"מכות בא לך? אני אתן לך כמה מכות שאת רוצה"

• הצטרפו לדף הפייסבוק של ynet
  

• בואו להגיב גם בדף הפייסבוק של ynet יחסים 
  

בן הזמין אותי למסעדה יוקרתית בתוך מלון יוקרתי, באמצע העיר, והיה מאוד מבסוט מהבחירה שלו. כשהגעתי, הוא ישב עם עיתון גלובס, שהחזיק הפוך, אבל למה להיות קטנוניים, וסימן לי שמותר לי לשבת. נפלתי על כורסת העור האדומה עם ג'ינס משופשף, שיער פרוע, כפכפי גומי שחוקים וליפסטיק שמרוח גם על הסנטר.

המלצרית, שלימדו אותה שכל בני האדם שווים כל עוד הם משלמים, הגישה לי בחיוך תפריט ושאלה אותי מה אני רוצה לשתות.  

הסתכלתי על בן, כדי לקבל רמז מה אני רוצה לשתות, והוא הזמין בנימוס "קיר תפוח עם ליקר מסנה". או בעברית – יין לבן. 

תכל'ס, איפה עוד היה יוצא לי לקבל בידור כל כך טוב?

פוזת ה"בואי נהנה לנו מארוחה טובה כמו אנשים נורמלים" נמשכה 20 דקות, והפסקת הצהריים שלי הלכה ונזלה, אבל לא העזתי להפריע את נאום ה"סטירה שמעניקים לאשה עם כף היד, שונה לחלוטין מסטירה שמעניקים לה עם גב היד", כי תכל'ס, איפה עוד היה יוצא לי לקבל בידור כל כך טוב? במסיבת פנויים-אך-אופטימיים? 

כשטענתי באומץ שמדובר במחלת נפש שאפשר לרפא, הוא הסביר לי שאני מבלבלת מחלת נפש בהליכה אחרי הדחפים הטבעיים, השורשיים, המצויים בכל אחד מאיתנו, ושאם זה מספיק טוב כדי שאביא על זה ביד, יהיה טוב פי כמה ללכת על זה. כל עוד זה חוקי, כמובן. 

סיימנו לפרק צלחת דגים שרק הבוקר התרוצצו בשמחה במים הרדודים של חוף הילטון, ובן הציע שאחשוב, אשקול ואהרהר בכל מה ששמעתי, ושבעוד 24 שעות בדיוק, אסמס לו את תשובתי הסופית.

ברור. חשבתי לעצמי, ברור שאשקול ואהרהר. אני אשקול חזק מה להגיד לבוס שלי כשישאל ממתי אני יוצאת להפסקות צהריים של שעה וחצי. בטוח שאם אספר לו שנפגשתי עם חולה נפש שמאמין שהוא מתנת היקום לפילוסופיה המודרנית – הוא לא יחפש לי מחליפה מיידית. 

אני לא מאמינה שאת שוקלת את זה! – תפסתי את עצמי על חם, באמצע הלילה, שוקלת להתקשר אל היצור הפסיכוטי ולבקש ממנו איזו הדגמה, כי מיציתי לגמרי את ההצצות על השכן החתיך שמתעקש לתלות כביסה בלי חולצה.

למחרת, על קפה הבוקר במשרד, סחבתי לפינה את אולה ושיטחתי בפניה את הקושי שלי לבחור בין בומים בלב לבין גועל לגיטימי ממה שמביא לי בומים בלב. 

אולה היא גרושה בת 50, עם שלושה ילדים. את הריגושים שלה היא מקבלת פעם בשבוע מדייט שממזמז אותה קצת באוטו לפני שהוא שולח אותה לחלום בהקיץ על מה היה קורה אילו. כצפוי, התגובה שלה היתה פאניקה מוחלטת:

"את צריכה לעשות ילד! דחוף! תמצאי כבר מישהו באינטרנט הזה שלך שיעשה מצווה ויביא לך ילד! מה יש, אנשים עושים את זה היום. מסדרים הכל אצל עורך דין ושלום על ישראל! מכות בא לך עכשיו? אני אביא לך כמה מכות שאת רוצה אם תמשיכי להתחרפן לי כל יום מקשקוש אחר, את שומעת?!"

אולה צודקת. תינוק צווחני זה בדיוק מה שאני צריכה בחיים. כזה שיגדל להסביר בגן שאבא זה מישהו מהאינטרנט, שעשה מצווה לאמא.

"זה לא יקרה" - סימסתי לבן 24 שעות ודקה אחרי ארוחת הצהריים הכי ביזארית שהיתה לי בחיים. 

"תנחומיי" – הגיעה תשובתו השחצנית כשהבאתי חיוך ענק אל השכן המעורטל עם הכביסה שלא נגמרת לעולם.