פתאום תהיתי למה לעזאזל אני רחוק ממך

מספרים לי עלייך ואני רוצה לדעת הכל מהכל. ולמרות שלפעמים זה דוקר כמו סכין, בסקרנות אני שואל עוד ועוד, ולא תמיד אוהב לשמוע את מה שהם אומרים, אבל מתגעגע

אלעד שיינפלדפורסם: 09.05.11 , 15:50

אחרי הרבה זמן תקפו אותי געגועי אלייך. אלינו. פתאום חשבתי שאני קצת עצוב בלעדייך ואולי גם קצת מרגיש לבד וקר ומנוכר. פתאום חשתי שאת חסרה לי, שאת רחוקה לי, פתאום הרגשתי שאני רוצה אותך כאן לידי. שאני רוצה להיות לידך. ופתאום תהיתי למה אני בכלל כל כך רחוק ממך, ומה לעזאזל אני עושה בלעדייך.

פתאום חשבתי שאני עדיין מאוהב.

הצטרפו לדף הפייסבוק של ynet לקבלת עדכונים

בואו להגיב גם בדף הפייסבוק של ynet יחסים

חברים מספרים לי עלייך ואני רוצה לדעת הכל מהכל. ולמרות שלפעמים זה קצת כואב, למרות שלפעמים זה דוקר כמו סכין, בסקרנות אני שואל עוד ועוד, ולא תמיד אוהב לשמוע את מה שהם אומרים. הם אומרים שהשתנית מאז שעזבתי. הם אומרים שאת כבר לא כפי שאני זוכר אותך. הם אומרים, אבל אני לא רוצה להאמין. וגם אם השתנית, אז מה? גם אני השתניתי. אבל נגעת בי, עדיין את נוגעת.

נתתי לך את השנים הכי יפות באהבה לא גבולות

אומרים שהזכרונות ורודים יותר מהמציאות. ושגם הזכרונות, עם השנים, מתקהים ונעלמים. אבל אצלי בזכרונות, הכל כאילו היה אתמול. אצלי בזכרונות את יפה וצעירה, מחייכת ומלטפת כאילו מאומה לא קרה. אצלי בזכרונות את לבנה וצחה, ירוקה ומאירה. אצלי בזכרונות, כאילו הימים והשנים לא עברו. איך באהבת נעורים נשבעתי שאתן לך את חיי. באהבה לפרח שפורח בך, לכל פיסה שבך. ונתתי לך את השנים הכי יפות באהבה לא גבולות, באהבה עד מוות.

אצלי בזכרונות על שפת הכנרת טועם סיגריה ראשונה בשק שינה, טועם אהבה ראשונה. טיול על האופנוע שאבי קנה לי בהרי ירושלים. מסע קסום במדבר עם החברים לאילת. לילה שלם ליד המדורה חווה תשוקה ראשונה. ושנים לאחר מכן, זרוקים על חוף הים בתל אביב, בוהים בגלים שנשברים על החוף. ולעת שקיעה בליל קיץ מסתובבים בלי מטרה ברחובות העיר עם כפכפים וחולצה קצרה. ושבת בבוקר, דוהרים בכבישים מסתלסלים בדרך לצפון. תמיד שמש ותמיד רוח נעימה ותמיד יש מה לעשות ועם מי לדבר.

אבל עכשיו, כשאת רחוקה, הזכרונות רחוקים גם הם. גם התמימות שעטפה אותנו אז רחוקה, גם נעורינו. גם המילים שלחשתי לך.

כשאני לא שקט, את היחידה שיודעת ללטף ולהרגיע

היום אני חושב שאולי את היחידה שבאמת מכירה אותי. יודעת מי אני באמת ומה עושה אותי שמח, מה עושה אותי עצוב. היחידה שאיתה אין משחקים, אין תחפושות. וכשאני לא שקט, את היחידה שיודעת ללטף ולהרגיע ולתת תחושה שיש מקום חם להיות בו ושיש מישהו שאולי מחכה.

