ולהציג אותן לבן הזוג. "להדליק את האורות" בעצם, כדי לא להכנס לחבילה המחייבת הזו בעיניים עצומות כמו שנוטים לעשות אנשים צעירים יותר ובוגרים פחות. ממש כמו שנרצה להיכנס גם למרתף של הבית שאנחנו חושבים לרכוש ולראות מה קורה בו, ורק אז להחליט אם נוכל להתמודד גם עם מה שאנחנו פחות או אפילו לא אוהבים.
"זה נשמע על פניו כאילו הוצאת את כל הרומנטיקה מהקשר", מאבחנת המראיינת, אבל גילברט עונה שהרומנטיקה מעולם לא היתה הבעיה. אותה קל לקיים כשאוהבים. מה שמאתגר יותר זה היכולת למצוא דרך לקיים חיים משותפים בצורה מעשית בעולם האמיתי.
פשרה בזוגיות היא לדעתי יתרון ולא מילה מגונה. מי שלומד לעשות פשרות, להסתגל לאחר עם פגמיו, הוא שיצליח כנראה להחזיק מעמד.
אז אני לא מוותרת על אהבה. היא נשארה משתנה במשוואה שאני לא מוכנה בלעדיה. אבל למדתי שאני מוכנה להתפשר על הרבה דברים אחרים למען הזוגיות.
עכשיו כל מה שנותר לעשות הוא לעבוד על הפגמים שלי ובמקביל לחפש מישהו שיוכל לחיות איתם...
ממש קלי קלות, הא?
