והאפּוֹס לא נגמר

ההשקעה במשפט כמשפט משה קצב היא מפעל חיים, שלעולם אינו מצדיק את עצמו, בוודאי לא כלכלית, אך גם לא נפשית ורגשית. מאגרי הנפש המושקעים במשפט כזה שווים לאלה המושקעים בגירושין, אבל מתמשך על מות חבר קרוב, שירות של ארבע שנים ביחידת קומנדו. מן הבחינה האינטלקטואלית, הם שווים לכתיבת "החטא ועונשו", אילו היה לך כישרון לכתוב את "החטא ועונשו".

אתה ובית המשפט עד שאתה לא קורא את פסק הדין, אין לך מושג על הפער המושגי הקיים בינך לבית המשפט. ההנחה כי אתה ובית המשפט מדברים שפה אחת והמדובר במאמץ משותף להגיע אל האמת היא אשלייה נעימה שאין לה קשר אל המציאות.

ההחמצה לפתע בפסק הדין אתה מגלה עד כמה החמצת את הקשבת בית המשפט, עד כמה האמנת לשווא בשותפות קונספטואלית ביניכם, עד שאתה מגלה כי בית המשפט מפרש את גילוי לבך, את נכונותך לבחון אפשרויות פרשניות שונות, פועל כנגדך ומופנה על ידי בית המשפט נגדך, ולמעשה אומר ללקוח שלך ש"אפילו עורך הדין שלך נגדך".

האמונה בבית המשפט בית המשפט הוא השולט המוחלט ביקום שהמשפט מכונן. ברצותו, הוא משנה את חוקי הטבע, משנה את כללי המשחק, מעיף מעבר לשביל החלב נתונים וראיות שלהבנתך רלבנטיים למשפט.

הוכחה מעבר לספק סביר אתה סבור כי על התביעה להוכיח את האשמה מעבר לספק סביר, לרבות יסוד הכפייה בכוח ואי ההסכמה בעבירת אונס, ואתה מבסס מערכת אלטרנטיבית מן הראיות עצמן, משאלות שהופנו למתלוננת, מראיות חיצוניות, מכתב השנה טובה, ההודעות ביומן בית הנשיא השיחות עם אורי יואלי (שנפסלו על ידי בית המשפט), מדוע עלתה אליו לחדר בבית המלון, ומתברר לך כי אם הנאשם אינו טוען ליחסים בהסכמה, כל הראיות הללו מושלכות לפח גדול הנמצא במרכז היקום החד-ממדי שבנה בית המשפט.

ואני בתמימותי חשבתי שגם אם הנאשם אומר אני תרנגול קוקוריקו, עדיין על התביעה להוכיח את האשמה מעבר לספק סביר.

שברי חרס הראיות שנאספו ביגיעה רבה משנת 1988, שברי חרסים מתקופה שנאכלה רובה על-ידי שיני הזמן, הופכים, על-פי פרשנותו של בית המשפט, לראיות אליבי שיצר הנאשם ליום סגריר עשר שנים מאוחר יותר פן יואשם על ידי א' ממשרד התיירות.

רב-מג כחול זקן הנאשם מוצג כקוסם כחול זקן ערמומי מאין כמוהו. כך למשל מתאר בית המשפט את נסיגתו של קצב מהסדר הטיעון, לא כמהלך שנועד לאפשר לו להילחם על חפותו אלא מהלך מתוכנן בן חמישה שלבים:

1. קצב הצליח בעורמתו כי רבה לשכנע את בכירי הפרקליטות להסכים להסדר טיעון מקל יותר שאין בו עונש מאסר. הוא עשה את זה כנראה באמצעות פרקליטיו על ידי פיזור אבקת פלאים סודית בלשכתו של מני מזוז.
2. קצב חזה כי כנגד הסדר הטיעון יוגשו עתירות לבג"ץ.
3. קצב ניחש כי הפרקליטות תגן על הסדר הטיעון ותטען כי ההרשעה בתיק זה היא בעייתית.
4. קצב חזה כי העתירות יידחו.
5. קצב ניחש כי לנוכח עמדת הפרקליטות בבג"ץ, לא יוגש נגדו כתב אישום על עבירת אונס אם יבטל את הסדר הטיעון.
   

הניחוש האחרון התבדה, אך די גם בארבעה מהלכים קדימה כדי לשאול מדוע לכל הרוחות בחר קצב בקריירה של פוליטיקאי ולא הפך רב-אמן בשחמט בדרגת קספרוב לכל הפחות. כמובן שקצב הוזהר היטב היטב על ידי פרקליטיו, והכותב בכלל זה, כי אין צל של ספק כי יוגש כתב אישום על עבירות אונס. הכותב סבר אף כי יחזירו את א' מבית הנשיא לכתב האישום, אך הכותב אינו רב אמן כמו קצב וטעה.

מחשבות רעות ואתה שואל את עצמך מניין הגיעו השופטים למסקנה הזו וברגעים של בין שינה לערות, כשמין היער האפל עולות מחשבות רעות, כאלה שבכוחן למוטט את החוסן הפנימי שרכשת בהתמודדות עם כישלון אחר כישלון, אתה נרעד ומתכסה בשמיכה ומעדיף להירדם.

והחשוב מכל איך לשמור על קור רוח, על אמונה במערכת, לא לזרוק את הגלימה על רצפת בית המשפט ולרקוד עליה עד שתיקרע לגזרים ולהזכיר לעצמך כי המשפט הוא הבית שלך בדיוק כמו זה של התובעים, וכי מחוצה לו אתה הומלס ויהיה מה שיהיה - אתה לא שורף את ביתך. אתה מזכיר לעצמך כי חוץ ממשפטים, אתה לא יודע לעשות כלום, ואתה מנסה ללמוד את סגולת ההתאפקות, ואתה מגלה כי אתה לא מצליח כל כך והמאמר הזה יוכיח זאת.

הערעור והאפוס לא נגמר. יוליסס הקשיש מפליג בספינתו הרעועה מבית המשפט המחוזי לבית המשפט העליון. את אוזניו ואוזני מלאכיו הוא אוטם בצמר גפן לבל ישמעו את שירת הסירנות המקרקרת כעורבים שחורים "לשווא, לשווא, לשווא".

• עו"ד אביגדור פלדמן הוא אחד מפרקליטיו של משה קצב