את יודעת שלא הלכתי בגלל שהיה לי רע. הלכתי כי חשבתי שבמקום אחר יהיה לי טוב יותר. אז בוקר אחד ארזתי מזוודה ואמרתי שלום ועליתי על מטוס ונסעתי רחוק ממך. עזבתי. אבל עכשיו פתאום הבנתי שאני עלול למות בלעדייך, עכשיו הבנתי עד כמה את חסרה לי. והזכרונות בלילות עמוקים וחיים ובועטים ולא מרפים. את ודאי ישנה עכשיו ועוד מעט הבוקר, כמו גנב, יעלה לאט לאט ויעטוף אותך ותתעוררי משנתך. ולמרות שידיו של אחר מלטפות אותך, האם את יודעת שאני כאן רחוק חושב עלייך?

אוהב אותך שוקטת ונחה, אוהב אותך רועשת וסוערת

גם אחרי כל אותן השנים אני אוהב אותך עדיין באותה אהבה מטורפת, אהבה שאין לה סוף. מלמעלה עד למטה אני אוהב אותך. אני אוהב כל דרך, כל פיסת אדמה, כל עמק וכל גבעה. אני אוהב אותך שוקטת ונחה, אני אוהב אותך רועשת וסוערת. אוהב את נשימות רוח הקיץ החמימה שבך ואת הסתיו עם כובד ענניו, אני אוהב אותך בכל עונה. אוהב את הפשטות שבך, את תמימותך הדקה. אוהב את המנגינה שלך שמתנגנת בי עדיין. אני אוהב את הכנות שבך, את ההיסטוריה שלך, אוהב אותך ארצי, מולדתי היקרה.

וכך פתאום אוחז בי הגעגוע ואינו מרפה. געגוע אלייך ואלי ולשנינו יחד. לילה שלם אני יושב על המיטה בארץ נכר רחוקה, אך הלב מסרב להשתחרר ממך. וכשנהיה כבר מאוחר אני מכבה את האור, נשכב ומתעטף בשמיכה וכותב לך סיפור של נער מאוהב. סיפור על כל שקיעה וכל זריחה. על כל שביל שפסעתי בך. על כל אבן, על כל סמטה. על כל צליל שהתנגן ועל כל מנגינה. סיפור געגועיי לארץ מולדתי הרחוקה. סיפור געגועיי לירושלים, שם נולדו חיי, לתל אביב, שם גדלו נעוריי. געגועים לימים אחרים, שקטים יותר, טרופים יותר, ירוקים יותר, לבנים יותר. געגועים לבית הוריי, לילד שהייתי. געגועים לחבריי. געגועים לחיי.

אני נושא תפילה אלייך, ארץ רחוקה. חרד אם נשארת אותה מולדת אהובה. וברגע אחד של געגוע, אחרי הרבה זמן, אני יושב כאן וכותב לך. ואחרי הרבה זמן, אני מבטיח שאחזור.

"לבשי חלוקך הוורוד לעת ליל, עוד מעט ואבוא אלייך".

ארץ זבת חלב ותכלת, מכאן נראה כאילו גם את לפעמים קצת מתעייפת. אני מביט בך מרחוק, את לובשת צער ועצבות ואולי אפילו כעס. ערגה לנערים הגיבורים שלנצח יצעדו בשדות הזמן האבודים שבך. ערגה לימים שקטים יותר. ואני יודע שרבים הסיפורים שנכתבו עלייך, שירים אין-ספור חרזו לך, ולפעמים נראה כאילו הכל כבר נאמר מפי טובים וגדולים יותר. אבל זה הוא הסיפור שלי, סיפור של נער מאוהב, סיפור אהבה לארץ רחוקה. סיפור על כל געגועיי.

ואחרי הרבה זמן תקפו אותי געגועים אלייך. אלינו. פתאום חשבתי שאני קצת עצוב בלעדייך ואולי גם קצת מרגיש לבד וקר ומנוכר. פתאום הרגשתי שאת חסרה לי, שאת רחוקה לי.

פתאום הרגשתי שאני רוצה הביתה.