איכשהו קרה, שהקונדום הפך לאחריות האשה
אני לא מוכנה לקחת גלולות בשביל סקס לא מחייב פעם בשלושה חודשים. וחוץ מזה, לך תדע עם מי הייתי ומה עשיתי, וכנ"ל לגביך. אין סיבה שאני אהיה זו שצריכה להתעקש על יחסי מין מוגנים, מול כל מיני גברים שהפכו להיות סרבני קונדומים
שמתי לב בזמן האחרון לסוגיה המטרידה אותי אצל בני המין הגברי. לפני שאתחיל בתיאורה אציין, שלא רק סורר אחד פשע בה וגרם לי להפנות אצבע מאשימה כלפי המין כולו, אלא שמדובר בעניין בו נתקלתי כמה וכמה פעמים. אז בואו ואוציא את זה אחת ולתמיד. לא שאני באמת חושבת שזה יעזור במשהו, אבל לפחות את הזכות לפרוק את התסכול עדיין לא לקחו ממני.
אתחיל מתיאור הסיטואציה המוכרת לכולנו, או לפחות לרובנו: אירוע של סקס לא מחייב. זה לא חייב להיות סטוץ גמור, אלא דווקא סקס חצי מוּכר כזה, כמו יזיזים, כל מיני דייטים לשעבר וכולי. דווקא בסטוצים זה קורה קצת פחות.
בכל מקרה, מגיע המפגש המיוחל עם היזיז. לא נפגשתם הרבה זמן, יש מתח באוויר ודיבורי סרק, כי שני הצדדים יודעים מה מטרת המפגש. הדיבורים של הלפני הם רק לשם הנימוס. ופתאום, מתחילים להתנשק, להתלטף, לגעת ולהתחמם. הכל משוחרר ממטענים ורגשות, ורק הסקס עצמו נמצא כרגע על הפרק.
כל פריטי הלבוש של פלג הגוף העליון כבר מזמן לא שם, וחם מתחת לשמיכה. ידיים מתחילות להישלח למכנסיים ולתחתונים. ג'ינסים יורדים, תחתונים מושלכים, והעירום הטרי מחרמן. ידיים ולשונות ממשיכות להישלח לכל עבר. כל זה היה תיאור של המונח שאנחנו מכירים כל כך טוב כפורפליי.
ואז, בדיוק ברגע המעבר בין הפור לפליי, נקטע הכיף עם בשורה מבאסת ביותר מצידי: "צריך קונדום".
פרצוף הזיפים המתענג הופך לפרצוף תחת של תשעה באב, אך עדיין יש תקווה קטנה בלבו כשהוא שואל "אה, את לא על גלולות?"
"לא", אני עונה וחושבת לעצמי שבדיוק, אבל בדיוק בגלל סיטואציות כגון אלו אני לא עם גלולות.
רגע האמת בין פור לפליי (צילום: Index Open)
כשיהיה לי חבר, אני אקח גלולות, ואז פרצוף הזיפים המבואס כנראה כבר לא יהיה בתמונה. אבל כרגע, בשביל סקס פעם בשלושה חודשים, חבל על הבריאות. מה גם, שאין לי מושג מה עשית ואיפה בילית אתה מאז הפעם האחרונה שנפגשנו (לפני אותם שלושה חודשים כנראה), ולכן הייתי מעדיפה שמשהו יגן עליי מחוסר הוודאות, ואי לקיחת הגלולות היא דרך מצוינת לעשות זאת.
חלקם מציעים תשלום על פוסטינור למחרת בבוקר
בשלב בזה מתחיל המשא ומתן. "טוב, אז בואי נעשה רק קצת בלי".
אני מכירה את ה"קצת בלי" הזה. מכירה אותו מספיק טוב כדי לדעת כמה זה כיף. אבל בחייאת רבאק, על מי אתם עובדים? אחרי "קצת בלי" זה יהיה עוד יותר קשה לשנינו להפסיק ולשים. "לא, צריך לשים".
והמו"מ ממשיך. הנה מגיע נאום חוצב להבות על יכולתו העל-אנושית של הבחור הזה מכל הגברים בעולם, לשלוט באיבר מינו כך שלא תיפלט לו ואף טיפה אחת עד שהוא גומר. הנאום בדרך כלל מתחיל עם תזכורת לאיזו אקסית:
"תקשיבי, כשהייתי עם ליטל, חצי שנה עשינו את זה בלי קונדום והיא לא היתה עם גלולות והכל היה בסדר".
שמחת זקנתי. דבר ראשון, בעיה של ליטל שהיא מספיק מפגרת לעשות את זה במשך חצי שנה באופן עקבי, ודבר שני, לא מאמינה לזה. "סבבה, אבל בכל מקרה צריך לשים".
העניין ממשיך לאחד מהכיוונים הבאים: התחננות לעשות את זה בלי בכל זאת, המגיעה לפעמים גם להצעת תשלום מלא על פוסטינור מחר בבוקר, המשך נסיונות ובקשות, או במקרה הגרוע ניסיון פיזי להיכנס בכל מקרה (נדיר יחסית).
כך זה נמשך, ומה שמרתיח אותי הוא הדבר הבא, למקרה שזה לא היה ברור עד כה. גם אותי הקונדום מבאס. גם לי הרבה יותר כיף בלי, אבל למה אתה מעמיד אותי בסיטואציה הזאת? למה אתה מגלגל ככה בשנייה את כל האחריות עליי, ולא חושב לשנייה שיש סיבה בגינה אני אומרת לך שצריך קונדום?
הרי אם אני אכנס להריון, זה ייגע בך, גם אם בצורה הכי מינימלית. ולעשות סקס בלי קונדום די מגדיל את הסיכויים לזה בצורה משמעותית, גם אם אתה גומר בחוץ. ואם חס וחלילה יש לי איזה מחלה, אז זה לגמרי נוגע בך. אתם כל הזמן אומרים שאתם כאלה רציונליים, ושאנחנו פועלות רק מאמוציות, אבל זה הכי לפעול סתם מתוך יצר.
תחשבו על זה בהיגיון רגע אחד ואין פה בכלל שאלה, וברור שצריך לשים. זאת אחריות של שנינו. לא מספיק שהיום אתם מקבלים הכל בלי להתאמץ, אפילו להתקשר אליי יום אחרי אתה לא צריך, אבל עוד לעשות לי פרצופי תחת על קונדומים?!
זהו, פרקתי. אני מקווה שלפחות גבר אחד שקרא את זה יחשוב פעמיים לפני שהוא לוחץ את הבחורה הבאה שאומרת לו לשים קונדום.
ובנימה אופטימית זו, ניפרד כידידים.
לפנייה לכתב/ת 
