המעשייה על חכמי רמת-חלם

משכִּילה הקב"ה את מעשה בריאת תבל ומלואה, נפנה ליישב נשמות בעולם. קרא לאחד ממלאכיו וכך ציווהו: "בשק אשר לשמאלך צרורות נשמות שוטים שבעולם. בשק שלימינך של חכמים שבהם. צא, שוט בעולם, פזרם והפיצם על האדמה אשר בראתי".

ברעד ובאימה ניגש המלאך לעשות רצון קונו. אחז בצמד השקים התְפוחים, ובשש כנפיו עופף חיש אל האדמה אשר מתחת. כאן זרה קומץ, שם נדב מלוא החופן. משעייף,

לא נתן ליבו למסילתו, והנמיך מעופו מתחת ומעבר.

מפני שצלל מטה יתר על המידה, נתלה השק אשר בימינו באילן גבוה. הייתה זו צמרת העץ התמיר ביותר שהתנשא מעל עיר הקודש "רמת-חלם". מיד נקרעה אמתחתו וכל נשמות החכמים הורעפו במטר זלעפות על חלקת השדה אשר תחתיו.

כך התרחשה המעשיה, זו אשר קיבלנו מדור לדור, כיצד דווקא בקריה זו נקבצו להם כל חכמי וגאוני תבל. והיות שכל דרי העיר גאונים מופלגים היו, ומשום שלא נמצא בכל תחום מושבם ולו שוטה אחד, כלל לא שת לבם של אזרחיה ופרנסיה לגדולת תבונתם ולחריפות שכלם מעל יתר ברואי עולם.

פסח בא

כזאת וכזאת נקפו הימים תחת השמש. כל יתר משפחות האדמה ועמי הארצות טרודים בעמלם. אלו תגרנים, אלו זבנין, אלו בורסקאים ואלו שלחו ידם בעסקי נכסי דלא-ניידי. רק חכמי רמת-חלם אינם פוסקים מחוכמתם וממשנתם.

משקרב חג הפסח, התכנסו זקני רמת-חלם בבית מדרשם. ישבו על המדוכה ארבעים יום וארבעים לילה ודנו: מה יעשה בחמץ אשר בחזקתם? היה שם ברמת-חלם אחד הלמדנים אשר קולו ערב וזקנו מגודל. עבר הנ"ל לפני התיבה, חבט בכף ידו על הדוכן והכריז: "ציוונו הקב"ה לבלתי אכול מחמצת. לכן טוב נעשה אם נבער כל חמצנו ברחובה של עיר בטרם חג".

שמעו אנשי רמת-חלם לעצת הלמדן המופלג וקבעו אור לי"ד בניסן יום להבה וחריכה. וביום המיועד נאספו למגדול ועד קטון איש-איש וחמצו בצקלונו והעלוהו על המוקד. מכיוון שבתי סביאה ומרזח רבים היו ברמת-חלם, גם חביות וויסקי, שנאפס ויי"ש שאינו כשר לפסח הועברו באש. עלה החמץ בלהב השמימה, ומפני שבתי העיר עשויים היו עץ, כמעט שנזקקו לאומות העולם כדי לכבות את השריפה אשר אחזה בעיירתם.

שנה חלפה, וחג הפסח התרגש שנית. בזוכרם את נזקם מאשתקד, התכנסו שוב חכמי רמת-חלם. ישבו במועצתם ארבעים יום וארבעים לילה ובסופם טיכסו עצה. בזו השנה יֵאָכֵל כל חמץ העיר רמת-חלם בפיות תושביה טרם החג, עד כי יכריתו כל גרגר חמץ מן הארץ. והנה כך, מפני שזללו וסבאו חמץ מא' ניסן ועד ערב

החג, נמצאו מעבירין את ימי החג בבטן דואבת בבתי הכסא.

משפרץ רגל הפסח בשלישית, שוב נקבצו תושבי רמת-חלם בבית מדרשם. בזוכרם את נזקם ואת דאבון-בטנם מאשתקד ומאשתקדיים, תיקנו צום והפילו תחינתם לפני בוראם כי יחונם הפעם בעצה טובה מלפניו. יצא רב העיר ודרש: "זו השנה יוּתן כל חמצנו מתנה לפריץ הגוי. כך יקוים בנו הכתוב "לא יראה לך שאור בכל גבולך". שמחו בני רמת-חלם וקיבצו כל חמצם לכדי אסם אחד גדול בקצה העיר.

עם צאת החג יצאו בני רמת-חלם להשיב חמצם למזוויהם. אך עת נפתחו שערי האסם, גילו לאסונם כי כל רכושם נבזז בידי הפריץ הגוי. משקבלו בפניו כי ישיב להם ממונם, סילקם הפריץ בבושת פנים "הן דורונות נתתם לי, ואת המתנה לא ניתן להשיב".

לשנה הבאה באגם

נתנו בני רמת-חלם קולם בנהי ובמספד. נזדמן שם הלך יהודי אחד. שאלם: "מדוע לא תקיימו סדר פסח כפשוטו ככתוב 'ולא יראה לך חמץ'? גערו בו החלמאים: 'עפר לפיך, כסיל! הרי אתה כקראי וכרפורמי! מאימתי מקיימים מצווה מדאורייתא כפשוטה?"

משתהה ההלך למעשיהם בחג הפסח הבא עליהם לטובה, השיבוהו פרנסי העיירה כי בשנה הבאה ייאסף החמץ אל תיבה גדולה אשר תשוקע בקרקעית

האגם. "וכיצד יימצא לכם החמץ לדלותו מן המים חזרה בתום החג?" חקר הזר. "שוטה שבעולם!" התקלסו בו, "הן נצפון אותו ממש תחת דמות הלבנה במים, וכך נדע בדיוק את מקומו". משהמשיך להקשות בדבריו, פטרוהו כי נקל יהיה הדבר בידם: "הן יודע כל דרדק ברמת-חלם, כי בערב פסח עומד הירח במלואו!"

זו המעשייה על אנשי רמת-חלם כפי שנמסרה מדור לדור. ומפני מה זכתה רמת-חלם ונעשתה מטרופולין לפתאים? משום שנאמר: "שומר פתאים ה'". וגלוי וידוע לפני הקב"ה שהפתאים מרובים בעולם. לפיכך כינס כולם למקום אחד, ושם הוא שומרם. ומדוע כינס כולם דווקא למדינת ישראל, ולא למקום אחר?

משום שאין כישראלים מכניסי אורחים, לארח באהבה את חכמי רמת-חלם.